Twincest Story

פרק 11:

ביל גרר אחריו שתי מזוודות ענקיות כל הדרך מדלת ביתו של גיאורג, על השביל ואל מכוניתו של טום שחיכה לו בכניסה, נאבק איתן. הוא נראה טוב מהרגיל, לבוש באופנתיות ייתרה, לא כמו שהלך לבית הספר, כמובן. זה בהחלט היה שינוי. הוא הרים את משקפי השמש על ראשו לפני שפתח את דלת המכונית בהתנשפות, תוקע בטום מבט נוקב, "לא חשבת לעזור?".

טום חייך אליו חיוך קטן וצחקק, יוצא מהמכונית באיטיות משגעת, מתקדם לכיוונו של ביל, "אתה נראה טוב, בילי" הוא ליקק את שפתיו והרים את מזוודותיו של ביל, מניח אותן על המושבים האחוריים.

"כרגיל" ביל שלח אליו חיוך מתוק ומשך קלות בכתפיו, טורק אחריו את דלת המכונית ומתמקם במושב הנוסע.

טום מיהר להתיישב לצידו במושב הנהג וגיחך, מניד בראשו, "לא, אתה נראה יפה במיוחד..." הוא הסביר, מלקק את שפתיו שוב.

"הו תודה" ביל רכן כדי להדביק לטום נשיקת 'שלום' רכה על שפתיו כשהבין שעוד לא עשה זאת. הוא הוציא את הפלאפון שלו מתיק העור הלבן שלו.

טום נשך את שפתו התחתונה, מתניע את המכונית ונשען לאחור, "אז, בילי...".

"אז טומי..." ביל גיחך שקוע בפלאפון לכמה שניות, כותב SMS במהירות ומיד מחזיר את מבטו אל טום.

"למי אתה מסמס?" טום הרים גבה והפנה את מבטו אל ביל, נוסע לכיוון שדה התעופה.

"איימי. היא תפגוש אותנו עם כולם בשדה התעופה של ניו-יורק עוד כמה שעות, הם ייקחו אותנו למלון ואז נצא איתם בערב" ביל השיב, מניח את הפלאפון על המושב בין רגליו.

טום הנהן בחיוך קטן וחזר להביט בשמשה, מעביר את משקפי השמש שהיו על ראשו לעיניו. "אכלתי היום. אז... אתה יכול להיות רגוע".

"אני רגוע בכל מקרה" ביל שלח אל טום חיוך קטן, "זה אומר שאפשר להשתולל איתך במועדון?" הוא צחקק.

טום צחקק גם הוא והנהן, חיוכו מייד נמחק מפניו, "ברור. אבל אל תשתה יותר מדיי... אני לא רוצה שתשכח את הלילה הזה...".

ביל הביט על טום בהרמת גבה, מלקק את שפתיו, "לשכוח את זה שהשתוללנו כמו בהמות?".

"לא..." טום חייך חיוך סגור, מאיץ את מהירות הנסיעה שגם ככה הייתה גבוהה. "משהו טוב יותר".

ביל נשך קלות את שפתו התחתונה, "שהשתוללנו כמו בהמות והתמזמזנו כמו מטורפים?" הוא חשב שהוא מבין לאן הם חותרים והוא בהחלט אהב את הכיוון!

"אפילו טוב יותר..." טום נשך את שפתו התחתונה גם הוא, פוזל אל ביל למספר שניות.

"הו..." חיוך מבויש ועם זאת ספק ערמומי ספק מרוצה התפשט על שפתיו של ביל. נשען לאחור הוא העביר את מבטו אל הכביש, נחרד מעט, "טום, אתה יודע שזה שאתה לא יכול למות עדיין לא אומר שאני לא, נכון?".

"אני אציל אותך, ביל," השיב טום בטון מעט דרמטי וצחקק במתיקות, "אל תדאג, אני לא אעשה שום דבר שיהיה מסוכן בשבילך...".

"אני יודע שלא" ביל משך קלות בכתפיו, "אבל אתה יודע... זה פאקינג מטורף לנסוע במהירות כזו".

"זה איטי..." השיב טום בשקט, מאיץ את מהירות הנסיעה למספר שניות לאחר שבחן את הכביש. "זה, נקרא מהר...".

"אמלה טום!" ביל קבר את פניו בידיו, מציץ רק מעט מידי פעם מבין אצבעותיו. הם ממש טסו. במהירות הזו הם בכלל לא צריכים לקחת מטוס, טום יכול לנהוג עד לניו-יורק והם יגיעו בדיוק באותו הזמן. "המכונית לא מסוגלת להגיע למהירות כזו!".

