לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Take a breath - you are OK


מאחורי העננים , השמיים תמיד כחולים

Avatarכינוי:  חגה

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2008

חיים חדשים .


משהו שכתבתי , סתם חזון כזה .

אני חולה ומשעמם לי .

לא לשכוח להגיב !!

אהה .. משהו שמתאים חח :

 

 

"החיים שלי הם אסון .

כן אני מודעת לכך . למה ?

עדיין אין לי תשובה מדעית לכך .

תשובה מהורהרת כמובן שיש לי , מן פתרון קלאסי לכל הבעיות שלי .

החיים בכללי , הם הימצאות של העבר. ככל שהזמן חולף , אני רק נזכרת יותר ויותר בעבר .

איך האסון הזה התחיל בכלל .

חשוב לציין שזה בגלל מישהו . או מישהי , אני לא בטוחה , כי אתם מבינים ,

אני לא באמת יודעת מי השאיר אותי בפתח בית החולים .

הניחו שאימי הולידה אותי בבית , או בכל מקום אחר ללא רופאים , או אנשים שיעזרו לה להוציא אותי לעולם .

רק אמא שלי , אני והעולם הרחב . מוזר לחשוב שבאמת האמנתי שאמא שלי ניפטרה בלידה שלי ,

טוב זה מה שאמרו לי .

ההורים המאמצים שלי , שרצו להגן עלי ולחסכוך ממני את הכאב סיפרו לי שטויות שכל אחד היה מאמין להם .

הם אמרו שאמא שלי הייתה מאוד צעירה , והיא לא רצתה שההורים שלה ידעו על זה , היא ילדה אותי , השאירה אותי פתח בית החולים ופשוט נפתרה מספר בתים משם . כמה טרגדי אה ?

רק שזה לא נכון , הכל היו הנחות סתמיות , שנתנו לי להאמין , לבכות , על האמא שבעצם מעולם לא רצתה אותי .

גרנו בשיקגו , לא ממש אהבתי אותה , יותר מדי רעש ורכבות . חברות לא ממש היו לי , מדי פעם .

הייתי שקועה בספרי מתח וסדרות פשע . אהבתי את ההרגשה של הציפייה , של ההתרגשות למצוא את האמת .

מגיל 16 ניסיתי לשכנע את ההורים שלי לספר לי איפה נמצא הקבר של אמא שלי , ובכל פעם מחדש - שתיקה ,

מבטי עיינים ושוב שתיקה .

הגעתי למסקנה שהם לא יגידו כלום בזמן הקרוב , אז יצאתי לחקור . הייתי נחושה בדעתי למצוא את הקבר של אמא שלי

ולפגוש אותה , גם אם היא מתחת לאדמה .

בגיל 18 טסתי לקנדה , שם נולדתי . הגעתי לבית חולים שבוא מצאו אותי והתחלתי לעבוד בתור מזכירה במיון .

התחלתי למצוא טפסים שונים .

במשך שנתיים חיפשתי קצה של חוט , משהו קטן שיוביל אותי . שאלתי אנשים וכולם עם מבט בעיינים ושתיקה .

עד שיום אחד סיפרו לי , את האמת .

בכיתי קצת אבל עבר לי . החלטתי להיות אמיצה בשביל עצמי .

לדעת שלפחות קיבלתי חינוך יותר טוב , ומשפחה יותר אוהבת .

אז אמא שלי לא מתה , גם אבא שלי לא . פשוט , נטשו אותי .

לא רצו אותי בשלוש מילים פשוטות . הייתי נטל , הייתי הריון לא רצוי .

כן אה ? זה למה החיים שלי אסון . "

 

נכתב על ידי חגה , 7/11/2008 20:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחגה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חגה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)