Twincest Story

אז כמו שעמית כבר ציינה, אנחנו הולכות לעדכן את הבלוג ממש מהר עם הסיפור me, him and whatever you are. all the three of us, ואז עמית כבר תחליט אם היא באמת עוזבת את הבלוג או לא.

בינתיים, למרות שאני יודעת שאיכזבנו, הייתי שמחה לקבל תגובות גם על הפרקים שאני מעלה...

אגב, את מי אני רואה בפורים? (:

טוב, פרק 15. אנג'וי ליידיס.

פרק 15:

פרק 15:

טום נשען על שערי בית הספה לאחר שהצלצול שהודיע על סוף היום נשמע. הוא שיחק באצבעותיו, הבעתו קרירה ואטומה כתמיד, מבטו תקוע ברצפה. הוא יכל לשמוע כמה אנשים מזכירים את שמו של ביל אבל העדיף להתעלם מזה ולעקוב אחר צעדיו של ביל בשמיעתו, הוא זיהה אותם ממרחקים, בדיוק כמו הריח. בסופו של דבר, כשביל היה במרחק סנטימטרים ספורים ממנו הוא התרומם והרים אליו את מבטו, "היי".

"מה קורה?" ביל נישק את טום לשלום, שולח חיוך אל גיאורג ואנדריאס שבדיוק יצאו מהשער. "נוסעים?".

טום גלגל את עיניו והנהן, נושם עמוק שוב. טוב, הוא יצטרך להתרגל לעובדה שביל זונה, אחרת הוא יאבד אותו. הוא החל להתקדם לכיוון הקאדילק שלו, לא אומר מילה.

ביל נכנס אל הקאדילק מיד אחרי טום, מתמקם במושב הנוסע ומניח את התיק שלו על הרצפה בין רגליו, הוא העביר את מבטו אל טום, "יום שלם לא דיברת איתי, אני מתגעגע".

"אני בטוח" השיב טום בגיחוך קריר, מתניע את המכונית וממהר לצאת מהחנייה, כמעט ופוגע במספר נערים.

"אתה לא יכול לייבש אותי ככה, טומי" ביל גיחך, מלקק את שפתיו ומחליק את ידו על ירכו של טום.

טום בלע את רוקו וגיחך שוב, מהדק את אחיזתו על ההגה, "מה אתה אומר".

"מה שאתה שומע, אני לא יכול להיות יותר מידי זמן בלעדייך" הוא אמר בחיוך ספק תמים, מתחיל ללטף את טום בעדינות סמוך למפשעתו.

טום הנהן ונשען לאחור, מאיץ את מהירות הנסיעה, "דווקא היה לך אחלה זמן בלעדיי. היה קשה לא לשמוע את זה".

"כן, אבל איתך הכי כיף" ביל החל ללטף את איברו של טום מבעד לג'ינס, תופס ברכות, "ואני מתגעגע אחרי יום שלם".

טום הזיז מעט את אגנו ונשך את שפתיו בחוזקה, מהנהן, "אני יודע שאיתי זה הכי כיף".

"ממ... אתה הכי טוב" הוא רכן אל טום והדביק את שפתיו אל צווארו, מעביר את לשונו לכל האורך, ידו מלטפת ולוחצת על איברו של טום בעדינות.

"אני יודע..." טום ליקק את שפתיו ועצר ברמזור. מעביר את מבטו אל ביל, מניח את ידו על ראשו.

ביל המשיך ללקק את צווארו של טום במשך עוד זמן ממושך, מלטף את איברו עד שהיה זקוף לגמרי אך לפני שהספיק לקחת את זה רחוק יותר טום החנה בסמוך לביתו שלא היה רחוק כלל מבית הספר. ביל ניתק את שפתיו מצווארו בחיוך קטן וליקק אותן, לוקח את התיק ויוצא מהמכונית בלי לומר מילה.

טום הסתכל סביבו למספר שניות והעביר את ידו על מפשעתו מבעד לג'ינס הרחב שלו, פותח במהירות את דלת הבית, מסמן לביל להיכנס. למען האמת... הוא כל היום הזה חיכה לרגע בו הוא וביל יהיו לבד.