טום צחקק והאט את המהירות שוב, מניד בראשו, "היא דווקא כן... אני אוהב מכוניות מהירות".

"רואים!" ביל נשף מאפו מעט בכעס, "אתה משוגע. לא לקחת את התרופות שלך היום".

"אני לא יכול לקחת תרופות" הזכיר לו טום וגיחך, מושך בכתפיו.

"אז... אז... אכלת בנאדם משוגע וזה עולה לך לראש" ביל גיחך, תוקע בטום מבט משועשע, "אני לא מבין למה צריך לקחת טיסה אם אתה יכול לעשות ככה את כל הדרך".

"טוב, אני מניח שאני לא צריך להסביר לך את העובדה שבכבישים יש פקקים וסיבובים שלא כמו בשמיים, שפשוט טסים..." טום נראה משועשע גם כן. הוא ליקק את שפתו העליונה, מאיץ שוב את מהירות הנסיעה.

"טוב, אני בטוח שאתה היית מוצא פתרון!" ביל נשען לאחור וקיפל את רגליו אל בטנו, דבר שנראה כמו סוג של התכרבלות. הוא פיהק, "פאק, לא ישנתי כל הלילה".

"כן, טוב" טום העביר את מבטו אל ביל וסימן לו להתקרב אליו, "אז תלך לישון...".

"לא עכשיו, אנחנו מגיעים עוד כמה דקות מה הטעם" ביל גיחך והתקרב מעט אל טום.

טום הדביק נשיקה מהירה על שפתיו של ביל. הוא הבטיח לעצמו שכל עוד הריח של ביל לא עולה לראשו- דבר שהוא בהחלט התחיל להסתדר איתו- הוא יהיה קרוב אל ביל כמה שיותר.

עברו פחות מעשר דקות עד שהשניים הגיעו אל שדה התעופה, טום השאיר את המכונית באחד מהחניונים, מודע לכך שיש לה רק לילה אחד לחכות לו, בכל מקרה המקום היה עם שמירה של עשרים וארבע שעות בדיוק מהסיבה הזו.

ביל דחף את אחת ממזוודותיו אל ידו של טום לפני שהחל להתקדם אל הכניסה למקום, שולח אליו חיוך מתוק, "בוא כבר".

טום צחקק ולקח את המזוודה שלו ושל ביל, מרים אותם ומדביק את הפער שביל יצר ביניהם, "אל תאיץ בי...!".

"מדבר הבן אדם שיכול להרים פיל ולרוץ איתו אחרי" ביל גיחך, מגלגל את עיניו, "תהיה בשקט אני רוצה להספיק להסתובב בדיוטי".

"לא אנחנו לא מסתובבים בדיוטי פרי" טום גיחך, מניד בראשו.

ביל הסתובב אל טום במבט מלא בחרדה, נראה כמעט מבועת, "בטח שמסתובבים בדיוטי פרי!".

"לא" השיב טום בפשטות ומשך בכתפיו, ממשיך ללכת קדימה, "אני לא אוהב את המקום הזה".

"נו טומי..." ביל התבכיין, "אני חייב ללכת".

"מה כבר יש לך למצוא שם?" טום הרים גבה, נאנח, "אני אקנה לך מה שתרצה...".

"לא משנה" ביל החמיץ פנים, "הרסת לי את החשק".

טום נאנח בחיוך קטן. הוא התקרב אל ביל בחזרה ותפס בידו, "אוקיי, אוקיי... אני מוכן לסבול בשבילך כמה זמן".

ביל גלגל את עיניו, "מסכן, איך אתה הולך לסבול".

טום צחקק, "אני יודע..." הוא השיב, נאנח. הוא יכל להרגיש שהוא אכזב את ביל. הוא לא רצה לעשות את זה... "נו, אל תהיה כזה... אני אוהב אותך".

חיוך עלה על שפתיו של ביל והוא הפנה את מבטו אל טום, "גם אני אותך".

"יופי אז בוא נלך" טום צחק במתיקות וחזר לגרור את המזוודות אחריו.

ביל זרק את עצמו על המיטה בחדר המלון, חבריו של ביל בדיוק הורידו אותם שם. "הו אלוהים, אני כולי תפוס".

טום התיישב לצידו וגיחך, מושך בכתפיו, "לשחרר אותך?" הוא ליקק את שפתיו.

"אתה מוזמן" ביל נאנח בכאב, מסתובב על בטנו, "הטיסה הזאת הרגה אותי, טומי...".

