Twincest Story

טוב בתכלס, אני די גמרתי עם ט"ה ועם טווינססט בפרט. ישמצב שאני אקרא מידי פעם אבל די נמאס לי מהם ונמאס לי מהכל. אני מתכוונת להתנתק מכל התקופה הזו כי היא לא עשתה לי טוב וזאת הדרך לעשות את זה.

אז בעיקרון אני אעלה ממחר פרק כל יום וכשיגמר הסיפור סביר להניח שהבלוג הזה לא יעודכן יותר. אלא אם כן נופר תחליט לעשות איתו משהו ולא נראלי.

תהנו..(:

פרק 13:

ביל וטום חזרו הביתה בלילה של אותו יום ראשון, ביל נשאר לישון אצל טום אך הם לא היו עייפים כלל, ביל ישן כמה שעות טובות בטיסה, דבר שהוביל לכך שעד שלוש לפנות בוקר לפחות כל המשפחה של טום ישבה יחד איתם בסלון, מדברים, משחקים פוקר, משחק שבו טום ניצח כל הזמו כמובן. הוא תמיד יכל לדעת מי משקר ומי אומר את האמת. עבר עליהם לילה מצחיק ומהנה ולמרות שביל הרגיש קצת מוזר הוא שמח שלפחות הוא זוכה לבלות את הלילה בצורה הזאת. המשפחה של טום בהחלט היו אנשים טובים ונחמדים. הוא הרגיש ממש בבית.

כבר באותו הלילה אימו של טום הודיעה לכולם שביום למחרת יגיעו אליהם חברים מרחוק, חברים שגם הם, לפחות ככה ביל שיער וכמעט היה לגמרי בטוח, היו ערפדים.

חברי המשפחה התרגשו מאוד מבואם, טום ניסה להסוות את רגשותיו אך בפנים גם הוא מעט התרגש, במיוחד בגלל הבחורה שהייתה אמורה להגיע. האקסית שלו. לפי טיעוניה של אמא של טום הם מכירים בערך 350 שנה. טום טוען שהוא כבר לא סופר.

הבוקר הגיע וביל התלבש, נראה יפיפה כרגיל. כולם, חוץ מביל כמובן, יכלו לשמוע את האוטו של אותה המשפחה חונה בחנייה כבר ממרחקים וכולם ניצבו כבר ליד הדלת.

צלצול פעמון הדלת נשמע, אימו של טום מיד קפצה לפתוח אותה. שניות מספר לאחר מכן נכנסה משפחה בעלת ארבעה נפשות לבית. היה אפשר לומר שהם משפחה באמת יפה. כל אחד ואחד מהם היה יפה בצורה כלשהי. אפילו ההורים.

לא היה קשה להבחין בעובדה שטום תקע את מבטו בצעירה מבין שתי הנשים שהיו שם, שהייתה פשוט... מושלמת.  שיערה היה חום בהיר שגבל בשטני, עיניה הכחולות והצלולות כמו הים החזירו מבט לטום. חיוכה היה כובש, שפתיה היו אדמדמות ומלאות, מצוירות, עצמות לחייה היו בלטו בדיוק כמו שטום אהב שהתחברה בצורה עוצרת נשימה לצוואר הברבור שלה ולגוף הנשי שלה, הקימורים בו היו מושלמים ונשיים במיוחד, היה הייתה מלאה בדיוק במקומות הנכונים. חלומית.

טום תפס בעדינות בידו של ביל בעזרת ידו הקרירה, מיד מחזיר את מבטו המוקסם אל אותה הבחורה. "היי, א-אריאלה... תכירי, זה ביל" הוא העביר את לשונו על שפתיו ונשך אותן, מושך את ביל אליו בעדינות.

ביל סקר אותה עם מבטו לשנייה, שותק למספר שניות ארוכות בזמן שבהה, הוא היה חייב להודות שהבחורה הזאת יפיפייה אמיתית. "היי" הוא שלח אליה חיוך קטן ומתוק.

טום המשיך לתקוע את מבטו באריאלה לפני ששחרר את אחיזתו בידו של ביל ועבר לברך את שאר המשפחה, ביניהם בחור שנראה בגילו של טום שנראה לא פחות טוב מאריאלה.

ביל גם הוא סקר את שאר חברי המשפחה, מתעכב קצת יותר מידי על הבחור, כנראה אח של אריאלה שהיה פשוט היא רק בגרסה גברית. מאוד גברית, כמו שביל אהב. הוא היה מדהים, בהחלט. המבוגרים החלו להתקדם לכיוון הסלון, הבחור התקדם אחריהם וביל תקע בטום את מבטו, לא בטוח מה הם הולכים לעשות.

טום רק תקע בביל מבט מזהיר. הוא יכל לדעת על מה הוא חושב... הוא תפס בידו שוב בחוזקה, לוחש לו שהוא רק שלו, רק על מנת להזכיר לו את העובדה הזאת שוב. הוא ידע שסאם היה יפה... מאוד, אבל הוא לא התכוון לאבד את ביל בגללו.

אימו של טום הגיחה משום מקום ומיהרה לסגור על מפרק ידו של ביל בחיוך אימהי שכזה, "בוא, ביל, אני רוצה להכיר לך את כולם", ביל רק צחקק ומשך בכתפיו ובלי שיכל להבין כבר ישב בינה לבין האישה השנייה, נקלע לשיחה יחד עם כולם, מעביר מבטים לא תמימים כ"כ עם הבחור מידי פעם. למרות שהיה לו ברור שאלו סתם מבטים. רק מבטים.