ביל נכנס אל הבית אחרי טום, עולה אחריו במדרגות אל חדרו, "יש מישהו בבית?".

"אני חושב שהם הלכו לאכול" טום ליקק את שפתיו ופתח את דלת חדרו, מעביר את מבטו אל ביל, "זה לא אמור להפריע לך בכל מקרה".

ביל נכנס אל החדר, סוקר סביבו מעט לפני שהתיישב על המיטה, מרים את מבטו אל טום, "למען האמת, זה כן. לפעמים זה לא כזה נחמד שהם שומעים כל מילה שאני אומר, אני לא יכול לשלוט בדברים שלי כל הזמן" הוא גיחך.

טום נאנח וגלגל את עיניו, ביל החל לתסכל אותו. "וטוב לך עם זה שאני שומע מה אתה עושה עם אחרים?".

ביל גיחך וקם מהמיטה, "אתה שומע רק מה שאתה רוצה לשמוע" הוא ליקק את שפתיו, מושך את טום קרוב אליו מחולצתו, "אז פשוט אל תקשיב".

"כאילו שאני יכול להתעלם מזה" טום תקע את מבטו בעיניו של ביל, מכווץ את מצחו.

"אתה יכול" ביל הסתובב ומשך את טום לכיוון המיטה, חוזר לעמוד עם הפנים אליו כשהיה ממש צמוד אליה, "כל היום חשבתי עלייך" הוא שילב את אצבעותיו סביב עורפו של טום, גורם לו להתקרב אליו אפילו יותר, "זה עשה אותי חרמן בטירוף" הוא הדביק את שפתיו אל של טום.

טום דחף את ביל באגרסיביות האופיינית לו על המיטה, עולה מעליו כשרגליו פסוקות. הוא רכן לכיוונו, נתמך עם ידיו על המיטה לצידי גופו, מלקק את שפתיו, "ברור שזה עשה אותך חרמן".

"הו אתה כזה צנוע וחסר ביטחון" ביל גיחך, נושך קלות את שפתיו, הוא אהב את איך שטום שלט בו, הוא ממש השתתק למגע שלו.

"אין דברים כאלה" טום נאנח, מביט בעיניו של ביל. זה היה לו קשה שלא לחשוב על כל מה ששמע היום... זה הוריד לו את החשק כמעט לגמרי. הוא רצה ליהנות מביל כל עוד הוא רק שלו, אבל מי יכל להבטיח שהוא יפסיק לחשוב על כל מה ששמע היום? זה שיגע אותו. איך הוא נתן לזה להתדרדר למצב הזה? הוא בכלל לא רצה בזה.

ביל משך את טום קרוב יותר אליו, מדביק לו כמה נשיקות רטובות על שפתיו בתור התחלה לפני שהחל לגשש פנימה עם לשונו.

טום הניח את ידו על חזהו של ביל, מניד בראשו, מתנתק ממנו לשנייה, "אתה היצור הכי מעצבן שאני מכיר".

"אתה היצור הכי סקסי שאני מכיר" ביל השיב בחיוך מתוק.

"אני יודע".

"יהיה אכפת ליצור הכי סקסי שאני מכיר לנשק אותי עכשיו ואז... לזרום?" ביל שאל באותו החיוך, הפעם עם מעט ציניות.

טום ליקק את שפתיו וגיחך בקרירות, "רק אם היצור המעצבן יזכיר לי כמה הוא אוהב את היצור הסקסי".

"ממ... טוב, אז הוא אוהב אותו המון, ממש הרבה, הוא אף פעם לא אהב ככה מישהו קודם" ביל השיב בכנות.

"אז איך לעזאזל הוא מרגיש טוב עם זה שהוא מזדיין עם אחרים?".

"הוא מרגיש טוב עם זה שהוא מזדיין עם אחרים בדיוק כמו שהסקסי הרגיש טוב עם זה שהוא הזדיין עם אחרים, עד שהיצור האחר הגיע לשם"  ביל השיב, מתחיל להתעצבן מעט, לטום אין בכלל זכות דיבור.