טום גיחך, "מסכן שלי". הוא התיישב בעדינות על ישבנו של ביל כשרגליו לשני צידי גופו על המיטה והרים את חולצתו של ביל מעט, מתחיל לעסות את גבו.

ביל מיהר להפשיל מעצמו את החולצה, זורק אותה הצידה, "ממ... ככה יותר טוב?".

טום ליקק את שפתיו שוב, נאנח כשהריח של ביל נעשה ברור יותר, "הרבה יותר טוב...". הוא המשיך לעסות את גבו של ביל, לפעמים רוכן אליו ומדביק נשיקה רכה לעורפו.

ביל נאנח בשקט, מסתובב בחזרה על גבו כשטום סיים איתו אחרי עשר דקות לפחות, השרירים שלו באמת השתחררו, "אתה עושה את זה ממש טוב...".

טום הנהן בחיוך קטן, "אני טוב בהכול..." הוא הסביר ומשך בכתפיו, מתיישב לצידו של ביל, מתמתח.

"כן. אתה גם כולך צניעות" ביל גיחך, מניח יד על בטנו החשופה "אני רוצה ללכת לישון קצת לפני שנלך".

"אוקיי.." טום צחקק ונעמד על רגליו, "אני אוכל בינתיים ואז אתקלח...".

ביל הנהן, תופס את טום בחולצתו לפני שהספיק ללכת ומדביק את שפתיו לשלו. הוא בקושי נגע בו באותו היום וכשמדובר בטום מאוד קשה לעמוד בפיתוי.

טום פיסק מעט את שפתיו ודחף את לשונו לפיו של ביל, תופס בפניו בעדינות בעודו מעמיק את הנשיקה והופך אותה לסוערת יותר. הוא עצם את עיניו, הוא אהב לדעת שביל נהנה מזה.

ביל התנתק מטום אחרי שניות ארוכות, פוקח את עיניו באיטיות ומלקק את שפתיו, "תעיר אותי בתשע" הוא הדביק לו עוד נשיקה אחרונה על שפתיו והתחפר בין השמיכות.

בדיוק בשעה תשע בערב טום התיישב בעדינות על ביל, זז מעליו. הוא רכן אליו ונשק לצווארו, מחזיק את עצמו לא לנשום עמוק, למרות שלא היה רעב. "בילי..".

ביל פקח את עיניו באיטיות, נושך קלות את שפתיו ומביט על טום שנע מעליו, גורם לו לא להיות היחיד שמתעורר, "טומי...".

טום חייך חיוך מתוק והתרומם מעט, מלטף את חזהו של ביל, מביט בפניו. "יש לך פה קפה... אם תרצה".

"ממ..." ביל שפשף את עיניו, מפהק, "טוב שמן, קום, אני צריך להתקלח".

טום גיחך והתרומם מביל, מתיישב לצידו ומביט בפניו. הוא נשכב על המיטה לבסוף והדליק את הטלוויזיה, מקפל אליו את אחת מרגליו ומניח את ידיו על בטנו החשופה.

ביל קם מהמיטה ופשט מעצמו את מכנסיו, מגחך כשהבין שנרדם איתם, הוא נשאר בבוקסר והחל להתקדם לכיוון חדר האמבטיה, מוריד אותו מגופו בדרך.

טום ליקק את שפתו בעודו פוזל אל ביל מדיי פעם. הוא צחקק, "אם אתה צריך עזרה, אתה יודע...!".

ביל צחקק, מסובב אל טום את מבטו שנייה לפני שנכנס אל חדר האמבטיה, "אתה יודע שאתה מוזמן לעזור" עם המילים האלה הוא נעלם בחדר, משאיר את הדלת פתוחה אחריו.

וטום לא חיכה שנייה לפני שסגר על שניהם את הדלת והוריד ממנו את הבוקסר שלבש על גופו. הוא חייך אל ביל חיוך פלרטטני ונשם עמוק, מתקרב אליו ומלקק את שפתיו שוב, "מים פושרים...".

ביל פתח את זרם המים במקלחון, מכוון אותם כפי שטום ביקש לפני שנכנס פנימה, שולח אל טום חיוך קטן ומפתה לפני שנכנס תחת זרם המים, מותח את צווארו לאחור כדי שהמים ישטפו את כולו.

טום לא יכל שלא להעביר את ידו על איברו. לראות את ביל ככה היה פשוט... מגרה. הוא נכנס למקלחון מיד אחריו וסגר עליהם את דלת הזכוכית, נצמד אליו ונדבק לשפתיו.