בזמן שביל דיבר עם שתי הנשים, טום נשאר לעמוד לצד אריאלה ליד דלת הכניסה, חיוכו המתוק והכובש לא יורד מפניו ולו לשנייה. הוא העביר את מבטו אל המקום בו ביל ומשפחתו ישבו, מוודא שהם לא מסתכלים לפני שפתח את דלת הבית ומיהר לצאת החוצה, אריאלה כמובן מיד אחריו, היא רצתה זמן לבד בדיוק כמוהו. בכל זאת, עברו שנים. טום סגר אחריהם את הדלת בשקט, מתחיל להתקדם לכיוון מרחבות הדשא העצומות, האגם כבר נהיה גלוי לעיניהם. הוא הפנה את מבטו אל אריאלה, מלקק את שפתיו, "אז... יש לך מישהו? זאת אומרת, את יודעת, עבר הרבה זמן".

"כן, באמת עבר המון זמן" אריאלה החלה להתקדם לצידו של טום, שולחת אליו חיוך מתוק, "לא, אין לי אף אחד".

טום תחב את ידיו בכיסי הג'ינס שלו והנהן, מעביר את מבטו לכיוון האגם. הוא בעט קלות בדשא, "הו".

"אנחנו הולכים ל...-" סומק קל עלה על לחייה למרות חיוכה הפלרטטני, "-איפה שהיינו רגילים... אתה יודע".

"כה, אני יודע" חיוכו המתוק של טום התחלף בחיוך ערמומי ומזמין. הוא ליקק את שפתיו שוב והעביר את מבטו אל אריאלה, "למה, את לא רוצה?".

"אני רוצה" היא מיהרה להשיב בחיוך קטן ומעט מבויש, היא תמיד הייתה כך ליד טום, כל אחת הייתה, גם אם היה לה ביטחון עצמי שהרקיע שחקים. למען האמת, היא מאוד רצתה, היא באה לשם לאותה המטרה, היא התגעגעה אל טום כמו שלא התגעגעה לאף אחד אחר בחייה.

"אז מעולה" טום גיחך ונצמד מעט אל אריאלה, כורך את ידו סביב מותניה. הם כבר היו קרובים יותר לאגם. הוא נאנח ונשף עליה בקרירות, לא מסיט ממנה את מבטו.

עברה בערך רבע שעה וביל החל לשים לב לעובדה שטום לא נוכח בסלון ובכלל לא בבית והוא כבר התחיל להרגיש לא כ"כ בנוח ולא כ"כ קשור לבדו. הוא היה צריך למצוא אותו והוא ידע שיכול להיות שלא יצליח לבד. הוא צריך מישהו עם חושים מחודדים שיצליח למצוא את טום בקלות, כבר כשעלתה בראשו המחשבה הוא ידע מי האדם המיועד. "הי, סאם, בא לך לבוא איתי לחפש את טום?" הוא כבר הספיק להכיר את השמות של כולם.

סאם שלח אל ביל חיוך פלרטטני ונעמד על רגליו מהנהן, "בטח, ביל...". גם אם ביל באמת התכוון ללכת לחפש את טום, לא הייתה לסאם התנגדות להיות איתו.

ביל שלח אליו חיוך מתוק ומיהר לקום מהספה מתקדם לכיוון הדלת ויוצא החוצה ביחד עם סאם, הוא סקר את המקום, "איפה הוא? אתה יכול לשמוע משהו?".

סאם הסתכל סביבו, היה נראה כאילו הוא מתרכז. הוא גיחך והנהן, "כה" מלמל בשקט ותחב את ידיו בכיסי הג'ינס הצמוד שלו, מתקדם לצידו של ביל לכיוון האגם.

"לאן לעזאזל הוא הלך? מה יש לו לעשות פה?" ביל גיחך וגלגל את עיניו, מתחיל להתקדם לצד סאם לכיוון האגם.

סאם רק גיחך מעט, "אתה תבין בעצמך".

ביל העביר את מבטו אל סאם ובהה בו במשך כמה שניות, לא רק כי היה לו יופי לגמרי עוצר נשימה אלא כי 'אתה תבין בעצמך' הזה בכלל לא גרם לו להרגיש טוב, הייתה לו הרגשה רעה. "טוב...".

סאם נאנח. טוב, הוא כבר הספיק להבין שטום וביל ביחד, אבל איך ביל יכל לצפות מטום שלא להיות עם אריאלה? אפילו הוא לא יכול להכחיש שהיא יפה ומושכת, והיא אחותו.

השניים המשיכו ללכת במשך לפחות עוד עשר דקות וביל החל להתייאש, "כוסעמק איך הם הגיעו כ"כ רחוק?!".

סאם גיחך, "זה לא כ"כ רחוק, אתה יודע".

ביל נאנח, הוא כבר הצליח להבין מטום מה זה רחוק בשביל ערפדים ומה זה רחוק בשבילו, ואם סאם אומר 'זה לא כ"כ רחוק', זה אומר שבשביל ביל זה כנראה מאוד רחוק. "עוד כמה זמן נצטרך ללכת?".

"אם תמשיך ללכת בקצב הזה..." סאם גיחך, מלקק את שפתיו, "משהו כמו חצי שעה". הוא כבר יכל לשמוע את הקולות בבירור.