טום גלגל את עיניו, מהר מאוד מוצא את עצמו בקצה השני של החדר, "אוקי".

"וואי את כזה חרא!" ביל התפרץ, מתיישב על המיטה ותוקע בטום מבט זועם, "לך אין זכות לדבר בכלל!".

"לי אין זכות דיבור?!" טום תקע בביל זוג עיניים גדולות, "אתה פאקינג מזדיין עם חצי בית ספר! אני הבנתי את הטעות שלי והצטערתי! לך אין אפילו חרטה!".

"אין לי על מה להתחרט, יחסים פתוחים, לא?" ביל קם מהמיטה והחל להתקדם לכיוון הדלת, "אין לי כוח לריב, טום, דבר איתי מתישהו".

"שיהיה" טום תקע את מבטו ברצפה והתיישב על שולחן המחשב שלו, נושם עמוק, עוצם את עיניו באיטיות. הריבים האלה עם ביל באמת לא עשו לו טוב.

ביל מיהר לצאת מחדרו של טום, הוא שנא לריב עם טום ובכלל, הדמעות החלו להציף את עיניו ובדיוק כשהתכוון לצאת מהבית אחותו של טום, אמה, עמדה בכניסה, לא נראית מופתעת כלל לראות את ביל, כנראה ששמעה את צעדיו, אך ביל נראה די מופתע. "היי..." הוא מלמל ביובש, מנסה להעלות חיוך על שפתיו ולשמור את הדמעות לעצמו.

"היי, ביל," אמה, בניגוד אליו, חייכה כתמיד. היא נכנסה לבית, דוחפת את ביל פנימה בעדינות, "מה שלומך?".

"אממ... טוב, מה איתך?" הוא שאל, הוא חייב להיות מנומס בכל מקרה. "אני בדיוק בדרך החוצה אז... נראה אותך" הוא ניסה לעקוף אותה.

אמה תפסה בעדינות בזרועו של ביל וקרבה אותו אליה, מצחקקת, "מה פתאום! המון חברים שלנו צריכים להגיע פה למסיבה. אתה נשאר".

"אני... אני לא חושב שטום רוצה אותי פה כרגע..." ביל מלמל, מנסה להיות שקט, הלוואי שטום לא מקשיב לזה.

"טום אוהב אותך, הוא מאוד רוצה אותך" אמה הביטה על המדרגות לשנייה, חיוכה מתעצם, "אתה נשאר פה".

"אני לא חושב שזה רעיון טוב כל כך, אני בטוח שיהיו פעמים אחרות" הוא שלח אל אמה חיוך קטן, אולי אם ישדר טיפה יותר שמחה היא תעזוב אותו.

"הוא מחכה לך" אמה צחקקה שוב ונעלה את דלת הבית אחריה, מסמנת לביל בראשה לעלות בחזרה לחדרו של טום.

"הוא יכול להפסיק להיות כזה מתנשא ולרדת לפה בעצמו" ביל השיב עם מעט יותר בטחון הפעם.

בדיוק בשנייה שביל סיים לדבר הוא יכל להרגיש בזוג ידיים קרות תופסות בו באגרסיביות המוכרת ואמה רק שלחה אליו חיוך קטן. מהר מאוד הוא היה בחזרה על המיטה של טום בעוד טום מולו בג'ינס בלבד.

ביל התנשף מעט, מרגיש מסוחרר מהפתאומיות הזו ומהאגרסיביות שכ"כ אופייניות לטום, הוא נשך קלות את שפתיו, "אתה חייב להפסיק עם הפתאומיות הזו..." ולפני שטום יכל לשים לב הוא נבלע בין שפתיו של ביל.

טום העביר את ידו על מפשעתו של ביל מבעד לג'ינס הצמוד שלו, אנחה שקטה בוקעת מבין שפתיו, "מממ... לא, אתה אוהב את זה".

"נכון..." ביל נאנח, המגע של טום יכל לגרום לו להשתגע ממש, הוא רצה אותו כמו שאף פעם לא רצה מישהו, מכל בחינה.

