תרדמת המרמיטה

את זה חלמתי לפני כשבוע-

הבית נשרף.

הבית של ההורים שלי, לא שלי. אבל כולנו שם (משפחה גרעינית+ צאצאים, נטולי בני זוג...)

ההורים שלי היו מאוד מסודרים ויעילים כדרכם ובמקביל מעצבנים.

מחכים עד לרגע האחרון שהאש תגיע לתקרה מהפִּיר שמעליה (משם היא הגיעה).

רק כשהדירה באמת תהיה בסיכון- ננטוש.

-ובנתיים מה? סידורים- שותים מים, עושים פיפי. רגיל.

המיים מזוהמים, קשה למצוא מים שאפשר לשתות, אבל אני- לא מעניין אותי, שותה בכל זאת ממה שיש.

וגם הולכת לשירותים- ליד ההורים שלי, בנוכחותם.

רק בשניה האחרונה אני אומרת להם "אולי תעופו, בכל זאת"?

כל הזמן אנחנו מסתכלים על התקרה (שכבר יש בה פתח?) ובודקים כמה גרוע המצב ומתי צריך לצאת.

אף אחד לא אורז כלום. לא חפצים, לא מסמכים, מזכרות. כלום.

אני, דקה לפני שיוצאים הולכת לקחת מבחנים (שבכלל נמצאים אצלי בבית במציאות). שתי ערימות.

אבל זה כבר היה במצב של חצי-שינה חצי-עירות.

רוב הזמן, החלום היה בחלקו מפחיד בחלקו מרגיז ביחס להתנהלות המשפחתית המוכרת והמעצבנת.

טרחנים כאלה ההורים שלי.

אבל טרחנים יעילים.

(כך במקור. לא נגעתי.)

ועכשיו-

אמא שלי מתקשרת בהיסטריה שהבניין שלהם נשרף ופינו אותם והיא לא יודעת מה מצב הדירה.

האש ירדה מלמעלה לכיוון מטה ולא פינו אותם עד שהיא הרגישה עשן ומיים מבחוץ.

אלוהים אדירים.

(אני לא עושה כאן תרגיל. אמיתי.)

אעדכן בהמשך.

אין נפגעים.

לא נגרם נזק לדירה של ההורים (קומה ראשונה).

הקומות העליונות, מאידך, נפגעו.

האש נעצרה באמצע הבניין.

עד כאן מחדר החדשות.