"חצי שעה??" עיניו של ביל נפערו, הוא התחיל להרגיש באמת רע והוא רצה לראות את טום עכשיו! ברגע זה! "אני בקושי אשרוד עוד חמש דקות. נו תעשה לי את הריצה הזאת שלך ונגיע מהר" הוא מיהר להיצמד אל סאם.

סאם צחקק והרים אליו את ביל, מהנהן, "תעצום עיניים" הוא מלמל והרים את מבטו אל פניו של ביל למספר שניות.

עברה בערך דקה וסאם הוריד את ביל על האדמה, הוא הרגיש מעט מסוחרר והביט שנייה על פניו של סאם כשפקח את עיניו, חיוך מתוק עלה על שפתיו כששמע את קולו של טום מאחוריו והוא מיהר להסתובב. החיוך ירד משפתיו בצורה מידית. אריאלה, אותה הבחורה שביל פגש קודם לכן שכבה על הדשא בעוד תחתונים בלבד לגופה, טום רכן מעליה בבוקסר בלבד, שיערם היה פרוע.

ביל בלע את רוקו ובהה בהם לפחות לעוד דקה של שתיקה מעיקה ששררה בניהם, הוא פשוט לא ידע מה לומר והדמעות הציפו את עיניו, אך הוא התאמץ ולא נתן להן לזלוג על לחייו, "עושים כ-כיף ולא מזמינים אותנו?" קולו היה פגוע עד מסכן וכאוב ברמות שלא הרבה יכלו לעמוד בהם, כך הוא גם נראה וקולו נשבר באמצע מפעם לפעם.

טום התנתק במהירות מאריאלה והעביר את מבטו אל ביל. שפתיו היו מעט אדומות מהרגיל והוא הביט בעיניו של ביל, מרגיש את ליבו פועם בחוזקה. מה הוא חשב לעצמו...? הוא נעמד על רגליו במהירות, "א... ביל, אני יכול להסביר".

"אני לא רוצה שתסביר כלום" ביל התרחק צעד לאחור, מנגב בגסות דמעה שברחה מזווית עינו וזלגה על לחיו, "למה שתעשו כיף לבד, אה, טום? בוא נעשה כיף כולנו" הוא אמר אך נראה שממש לא התכוון לכך, הוא אמר זאת בטון פגוע, הבעתו מלאה בכאב שניסה להדחיק איפשהו בינתיים. הוא מיהר להסתובב ומשך את סאם קרוב אליו, לא מחכה לפני שכרך את ידיו סביב עורפו, נתלה עליו מעט כדי להגיע לשפתיו כי היה גבוה ממנו, הם החלו להתנשק בלהט.

טום הביט בסאם ובביל למספר שניות, הבעתו חסרת כל רגש. אם ככה ביל רוצה את זה...  הוא לא באמת חשב שהוא יעשה משהו עם מה שאמר. הוא הוריד ממנו את הבוקסר שלו ונשם עמוק, אם זה לא היה מגיע מביל, סביר מאוד להניח שסאם היה מאוד פצוע עכשיו. הוא רכן בחזרה לכיוונה של אריאלה, לא אומר מילה.

ביל מצא את עצמו מאוד מהר על הדשא מתחת לסאם, הריח שלו היה מאוד חזק בשביל שלושתם וזה רק הוסיף לתשוקה המינית שלהם. סאם תקף את צווארו של ביל בנשיקות וליקוקים וכמובן מציצות שהשאירו לו סימנים עם גוון סגול, הוא בהחלט מצץ בתאווה. ביל פשט במהירות את חולצתו של סאם, פולט גניחות מתוקות מפעם לפעם ובמהרה גם חולצתו הייתה זרוקה על הדשא, סאם עבר למצוץ את פטמותיו.

באותה השנייה אריאלה התנתקה מטום ונשמה עמוק, עיניה עצומות. לעזאזל, הריח הזה של ביל... זה היה הדבר הכי טוב שהיא הריחה מזה שנים. אוטומטית היא השתחררה קלות מאחיזתו של טום וזחלה לכיוונם של ביל וסאם, מלקקת את שפתיה בחיוך פלרטטני בעוד טום מחייך חיוך קטן, משתדל להסתיר את כמה שבא לו לרצוח את סאם, רוצה להראות לביל שהוא בסדר עם זה. הוא ינסה ליהנות. הוא הניח את ידו על ירכו של ביל בעוד אריאלה עוברת לנשק את שפתיו של ביל, מניחה את ידה על מפשעתו.

ביל נאנח ובמהרה מצא את לשונו מתערבלת יחד עם זו של אריאלה, הוא בהחלט נהנה מתשומת הלב ומהתשוקה המטורפת סביבו. כל כך הרבה אנשים יפים, בכל זמן אחר הוא בטוח כבר לא היה מצליח לעמוד בזה, אבל עכשיו הוא בכלל לא רצה את זה, הוא הרגיש כ"כ חרא, הוא רק רצה לסיים עם זה כבר. למרות זאת, הוא היה בטוח שהוא הולך להתחיל ליהנות בקרוב, נראה שלאחים האלה היו אחלה ביצועים.

סאם פתח במהירות את חגורתו של ביל ומשך ממנו את מכנסיו, לא מבזבז אפילו שנייה לפני שהוריד גם את הבוקסר שלו, חושף את זקפתו לעיני שלושתם ולא עברה שנייה לפני ששפתיו הקיפו את איברו של ביל.