טום החל לפתוח את כפתורי הג'ינס של ביל, עיניו עצומות. הנשיקה הפכה לתשוקתית יותר בעודו זז מעט מעל ביל, דואג לפלוט כמה אנחות מגרות, "ממ... ביל...".

ביל משך את לשונו של טום אל פיו, מתחיל לשחק איתה ולמצוץ אותה, נאנח בשקט כנגד שפתיו, אחרי כל מה שעבר עליהם בזמן האחרון זו בהחלט הייתה פריקת לחצים טובה.

ברגע שטום סיים לפתוח את הג'ינס של ביל הוא הוריד אותו מעט למטה ודחף את ידו מתחתיו, מניח את ידו על הבוקסר של ביל, תופס באיברו באגרסיביות הזאת שלו. הוא פקח את עיניו והביט באלה העצומות של ביל, נאנח שוב בשקט, מתחיל להזיז את ידו על הבוקסר.

ביל שחרר את שפתיו של טום במהירות, נושך את שפתיו בחוזקה בשביל לרסן את עצמו ופולט אנחות חנוקות, "טומי..." הוא מלמל, בהחלט לא מעוניין שכל הבית ישמע אותם.

טום חייך לעצמו חיוך קטן. היה לו כיף לדעת כמה ביל נהנה מזה... הרבה יותר מעם השאר. והוא אפילו עוד לא חדר אליו... הוא הכניס את ידו גם מתחת לבוקסר שלו והזיז מעט את אגנו, תופס באיברו הזקוף, מלקק את שפתיו, "אתה כ"כ רוצה אותי".

"טום, אני אתן לך מכות..." ביל גנח בשקט ונשך את שפתיו מעט חזק יותר, "תפסיק עם המשחקים" הוא תבע.

טום העביר את לשונו על שפתו העליונה, מגחך, "תרביץ, זה יהיה אחלה משחק מקדים...".

ביל גיחך, מגלגל את עיניו בהבעה מעט משועשעת, "אני חושב שכבר היה לנו מספיק משחק מקדים" הוא שלח את ידיו אל מכנסיו של טום, ממהר לפתוח את חגורתו.

"ממ..." טום הזיז שוב את אגנו בחיוך קטן וסגור, מביט בפניו של ביל, לוחץ מעט על איברו. "אוקי".

ברגע שביל סיים לפתוח את חגורתו של טום, המכנסיים החליקו ממנו במהירות ולאחר מכן ביל החליק את הבוקסר יחד איתם, לא מבזבז זמן, הוא שלח את ידו את איברו של טום, תופס בו ומעביר עליו את ידו מספר פעמים, "תוריד לי גם".

"לאט-לאט, בילי..." טום גיחך והוריד לביל את הבוקסר שלו, עיניו רעבות, בדיוק כמו הפעם הראשונה שלהם. המשיכה ביניהם הייתה עצומה. הוא הוריד מביל גם את חולצתו ומיד עבר להדביק את שפתיו לפטמתו, נאנח בשקט, מתעלם מההיקים שהיו ברורים לעין.

ביל שלח את ידו אוטומטית אל ראשו של טום, מניח אותה עליו וגונח בשקט, "טום..." הוא מיהר לבעוט מעצמו את הג'ינס והבוקסר שנחתו על הרצפה, דוחף את טום מעט כדי שיוכל לפסק את רגליו, טום ביניהן, "אם אתה כ"כ מתעקש על משחק מקדים אז תדחוף אצבעות".

טום הניד בראשו, מצחקק, מהר מאוד עובר לשכב עם גבו על המיטה, ממקם את ביל מעליו, "הפעם אני זה שנהנה".

ביל צחקק, כ"כ אופייני לטום. "מה אתה רוצה שאני אעשה?" הוא שאל, מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על חזהו של טום כשהחל לחכך מעט את זקפותיהם יחד. הוא באמת רצה לדעת.

טום נאנח ועצם את עיניו, מניח את ידיו על מותניו של ביל, הבעתו מתענגת. "תהיה יצירתי...".