ביל נדבק אל קיר השיש הקריר שמאחוריו באנחה שקטה, מושך את טום אליו ומשלב את ידיו מאחורי צווארו, מצמיד אותו אפילו קרוב יותר. הוא אף פעם לא הרגיש את טום כ"כ קרוב.

טום התחכך באיברו של ביל והניח את ידיו על ירכיו, מלטף אותו בעוד את הנשיקה הפך לחושנית יותר. מלאת תשוקה.

ביל נאנח בשקט אל פיו של טום, הם בילו דקות ארוכות של נשיקות לוהטות, מעברים ידיים אחד על השני כאילו לא יזכו לעשות זאת עוד לעולם, לומדים אחד את הגוף של השני. לבסוף ביל התנתק מטום בהתנשפות, הוא פקח את עיניו באיטיות וליקק את שפתיו האדומות והנפוחות, רק מביט בטום ברעב. הוא יכול לקחת את זה מכאן לאן שהוא רוצה.

טום תקע בו את אותו המבט בערך, עד כמה שזה היה אפשרי עם עיניו של טום שלא נהגו לשדר כל סוג של רגש... הוא הרים את ביל אליו והדביק אותו לדלת הזכוכית של המקלחון, מדביק את שפתיו בחזרה לשלו בעודו כורך את רגליו של ביל סביב מותניו. הוא התנתק ממנו וליטף את ישבנו, מרים שוב את מבטו אל עיניו, "אני רוצה את זה".

ביל נשך קלות את שפתיו, עיניו נראות מלאות תאווה אף יותר, "אני רוצה אותך בתוך זה כבר המון זמן".

"אבל אני לא רוצה להכאיב לך..." לחש טום, למרות הכל. הוא היה כ"כ חם... לא משהו שביל יכל להרגיש, אבל הוא רצה אותו יותר מתמיד. והיה בטוח בזה יותר מתמיד. הוא הולך להיות היום עם ביל, לא משנה מה.

"אתה לא תכאיב לי" ביל תקע בו עוד מעט רעב ומלא תשוקה, כאילו מאיץ בו לעשות כבר משהו. הוא לא יכל לסבול המתנה של אפילו עוד רגע אחד, הוא כ"כ רצה את טום.

טום הנהן, בולע את רוקו בקשיחות. הוא ידע שלביל זה לא מפריע, הוא עבר לא קצת... אבל מצד שני ידע שלאף אחד מהקודמים של ביל לא היה איבר בגודל שלו. הוא הוריד אותו ממנו באיטיות, לא עבר זמן יותר מדיי רב עד שהתנועות האגרסיביות שלו חזרו. הוא סובב את ביל עם גבו אליו והדביק אותו לזכוכית בחזרה, נושק לעורפו ומלטף את ישבנו, נאנח בשקט באוזנו. הוא הכניס את ידו בין הלחיים של ביל ודחף אצבע אחת לתוכו, מלקק את שפתיו.

אנחה שקטה ברחה מבין שפתיו של ביל, הוא נתן לעצמו שניות ספורות להסתגל לתנועות אצבעו של טום לפני שפצה את פיו, "עוד אחת".

וטום מיד דחף עוד אצבע לישבנו של ביל, מחייך חיוך קטן. הוא עבר לנשק את כתפו, מלטף אותו בידו השנייה.

"ממ... טוב, עזוב את זה" ביל מלמל אחרי עוד כמה שניות ספורות, הוא היה חרמן מידי בשביל שטום יבזבז זמן על למתוח אותו. "תכנס".

טום נשך את שפתו התחתונה והניח את איברו על פתח חורו של ביל, הוא ליקק את שפתיו ונאנח בשקט, דוחף את כיפת זקפתו לתוכו, עוצם את עיניו. חום גופו של ביל הרגיש עליו פשוט... מושלם.

ביל השתנק, מרגיש את שריריו מתחילים לדחות את טום, דבר שגרם לו לנסות להרפות אותם בכל הכוח. הוא לא ציפה שטום ירגיש כזה גדול בתוכו כבר על ההתחלה... כמובן, כרגע שום דבר לא יגרום לו לרצות להפסיק את זה.

טום נשך את שפתו התחתונה ודחף בעדינות עוד קצת מאיברו, מעביר את ידו הקרירה למפשעתו של ביל. הוא נאנח בשקט באוזנו ודחף עוד קצת, בולע את רוקו בקשיחות.