באותה השנייה טום קיווה פשוט להיעלם מהמקום. ביל היה שלו!!! הוא שלח מבט רצחני לסאם וחיבק את ביל אליו, מדביק את שפתיו לצווארו ועוצם את עיניו. בניגוד לסאם ואריאלה, לו עדיין לא הייתה שליטה מלאה על עצמו, והריח של ביל היה טוב מדיי. ועכשיו הוא היה עצבני מתמיד, הוא היה צריך להיזהר.

סאם ניתק את שפתיו מאיברו של ביל לאחר כמה שניות, מלקק אותן ושולח אל ביל מבט רעב, ביל מצידו חייך בתגובה, אריאלה שיחקה עם לשונה על פטמותיו ועל כל איזור בטנו וטום תפס את צווארו, כן, הוא יכול להתרגל לזה.

ברגע שסאם קיבל הנהון מביל לאחר ששלח אליו מבט שואל, הוא מיהר לקחת את אחת מרגליו של ביל ולמקם על כתפו, ממקם את זקפתו על פתחו בעוד ביל עצם את עיניו ונאנח בשקט.

פה טום כבר לא יכל לשלוט בעצמו. אף אחד לא דוחף את הזין שלו לתחת של ביל חוץ ממנו! הוא תפס בסאם באגרסיביות והרים אותו אליו, תוקע בו מבט עצבני, "אף אחד לא דופק אותו חוץ ממני".

ביל פקח את עיניו במהירות, תוקע בטום מבט עצבני, הוא עוד מעז לקבוע בעלות עכשיו?! "זה היה ככה, טומי. עכשיו אני רוצה שסאם ידפוק אותי אז אם לא אכפת לך, תשחרר".

טום לא ייחס כל חשיבות לביל. הוא המשיך לתקוע את עיניו שממש ירקו אש באלה של סאם. הוא היה החבר הכי טוב שלו, מתי לעזאזל זה הספיק להשתנות?!

ביל תקע מבט רעב בסאם והזיז את אריאלה ממנו בעדינות, מתרומם למצב ישיבה וכדי לתפוס בחזרה את תשומת ליבו של סאם, מדביק לו נשיקה עמוקה ומלאת תשוקה.

טום נאנח ושחרר את סאם. הוא ידע שביל לא באמת רוצה את זה, אבל אם הוא כ"כ מתעקש... סאם רק חייך חיוך פלרטטני וחזר להתיישב מול ביל ולתפוס ברגליו, מניח אחת מהן על כתפו והפעם דוחף את זקפתו לחורו, גונח בקול ועוצם את עיניו. ביל היה כ"כ חם מבפנים...

טום הסתכל עליהם למספר שניות, לוקח נשימה עמוקה. הוא מעולם לא הרגיש כ"כ... פגוע, נבגד. מאוכזב. הוא תפס באריאלה באגרסיביות ומבלי לחכות יותר מדיי הוריד ממנה את התחתונים שלה ונעץ את איברו באיבר מינה. מגורה הוא כבר לא היה.

סאם החל להיכנס אל ביל במהירות מסחררת, דבר שגרם לשניהם לגנוח כמו מטורפים. סאם רכן אל ביל והדביק לו כמה נשיקות רכות על צווארו לפני שהשניים בלעו אחד את השפתיים של השני בתאווה.

טום תפס בחזה של אריאלה בחוזקה ורכן אליה, מניח את ראשו על צווארה ומפנה את מבטו לכיוון השני, רק על מנת שביל לא יראה את פניו שגם ככה לא שידרו דבר. הוא החל לגנוח בקול ולהזיז את אגנו מהר יותר, רק מחכה לשנייה שזה ייגמר.

לא עברו כמה שניות ודמעות הציפו שנית את עיניו של ביל, הוא לא יכל לשמור את זה יותר והוא באמת לא נהנה אפילו משנייה של סקס עם סאם, זה אפילו ממש כאב לו, סאם היה גדול ובכלל לא התחשב בביל, הוא פשוט תקע אותו ממש חזק, כמעט קורע אותו. הוא הרגיש כ"כ מגעיל ומלוכלך, הוא לא רצה לעשות את זה עם אחד שהכיר רק לפני פחות משעה ובקושי החליף איתו מילה, הוא ממש לא רצה לראות את טום מזיין את אריאלה ממש לידו ואפילו לא רצה לחשוב על העובדה שאם לא היה מגיע לשם סביר להניח שטום היה בוגד בו וכלל לא מספר לו על זה. הוא לא היה יודע אף פעם. הדמעות החלו לזלוג על לחייו והוא כבר לא התאמץ לעצור אותן, הוא הרגיש נורא והוא רק חיכה לרגע בו סאם יגמור והוא יוכל ללכת משם.

טום כיווץ את מצחו וסובב את מבטו אל ביל. הוא תקע בו מבט מצטער, מקווה שהוא בכלל יסתכל עליו בזמן הקרוב... הוא שנא להיות עכשיו מעל אריאלה לא פחות מביל. וזה אף פעם לא קרה לו. הוא פשוט אהב אותו יותר מדיי...