"ממ... לא" חיוך ערמומי עלה על שפתיו של ביל, "אתה צריך לתת לי הוראות".

טום נשך את שפתו התחתונה, מבטו לא יורד מביל. "א... אתה יכול... להשתמש גם עם הלשון... ועם האצבעות, אבל יותר למטה...".

ביל החל ללקק את איברו של טום, מהבסיס אל הקצה באיטיות, מתגרה. הוא תפס בעדינות את הביצים של טום, "יותר למטה?".

טום הנהן ונשם עמוק, מרשה לעצמו לעצום את עיניו ולהירגע קצת מהלחץ שהיה נתון בו. "כ-כה...".

"הו... כן" חיוך מעט מופתע עלה על שפתיו של ביל אך הוא מיהר לטייל עם אצבעותיו לכיוון ישבנו של טום, "תקפל את הרגליים" הוא העביר את לשונו שוב על איברו של טום.

טום נאנח שוב בשקט וקיפל את רגליו אליו, כבר לא כ"כ בטוח בנוגע להחלטה שלו אבל בכל זאת נותן לביל לגעת בו. "לך על זה... לפני שאני אתחרט".

ביל גישש את דרכו עם שתי אצבעות בין לחיי ישבנו של טום, מוצא את הפתח שלו ומציב אצבע אחת אך עוד לא דוחף, "אני כ"כ אוהב אותך, טומי" עם המילים האלה הוא דחף את אצבעו עד הסוף לתוך החור של טום ובלע את זקפתו לתוך פיו, עד הסוף, מתחיל למצוץ בתאווה ונותן את כל מה שיש לו בזמן שהחל לסובב את אצבעו בתוך טום, פוגע מאוד מהר בנקודות הרגישות, הוא עשה את זה יותר מידי פעמים והאמת שלביל היה יותר מידי ניסיון בשביל לגרום לטום לכאב רק בגלל שדחף אצבע.

"ביל!". לטום לא לקח יותר מדיי זמן להתפתל מעט, ספק מההנאה, ספק מהכאב הזה שלא היה רגיל אליו. הוא הניח את ידיו על ראשו של ביל וזרק את שלו לאחור, פולט גניחות קולניות ומגרות, "מממ.. פאק, ביל... גם אני אותך...".

ביל המשיך למצוץ את איברו של טום, לוחץ עם הלשון שלו על הקצה ויורד בליקוקים ומציצות עדינות עד לבסיס, לאחר מכן עולה בחזרה את כל הדרך בבת-אחת, התשוקה אל טום רק גוברת בתוכו ואיברו מתקשה יותר ויותר מרגע לרגע, הוא היה בטוח שהגניחות של טום בטח היו הדבר הכי מחרמן ששמע אי-פעם. את אצבעו הוא המשיך לסובב בתוכו, מגרה את הנקודות הכי רגישות שלו שמצא כבר מזמן.

טום עצר את ביל אחרי עוד זמן קצר והרים אותו אליו, פניו אדומות מעט, בניגוד לפנים החיוורות שביל הכיר. הוא הדביק את שפתיו לשלו ובאיטיות התהפך מעליו בחזרה, תופס ברגליו באגרסיביות הזאת שלו, מקפל אותן אליו, "פאק". אם הייתה פעם בה טום הרגיש שהוא לא יכול יותר, זה היה עכשיו.

ביל נאנח בשקט, תוקע בטום מבט רעב, מלא בתשוקה, באמת שלא הייתה אפילו פעם אחת בחיים שלו שהוא הרגיש כ"כ חרמן כמו עכשיו. "תיכנס כבר" הוא דרש.

טום ליקק את שפתיו, ממקם את איברו הזקוף על חורו של ביל, נאנח, "לא לפני שתגיד לי כמה אתה רוצה אותי".

ביל עצם את עיניו למספר שניות, נושם עמוק, הוא היה חייב לרסן את החרמנות הזו איכשהו, את התשוקה המטורפת הזו, "אתה יודע עד כמה. בחיים שלי לא הרגשתי שאני רוצה משהו יותר מעכשיו, טום... אני רציני, העולם יכול להתהפך ואנחנו לא נפסיק את זה... וזה לא הולך לקרות רק פעם אחת בשעות הקרובות שאתה הולך לבלות איתי פה...".

