תרדמת המרמיטה

חלמתי בלילה על האקס שלי.

להלן יכונה 'הטרול'.

(טרול זה לא כי הוא לא יפה. להיפך, הוא היה היפה מכולם. וגבוה גבוה גבוה.

וגם יש לו תמיד על הפנים מין הבעה: "כמה יפה להיות חיה גבוהה".)

הוא ואני שוכבים, או משהו דומה, אין לי זיכרון גרפי כל כך ביחס לזה.

החברה שלו, הנוכחית, נמצאת באיזור גם.

שניהם גרים איתי אצל הורי. תסריט לא סביר בעליל. ההורים שלי לא סבלו אותו.

היא חמצמצה בהתחלה אבל לאט מתרצה.

כדי לסבר את האוזן אסביר שבמציאות הם ביחד כמה שנים. גרים ביחד. היא לא ישראלית. עשתה עָלִיה בשבילו.

ומה שרלוונטי כאן שהיא לא מדברת איתי או רוצה לשמוע עלי what so ever.

לא בגלל שְלל התכונות המופלאות שלי, אלא כי הזדיינתי עם החבר שלה לפני בערך 7 שנים כשהוא ואני היינו יחד. 

כן, זה מטופש כמו שזה נשמע.

בקיצור, כמעט תוך כדי כדי החלום- טלפון.

אני מתבוננת בשעון- עוד מעט 07:00 בבוקר. what the fuck? 

הקטן יושב לו על הכורסא ליד הטיוי רואה הוֹפּ ואני מנמנמת את סידרת החלומות האחרונה על הספה בסלון שם נרדמתי בלילה. קורה.

עונָה לשיחה- זה הוא. האקס.

התקשר להגיד לי שחזר מחו"ל ובדרך לטיול בדרום ויבוא אלינו בערב וחלם עלי.

-חלם עלי?

-כן, עכשיו. בלילה. ששכבנו, הוא ואני. וגם אָרי (החברה הנוכחית) הייתה באיזור.

-וואלה? גם אני. מעניין.

-ואת זוכרת מה היה?

-במעורפל את מה שקשור לגוף. היטב את השאר.

-אני דווקא זוכר את זה מצויין. גרפי מאוד.

-וואו.

אירוע די נדיר, שאני חולמת עליו, בזמנים אלו.

והאמת, אנחנו גם לא מדברים כל כך הרבה. פעם בכמה שבועות.

תבוא בערב לבקר אותנו.

איך החלומות שלנו מסונכרנים.

איך המציאות גולשת מאחד לשני.

איזה יופי.

היינו מסתובבים יחד גאים כמו טווסים אחד בשני, ובעצמנו.