עבר עוד זמן קצר שנראה לביל כמו זמן ארוך מאוד עד שסאם גמר בתוך ביל בחוזקה ובשנייה שביל הרגיש את הזרע שלו מתפשט בתוכו הוא לא יכל לעצור את עצמו מלבכות אפילו חזק יותר, זה היה מגעיל. הוא הרגיש כ"כ מגעיל, כאב לו פיזית ונפשית והוא היה כ"כ פגוע, מאוכזב ושבור. איך הוא הולך להתאושש מזה...? הוא מיהר לקום משם לאחר שסאם יצא ממנו, לובש את הבוקסר שלו ולא טורח ללבוש שום דבר אחר חוץ מזה,

"את יכולה להחזיר אותי לבית?" הוא שלח את מבטו אל אריאלה, מוחה את דמעותיו. היא הייתה היחידה שהסכים שתיגע בו כרגע.

טום מיהר לצאת מאריאלה באותה השנייה, הוא בכל מקרה לא הרגיש דבר מלבד אותו הרצון להיעלם, או להחזיר את הזמן לאחור. "ביל..." הוא כמעט ולחש בעוד אריאלה הנהנה בחיוך מצטער והחלה להתלבש.

ביל התרחק משם מעט ולבש את בגדיו, לא מפנה את מבטו אל טום אפילו פעם אחת. הוא חיכה שאריאלה תסיים ללבוש את בגדיה, שוקע במחשבותיו ומסתגר בכאב שלו. הוא לא ידע עוד איך הוא הולך להתמודד עם כל זה... הדבר היחיד שרצה עכשיו זה לחזור לביתו של גיאורג ולחטוף תנומה ארוכה...

טום נאנח, עוד לפני שביל או כל אחד אחר יכל לשים לב הוא כבר לא היה שם, למרות שבגדיו נשארו על הדשא. אריאלה סידרה על עצמה את החולצה ושלחה מבט אל סאם, מיד לאחר מכן מתקרבת לביל, "בוא...".

פרק 14:

ביל הלך בשתיקה לצד גיאורג, הם עשו את הדרך המוכרת לבית הספר וכבר מהיום הקודם גיאורג יכל לשים לב שמשהו בכלל לא בסדר עם ביל, הוא לא החליף איתו מילה בכלל מהרגע שנכנס לבית ועד הרגע שעזב אותו עכשיו, בבוקר. מעבר לכך גיאורג יכל לשמוע יבבות חלושות מחדרו במשך כל הלילה והיום בבוקר ביל מרח כמויות כ"כ גדולות של מייק-אפ על פניו וצווארו כדי להסתיר את פניו שהיו חיוורות, את שקיות השינה מתחת לעיניו ואת ההיקים הענקיים על צווארו, אותם עוד היה אפשר לראות במטושטש, הם היו באמת גדולים.

גיאורג נכנס דרך שער בית הספר והעביר את מבטו אל ביל לבסוף, נאנח, "אתה מוכן להגיד לי מה קורה איתך?". ביל באמת היה חשוב לו.

ביל סקר את בית הספר במהירות, לבסוף מעביר את מבטו אל גיאורג, הבעתו אטומה, "לא קורה איתי כלום".

"אני מכיר אותך, ביל" גיאורג גלגל את עיניו, מחזיר את מבטו קדימה. "ממתי אתה לא מספר לי מה קורה איתך? אני דואג. אני שמעתי אותך בוכה אתמול...".

"אני חושב ש... צדקת כשאמרת שטום לא מתאים לי..." ביל נאנח בזמן שהשניים נכנסו לתוך מבנה בית הספר, היכן שהלוקרים שלהם היו ממוקמים.

גיאורג נאנח ותפס ברכות בידו של ביל. כן, הוא שנא את טום על מה שהוא עשה לביל... למרות שאפילו לא ידע עוד מה. אבל זה פתח לו עוד אפשרות לקבל את ביל לגמרי... "טום לא מתאים לאף אחד".

"אני חשבתי שהוא מתאים לי..." ביל מלמל, התמונות מהיום הקודם מבזיקות בראשו ועיניו מתחילות להירטב בפעם המאתיים לאותם היומיים. למה הוא חייב להיות כזה מטומטם?! למה הוא נותן לעצמו להוריד אפילו דמעה אחת בגלל האידיוט הזה? "אני חשבתי שהוא אוהב אותי...".

גיאורג בדיוק התכוון להשיב כשידיים קפואות דחפו אותו באגרסיביות על הלוקרים מבעד לחולצה הארוכה שלו. טום תקע את מבטו בביל וכאילו גיאורג בכלל לא היה קיים הוא נצמד אליו, "ביל, ביל, אני כן אוהב אותך... אתה לא מוכן להקשיב?". לעזאזל, הוא ידע שהוא טעה. הוא ידע שהוא היה לא בסדר. והוא התחרט על זה כ"כ. אבל הוא לא יכל להחזיר את הזמן אחורה והדבר היחיד שיכל לעשות הוא להגיד לביל את האמת. והאמת היא שהוא פשוט... אוהב אותו. יותר מדיי. הוא מעולם לא נקשר ככה לבנאדם, והוא החל לתהות שוב אם ההחלטה שלו להיות עם ביל היא נכונה.

ביל תקע בטום את מבטו, הוא כבר התרגל לכל גורם ההפתעה הזה, טום יכל להגיח משום מקום בכל זמן. "תעזוב אותי..." הוא מלמל בקול שבור, עיניו עוד היו רטובות מלפני והבעתו האטומה נהפכה אפילו פגועה יותר, הוא מיהר לפנות אל הלוקר שלו, פותח אותו במהירות.

טום הניח את ידו בעדינות על זרועו של ביל, נאנח, רוכן אליו. "ביל... נו אתה באמת חושב שהיה אכפת לי אם לא הייתי אוהב אותך?!".