ביל גנח בשקט, עוצם את עיניו, הוא הניח את ידיו על קיר הזכוכית מולו כדי להצליח להמשיך להחזיק את עצמו על הרגליים. לא עבר זמן ארוך מידי עד שהרגיש את איברו של טום בתוכו עד הסוף, דבר שגרם להתכווצויות כאב לעבור בו ולאחר שטום החל לנוע, לצמרמורות ולרעדי עונג.

דקות ארוכות של הסקס הכי טוב שהיה לו בחיים בסיטואציה הכי ארוטית שחווה, ידיו של טום ממששות אותו בפולשניות כזו בה אף אחד לא נגע בו קודם, הסתכמו כולם באורגזמה עוצמתית, המספקת והמענגת ביותר שחווה.

"טום..." ביל נאנח בשקט, נשען לאחור על קיר השיש במקלחון הקטן, הסגור ומלא האדים, הוא התקשה אפילו למקד עליו את מבטו אז בטח שלא לחשוב או לומר משפטים מסובכים מידי.

טום חייך חיוך קטן בעודו מתנשף בשקט. הוא התקרב אל ביל ותפס במותניו, מניח נשיקה רכה על צווארו שהספיק להתמלא בסימנים אדומים ובולטים, "ממ... בילי, זה היה מדהים...".

"פאק..." ביל נאנח, ממשיך להתנשף בכבדות, "הכי טוב שהיה לי, טומי... ניסיון של 400 שנה, אני משער...".

טום צחקק במתיקות והנהן, מעביר את לשונו על צווארו של ביל, "ממ... לא, זה פשוט כי אני טוב, בלי קשר לניסיון".

"הו נו בטח, נועדת לזיין" ביל גיחך, נאנח בשקט, לשונו הקרה של טום תמיד הרגישה טוב כנגד עורו החמים.

"בדיוק...!" טום צחקק שוב ועצם את עיניו, נושם עמוק את ריחו של ביל, נאנח, "פאק, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שזיינתי בן אדם...". רק אז טום קלט מה הוא אומר ושזה יכול לפגוע בביל, לכן מיהר לתקן, "אתה הכי טוב שהיה לי" מזה הרבה זמן, אומנם. אבל בהחלט אחד הטובים שלו.

"היית כבר עם בחור קודם?" ביל הביט על טום בהרמת גבה. הוא פקפק בכך שהוא היה הבחור הראשון של טום, למרות שביל היה בטוח שטום ממש סטרייט, או לפחות היה. הוא פשוט ידע יותר מידי.

טום הנהן, מכחכח בגרונו. הוא הרים את מבטו לפניו של ביל, "כה, לא כמו שהייתי עם בנות.. אבל כן".

"וכולם היו ערפדים?" משום מה העבר של טום בכלל סקרן אותו. הוא לא ציפה ללמוד עליו 400 שנה אבל הוא כן רצה להבין איך זה להיות... כמוהו. הוא כן רצה להבין אותו. למרות שכל הסיפורים האלה על כל אחד אחר שהיה עם טום גרמו לו להתפחלץ מקנאה.

"כן, בערך" טום גיחך, נושם שוב עמוק. "זיינתי משהו כמו... חמש בני אדם, לאף אחד מהם לא היה ריח כמו שלך...".

"וזה דבר טוב או רע?" ביל תקע בטום מבט שואל, כמעט תובעני. הוא לא הבין למה לעזאזל הריח שלו כ"כ בעייתי ולמה דווקא לו יש את הריח הזה. זה בהחלט לא היה כיף במיוחד.

"לכל דבר יש שני צדדים..." טום נאנח ועצם את עיניו, מקרב את אפו לצווארו של ביל, "זה רק גורם לי לרצות אותך יותר...".

ביל רק מתח את צווארו מעט לאחור "מה ההבדל בכלל? בין להיות איתי ללהיות עם ערפד?".

"אין הרבה הבדלים... חוץ מזה שאתה חם, מאוד. ויש לך את הריח המשגע הזה..." השיב טום בחיוך קטן, "אבל אתה גם יפה יותר מרוב הערפדים שהייתי איתם...".

"נו זה ברור" ביל צחקק, מתיישר לבסוף וסוגר את זרם המים, "אני חושב שאנחנו מאחרים".

טום הרים גבה והנהן, פותח את דלת הזכוכית של המקלחון, "אוקי, תתארגן מהר...". לפני שביל יכל להגיב טום כבר היה מחוץ לחדר הרחצה.

ביל גיחך, מגלגל את עיניו, "אני לא אוהב שאתה עושה את זה!" הוא צעק, יוצא מהמקלחון.