טום נשך את שפתו התחתונה, זאת בהחלט הייתה תשובה מספקת... הוא רכן אל ביל והדביק את שפתיו לשלו בחוזקה בעודו דוחף את איברו הזקוף לתוכו, עיניו נעצמות.

ביל החל להתפתל ולרעוד מעט תחת טום, ספק מעונג ספק מכאב, למען האמת בעיקר מכאב בהתחלה, אבל הוא היה חרמן מידי בשביל להתרכז בזה. הוא מיהר למצוא את לשונו של טום, מתחיל לשחק איתה ונאנח בשקט אל פיו של טום.

טום העביר את ידו על בטנו של ביל ותפס באיברו, נאנח. הוא החל לשפשף אותו בעדינות ולהאיץ את קצב אגנו, עיניו עצומות בחוזקה. הוא פלט בין לבין גניחות מגרות, אי אפשר היה שלא לגנוח כשהוא מרגיש את החום הזה של ביל.

ביל לא יכל לעצור את הגניחות שלו יותר, הוא הרגיש שהוא רואה כוכבים, זה היה כ"כ טוב, יותר מידי בשבילו. "טומי!" הוא נשך את שפתיו כדי להחניק גניחה קולנית כשטום דחף בו ממש מהפתח שלו עד סוף החור.

"פאק אני אוהב אותך" טום גנח גם הוא בקול, דבר שהפך את כל החוויה הזאת לאפילו טובה יותר... עד כמה שזה היה אפשרי. הוא תפס בחוזקה בירכיו של ביל, שורט אותן קלות בעודו מאיץ את קצב אגנו.

"אלוהים טום...!" ביל נאנח, תופס בסדינים בחוזקה ומאגרף עליהם את ידיו, הוא הרגיש שרק מלשמוע את הגניחות האלו של טום הוא יכול לגמור וכשזה בא עם הזין שלו בתוכו, לעזאזל, הוא בעננים. טום אף פעם לא גנח ככה.

טום תפס באיברו של ביל בחוזקה, מדביק את שפתיו בחזרה לשלו, תנועות אגנו אגרסיביות, מהירות, מספקות. בין לבין הוא עצר את הנשיקה על מנת לתת לביל לנשום, כמו שביל כבר ידע- הנשיקות עם טום מעולם לא היו כמו כל נשיקה רגילה, אך הוא לא העז להאט את תנועות אגנו.

"טום!" ביל ממש צרח בעונג, לא יכול לרסן את עצמו, עיניו היו עצומות, הוא פשוט לא הצליח להשאיר אותן פקוחות, הראש שלו הסתובב והסתחרר מרוב הנאה, הוא היה בטוח שגן-עדן זה משחק ילדים לעומת מה שהוא עובר עכשיו. האורגזמה שלו הלכה והתקרבה והוא ידע שהוא בחיים לא גמר כ"כ מהר.

טום חייך חיוך רחב, מרגיש אפילו יותר בר מזל מביל... לעזאזל, הבחור הזה היה כ"כ יפה, והגניחות שלו היו הדבר הכי נעים שטום שמע. הוא התנשף על צווארו בקרירות והמשיך לדחוף בתוכו את איברו במהירות, ממלמל בין לבין כמה שזה טוב, מוצץ בזהירות את עורו של ביל. אסור לו לעשות טעויות.

לא עבר יותר מידי זמן עד שביל גמר בחוזקה על בטנו, גונח בקול, דבר שגבל בצעקה, שרירי ישבנו לחצו חזק מתמיד על איברו של טום ואז התרפו באיטיות יחד עם כל שריריו. לעזאזל, הוא בחיים לא הולך לחוות סקס טוב יותר.