"אם היית אוהב אותי לא היית עושה לי את זה" ביל השיב בקרירות, מנסה להחזיק את עצמו מלהתפרץ, "מה יש לנו עכשיו?" הוא פנה אל גיאורג, מבטו תקוע על הספרים שלו שנחו בתוך הלוקר.

"כימיה" גיאורג כחכח בגרונו והעביר את ידיו על שרוולי החולצה הארוכה שלו, מביט בטום, ספק מופתע ספק מוקסם. הוא לא ידע אפילו למה, טום פשוט היה מהפנט. גם אם הוא פשוט שנא אותו באותו הרגע.

טום רק הידק את אחיזתו על זרועו של ביל ועצם את עיניו לשנייה, נושם עמוק ומניח את שפתיו לשנייה על לחיו, "בבקשה, תסלח לי... אני אוהב אותך כ"כ...".

ביל נאבק מעט כדי לשחרר את אחיזתו של טום על פרק ידו, נושך את שפתיו בחוזקה ומכווץ את עיניו כדי להשאיר את הדמעות לעצמו, הוא ממש לא רצה שטום יראה אותו בוכה. "אתה לא יכול להיות נאמן ואני לא יכול לסמוך עליך. נו תשחרר אותי...".

"אתה כן. אני למדתי מהטעות שלי..." טום נשף אוויר קריר על פניו של ביל ועצם את עיניו חזק יותר, אחיזתו לא מרפה מידו של ביל, "תסלח לי...".

זעמו של ביל החל לגאות בתוכו, הוא נשך את שפתיו אפילו חזק יותר הפעם, מסנן כמה שיותר בשקט כדי לא להתפרץ עוד, "גיאורג... אתה יכול לקחת את הספרים שלי ולפגוש אותי בכיתה...?".

גיאורג מיהר להנהן. הוא כיווץ את מצחו והזדקף, לוקח את הספרים והמחברת של ביל מידיו ותוקע בו ובטום את מבטו למספר שניות. לבסוף הוא נעלם מהמקום וטום הרשה לעצמו להיצמד אל ביל אף יותר.

ביל לקח נשימה עמוקה אך לא הצליח להחזיק את עצמו יותר, "אתה באמת חושב שהסליחה שלך הולכת לכפר על כל זה?!" הוא תקע בו מבט זועם ופגוע כאחד, הפעם מרשה לדמעותיו שחיכו כבר יותר מידי זמן להתפרץ.

טום הניד בראשו ונשם עמוק, תוקע את מבטו החודר בעיניו של ביל. הוא מחה באיטיות את דמעותיו, מעביר את אצבעותיו הקפואות על פניו בעדינות מחרידה, "אבל זה כל מה שאני יכול לעשות...".

"אוקיי" ביל לקח עוד נשימה עמוקה, "אין בעיה, אם לזיין אחרים זה מה שאתה רוצה, ובעיקר כי אני כבר לא יודע אם לסמוך על מילה שיוצאת לך מהפה או לא, אז פשוט נלך על מערכת יחסים פתוחה, אתה יכול לזיין את מי שאתה רוצה. איזה כיף". ביל לא ידע אם הוא באמת מתכוון למה שאמר, הוא אפילו לא שלט על המילים שיצאו לו מהפה.

טום נאנח ותפס בידו של ביל חזק יותר. הוא פשוט הרגיש את ביל... "אני לא רוצה לזיין אנשים אחרים".

"חבל, כי עכשיו אתה יכול" ביל הביט בעיניו של טום, אם טום כ"כ רצה לזיין את אריאלה והרשה לעצמו, אז אין בעיה, גם לביל יש הרבה אנשים שהיה רוצה להזדיין איתם ועד עכשיו הוא לא יכל.

טום גלגל את עיניו והרפה מאחיזתו בביל. עוד לפני שהוא יכל להוסיף עוד מילה טום כבר ישב לצד השולחן ותקע את מבטו הריק בלוח.

לשיעור הכימיה הזאת ביל לא הגיע ובצורה מאוד מפתיעה, גם גיאורג לא. רק בשעה עשר השניים החלו להתקדם לכיוון הקפיטריה, גיאורג חיבק את ביל אליו ממותנו, שפתיו היו נפוחות מעט בדומה לאלו של ביל והיה אפשר לראות שהפעם גם על גיאורג היה מייק-אפ.

הם נכנסו אל הקפיטריה, ניגשים מיד לשולחן הקבוע שלהם, אנדריאס ואמנדה כבר ישבו שם.

טום, בניגוד לביל, לא התכוון ממש להיות עם מישהו... זה לא שהייתה לו תשוקה כ"כ גדולה למישהו מלבדו ויותר מזה, הוא לא אכל באותו היום. ואפילו יותר מזה, הוא באמת אהב את ביל... הוא לא ידע עד כמה ביל אהב אותו, אבל הוא לא היה מוכן לבגוד בו. נכון שזה כמעט קרה עם אריאלה... אבל הוא מעולם לא התחרט על משהו כמו שהוא התחרט על מה שקרה. הוא תקע את מבטו החודר והמאוכזב בביל, הבעתו חתומה כתמיד.

ביל התיישב בין אנדריאס וגיאורג, היה אפשר ממש להרגיש באוויר עכשיו את המתיחות בין השניים, היה אפשר לומר ששניהם לא יכלו להסתיר את הקנאה שלהם לביל, את התחרות ביניהם. ביל הפנה את מבטו אל אנדריאס, חיוך מתוק עולה על שפתיו, "ממ... התגעגעתי, אנדי, לא יכולת להתקשר בסוף שבוע?".

אנדריאס הרים גבה בהפתעה והעביר את מבטו אל טום לשנייה שתקע בו מבט רצחני, מה שבהחלט גרם לו להירתע מעט. הוא הזדקף בכיסאו, "א-חשבתי שאתה תפוס...". הוא מיהר להעלות על שפתיו חיוך פלרטטני, אחרי הכל, ביל יזם את זה.

"אממ... אני בערך" ביל גיחך, מושך קלות בכתפיו ומלקק את שפתיו, "אבל זה פתוח אז אני יכול בכל מקרה".

אנדריאס העביר שוב את מבטו אל טום, הפעם נראה מופתע. טום קאוליץ, הבחור המדהים שמסרב לכולם מנהל מערכת יחסים פתוחה? "הזוי" הוא פלט, מגחך.

"לא כזה הזוי למען האמת..." הוא מלמל, "בכל מקרה-" הוא התעשת, הוא עדיין צריך להתנהג כרגיל, "-תתקשר אלי היום בערב" הוא קם מהשולחן, הייתה לו עבודה בספרות להשלים והוא היה צריך לקפוץ לספרייה לרגע. הוא הדביק לאנדריאס נשיקה רכה על שפתיו לפני שהתקדם לכיוון היציאה מהמקום.

גיאורג נאנח ונשען לאחור, תוקע את מבטו בביל בדומה לאנדריאס שחייך חיוך מתוק וקטן. באותה השנייה טום מיהר להיעמד על רגליו, אז כשביל אמר מערכת יחסים פתוחה הוא התכוון להזדיין עם כל בית הספר ורק בסוף לבוא אליו? הוא התקדם לכיוונו, הבעתו קרירה כתמיד.

ביל רק המשיך להתקדם לכיוון מבנה בית הספר, הוא קיווה להספיק לתקן מעט את העבודה שלו לפני שיגיש אותו בשיעור ספרות של אותו היום. בכל זאת, ביל לא היה טיפוס של 90, הוא היה טיפוס של 100.

"אתה מוכן להסביר לי למה לעזאזל אתה מתנהג כאילו אתה בכלל לא מכיר אותי?". בניגוד לתמיד, טום לא היה נשמע כ"כ רובוטי... נימה פגועה התגנבה לקולו.

ביל הסתובב אל טום, מביט עליו בהרמת גבה, "אני מתנהג רגיל. יכולת לבוא אלינו, אתה יודע".

"לא אתה לא מתנהג רגיל" טום כיווץ את מצחו ותקע את מבטו ברצפה. "אם כשאמרת יחסים פתוחים התכוונת שאתה הולך להתנהג כמו זונה מבלי להיות איתי בכלל, אני לא רוצה את זה".

חיוך קטן עלה על שפתיו של ביל, הוא הרגיש טוב עם זה שטום מקנא, מגיע לו. הוא התקרב אליו ולבסוף משך אותו קרוב אליו מחולצתו, כורך את ידיו סביב צווארו, "אני בעיקר איתך" הוא הדביק לו נשיקה רטובה על שפתיו.

טום הביט בעיניו של ביל. הוא מעולם לא הרגיש ככה... אף אחד מעולם לא הרשה לעצמו בכלל לשחק עם הרגשות של טום. הכל אצלו היה פשוט... מועצם יותר. האהבה לביל. התאווה לביל. הקנאה. הכעס. הכל. "יופי באמת...".

"בוא איתי לספרייה" ביל הוריד את ידיו בחזרה, לוקח את ידו של טום ומשלב את אצבעותיהם, מושך אותו אחריו לכיוון מבנה בית הספר.

טום נאנח. ההתנהגות של ביל יכלה להוציא אותו מדעתו... הוא שנא לדעת שהוא לא רק שלו, אבל זה היה טוב משהם לא יהיו ביחד בכלל. הוא חשב. התחשק לו להרביץ למישהו לכן השתדל לא לחשוב על זה, או לנשום את הריח של ביל, מה שהיה כמעט בלתי נמנע.

"על מה עשית את העבודה בספרות?" ביל העביר את מבטו אל טום, שולח אליו חיוך קטן וחמוד.

"לא עשיתי" טום גיחך בקרירות אך שמץ של חיוך לא נראה על שפתיו. הוא המשיך להתקדם לצידו של ביל, הבעתו לא משדרת שום רגש.

"אני בחרתי לכתוב סיפור, רוצה לשמוע על מה כתבתי?" ביל שאל, חיוכו נשאר על שפתיו.

טום נאנח, כבר מכין את עצמו לזה שביל כנראה ייתן לו איזה סיפור שרומז על מה שקרה. "כה".

"כתבתי את זה מזמן, עוד לפני שנהיינו זוג, אני חושב קצת אחרי שעברתי לפה" ביל החל, "כתבתי על שני בחורים, לאחד קוראים טים ולשני בילי. הם הכירו בבית הספר ובילי רדף אחרי טים במשך כמה זמן למרות שטים דחה אותו כל הזמן. אחרי כמה זמן טים הבין שהוא בעצם כן רוצה להיות עם בילי אפילו אם לא הומו, כי בילי היה טוב מידי בשביל שימשיך להתנגד. אבל בשורה התחתונה בילי אהב את טים יותר מידי וטים לא אהב את בילי כמו שבילי אהב אותו. ועכשיו רק צריך להוסיף שטים בוגד מזדיין וזהו".