טום מיהר להדביק את שפתיו לאלה של ביל ותפס בפניו בעדינות, מאיץ אף יותר את תזוזתו בתוכו... הוא לא גמר יותר מדיי זמן אחרי ביל. הוא ניתק את שפתיו משלו ונשאר צמוד אליהן בעודו גונח בקול וגומר בחוזקה בתוך ביל, עיניו נעצמות, תזוזותיו מפסיקות בשנייה. "א... אהה... ביל...". ראשו נפל על חזהו של ביל והוא החל להתנשם באיטיות, ידו מלטפת את צווארו של ביל.

"טומי..." ביל מלמל, נאנח בשקט, הוא בקושי הצליח להוציא מילה מהפה שלו, הוא התנשף כ"כ חזק, בקושי הצליח לנשום. טום גזל ממנו כל נשימה, לא היה ספק שעכשיו ביל הבין עד כמה טום לא אנושי.

טום הוציא את איברו מביל וליקק את שפתיו, מחייך חיוך קטן, מרים אליו את ראשו. "ממ... היה מדהים, ביל".

"שקט..." ביל מלמל בקושי, "תן לנוח...".

טום צחקק והמשיך להעביר את ידו בעדינות על גופו של ביל. הוא לקח מעט מהגמירה שלו והכניס אותה לפיו, מגחך, "אני מבין שנהנית...".

"כל כך..." ביל נשך קלות את שפתיו, מביט על טום בעייפות, "כמה זמן נשאר עד שהאורחים שלכם באים?".

"רבע שעה, אני חושב" טום הביט בעיניו של ביל, מעביר את לשונו על שפתיו, "למה?".

"כי אני עוד רגע מת" ביל גיחך, מחבק את טום סביב גבו.

"מהנאה...? ממחשבה על הגוף שלי?" טום חייך אליו חיוך מתוק ונשק לצווארו ברכות.

"ממ... בין השאר" ביל גיחך, מלקק את שפתיו, "האמת בגלל שאני מת לישון".

טום נאנח. ברור שביל ירצה לישון,  הוא היה עסוק בלהזדיין עם חצי מהשכבה! "אה... לך לישון קצת".

"רבע שעה לא תיתן לי כלום" ביל צחקק, "אני פשוט אכנס למקלחת".

"אוקי" טום התרומם והתיישב לצידו של ביל, מושך בכתפיו, "יש שם הכל".

ביל קם מהמיטה באיטיות, מתחיל להתקדם באיטיות ובהליכה מצחיקה לכיוון חדר האמבטיה, מעוות את פניו בכאב מידי פעם, "אתה בא?".

טום צחקק, מכחכח בגרונו, "לדעתי אתה צריך הפסקה עם סקס..." הוא מלמל ונעמד על רגליו, עוקף את ביל ופותח את דלת האמבטיה.

ביל נכנס באיטיות לתוך החדר, באותם צעדים איטיים ומתונים, "אחרי סקס כזה??? נראלך?".

"עם אחרים" הסביר את עצמו טום וכחכח בגרונו. הוא התיישב על מעקה האמבטיה ופתח את הזרם, מכוון אותו למים פושרים.

ביל מיהר להיכנס לאמבטיה, מתיישב על השיש הקפוא מתחת לזרם ונאנח בהקלה, "בוא לידי, טומי".

טום גיחך בקרירות ועבר להתיישב לצידו של ביל, מביט בפניו במבטו החודר.

חיוך מתוק עלה על שפתיו של ביל והוא נצמד אל טום, מניח את ראשו על כתפו באנחה, "אין לי מה ללבוש...".

"אני אתן לך" טום גיחך שוב והביט בזרם המים, הבעתו אדישה כתמיד.

"אני יודע שזה מפתיע אותך, טומי...-" הוא צחקק, "-אבל אני לא לובש שמלות".

"אז אני אתן לך משהו של אחותי" טום כחכח בגרונו והרים גבה, משחק באצבעותיו.

"ברור! שאני אלבש בגדי נשים???" ביל הניח את ידו ברכות על בטנו של טום, "אני פשוט אלך ערום!".

"אתה?! ובגדי נשים?! לא!!!" השיב טום בקול ציני וגיחך, "בשנייה שתעז לצאת מהחדר הזה עירום לא יהיה לך טוב".