טום גלגל את עיניו עם אנחה מיואשת שכזאת, "טוב, אז אני יכול להגיד לך שטים אוהב את בילי יותר ממה שבילי יאהב אותו אי פעם".

"טים לא אוהב את בילי כמו שבילי אוהב אותו. הוא בכלל לא חשב שהם צריכים להיות ביחד" ביל תקע את מבטו ברצפה, נאנח בשקט ולבסוף מישיר אותו כדי להביט על מבנה בית הספר שכבר היה לא רחוק מהם.

"טים מאוהב במישהו בפעם השנייה בחיים שלו... והיו לו חיים לא קצרים" טום העביר את מבטו אל ביל, מכווץ את מצחו, נושך את שפתיו.

"אז טים כבר צריך לדעת שהוא צריך לשמור על האהוב שלו ולא להרוס אותו" ביל לא הפנה את מבטו אל טום.

"אבל האהוב שלו בורח לו".

"האהוב שלו לא היה בורח לו אם טים לא היה כזה מניאק, חוץ מזה שהוא אוהב אותו יותר מידי בשביל לברוח לו".

"טים התחרט על מה שהוא עשה. הוא לא יכול לעשות יותר מזה. בניגוד לבילי, הוא לא מזדיין עם אחרים".

"אז הוא צריך, כי עכשיו הוא יכול" ביל נשך קלות את שפתיו. היה לו מעט קשה לומר זאת.

"אם בילי כ"כ רוצה את זה..." טום נאנח באכזבה והשפיל את מבטו, הבעתו נהפכת מקרירה וחסרת כל רגש לפגועה שוב.

"אוי שכחתי להזכיר שטים מאוד אוהב לשחק אותה הפגוע בזמן שהוא הכי לא. בילי בכלל לא היה אמור לסלוח לטים על מה שהוא עשה" ביל נכנס למבנה בית הספר, הטון שלו הופך מעט קריר יותר. הוא באמת החל להתעצבן קצת.

טום גלגל את עיניו, "ואו, כן, פספסת את זה. זה אחד הפרטים היותר חשובים, ביל. תכתוב את זה לפני שתשכח".

"כן כדאי שאני אכתוב את זה. אולי כדאי גם שאני אוסיף שבילי אוהב את טים יותר משהוא אוהב את עצמו וטים לא שם על זה זין" ביל החל לעלות במדרגות אל הקומה השנייה.

"אני לא מתכוון להגיב על זה".

ביל רק גלגל את עיניו, מגביר את קצב צעדיו כשהגיע לסוף המדרגות ומתקדם במהירות לכיוון דלת הכניסה לספרייה.

"אתה צריך את העזרה שלי?" מלמל טום בטון דיבורו האדיש, תוקע את מבטו החודר בביל.

ביל משך קלות בכתפיו ומשך את ידו של טום, נכנס לספרייה ומתחיל להתקדם לכיוון אחד מהשולחנות הרבים שהיו שם, המקום היה גדול ודי מושקע, מלא בשורות ארוכות של מדפים עם ספרים. ביל התיישב לצד אחד מהשולחנות, מוציא מהתיק שלו כמה ניירות ועט.

טום עמד לצידו של ביל והסתכל סביבו, נראה שקוע במשהו. הוא כיווץ את ידיו לאגרופים קמוצים ונשך את שפתיו בחוזקה, מקפיץ את רגליו.

"טום..." ביל בהה בטום במשך כמה שניות, הוא לא התכוון לעצבן אותו עד כדי כך. הוא נצמד אליו עם כסאו ולקח את ידו ברכות, גורם לאצבעותיו להתרפות מהאגרוף ומשחיל את אצבעותיו בין אלו של טום, "אפשר לשנות קצת את הסיפור הזה".

טום העביר את לשונו על שפתיו וכיווץ את מצחו, מעביר את מבטו אל ביל. הוא היה נראה ממש... מפחיד. עם כמה שהוא השתדל להתנהג כרגיל, "איך?".

"לא יודע" ביל משך בכתפיו, הוא בכל זאת לא יכול להתרכך עכשיו, טום צריך לקבל את מה שמגיע לו. "אני אוהב אותך" הוא הדביק לו נשיקה מתוקה על שפתיו.

טום שחרר את אחיזתו בידו של ביל והתרחק מעט אחורה, מבטו היה ריק ומפחיד מתמיד. "זה לא משנה כלום".

"נכון, אבל זה הכי חשוב" ביל הביט בעיניו של טום, מצטמרר מעט, זה באמת היה הכי חשוב...

"אבל זה לא משנה לי כלום עכשיו!!!" טום תפס באחד הכיסאות ועצם את עיניו, מרוב שאחיזתו בכיסא הייתה חזקה, חלקים מהברזל שהחזיק את רגלי הכיסא נפלו לרצפה. הוא לקח נשימה עמוקה והפיל את שאר הכיסא על הרצפה, משכנע את עצמו להירגע. הוא היה חייב להירגע... אחרת הוא יכול לסכן את ביל... ביל שלו...

ביל נשך קלות את שפתיו, הוא קצת פחד, אי אפשר היה שלא. "דיי, טום... כדאי שאני אלך לכיתה..." הוא מלמל וקיפל בחזרה את העבודה שלו, מכניס אותה לתיק יחד עם העט.