"ברור טום, כי בפעם האחרונה שפגשת אותי פשוט לבשתי סטרפלס וורוד וחצאית מיני, כמובן גם נעלי עקב ותיק פרוותי" ביל גלגל את עיניו בשעשוע, "ולמה זה בדיוק?".

"משהו כזה" הסכים טום, מהנהן, מלקק את שפתיו, "כי אתה רק שלי. לפחות להיום...".

"מה אתה בונה על עוד סיבוב אחרי זה?" ביל צחקק, מלקק את שפתיו.

"גם" טום משך בכתפיו, "וגם סתם כי אני רוצה שתהיה שלי היום...!".

"שלך לנצח" ביל גיחך, מתרומם מעט ומדביק לטום נשיקה עדינה על שפתיו.

"אתה יודע..." טום הניח את ידו בעדינות על לחיו של ביל, מביט בעיניו, "נצח זו מילה קצת משמעותית בשבילי...".

'נצח', ביל הריץ את המילה הזו מספר פעמים בראשו עד שהבין, בולע  את רוקו כשהמחשבות הפסימיות שלו החלו לרוץ במוחו. לעזאזל, איך הוא לא חשב על זה עד עכשיו? "עוד חודש יש לי יום הולדת 18 ".

טום נשך את שפתיו והשפיל את מבטו, מהנהן בחיוך קטן, "נחגוג לך. יהיה כיף".

"איך לעזאזל אפשר לחגוג דבר כזה?" ביל תקע בטום מבט משמעותי, "אני לא רוצה להגיע לגיל 18 ".

"מה?" טום גיחך והרים גבה, מרים את מבטו לעיניו של ביל. "כולם רק מחכים להגיע ל- 18. אתה תהיה חוקי סוף-סוף".

"ואתה לא תהיה חוקי אף פעם. אז מה זה שווה?" ביל המשיך לתקוע בטום את אותו המבט, עשיו אפילו נראה מעט מזועזע. כאילו איזו אמת נפלה עליו בזמן הכי לא נכון.

טום כיווץ את מצחו וחייך חיוך קטן, "ביל, אתה צריך להתבגר. תפסיק להיות כזה כבד, זה פאקינג 18...".

ביל החמיץ את פניו, "אני לא רוצה להיות בן 18 ".

"בטח שאתה רוצה. תפסיק".

"אל תגיד לי מה אני רוצה" ביל משך את ידו בחזרה לחיקו, מתיישר ונשען לאחור על דפנות השיש של האמבטיה, נאנח, "אני לא רוצה לחגוג את זה ולא כלום. אני לא רוצה להיות בן 18 ".

"ביל..." טום נאנח ונצמד אל ביל, מניח את ידו על ירכו, מביט בעיניו. "תחשוב שנייה... תהיה הגיוני. 18 זה ה-גיל. זה לא משנה בן כמה אתה, אני תמיד אוהב אותך...".

"גם כשאני אהיה בן 40 אתה תאהב אותי? וגם כשאני אהיה זקן, מכוער ומקומט בן 70? אם אני בכלל אגיע לגיל הזה" ביל העביר את מבטו אל טום,  מביט עמוק בעיניו במבט משמעותי, קולו נשבר מידי פעם במשפט האחרון, "גם כשאני אמות?".

טום הידק מעט את אחיזתו על ירכו של ביל והנהן, נושף עליו אוויר קריר, "כן. אני תמיד אוהב אותך. יש לך את כל החיים שלך לפניך".

"ה-60 שנה בקושי הבאות שיש לי לחיות לא משתוות לכמעט 500 " ביל קם על רגליו, גופו נוטף ממים, "אני צריך להתארגן, איפה יש מגבת תזכיר לי?".

טום נאנח והזדקף, מצביע על הארון הלבן שהיה ממוקם מתחת לכיור. "ביל... אל תהיה כזה, אל תחשוב על זה בכלל".

ביל הסתובב אל טום, לוקח נשימה עמוקה ומשתדל לא להתפרץ, "עזוב, אני פשוט אחיה ואמות לי בשקט".

טום נאנח שוב וגלגל את עיניו, סוגר את זרם המים ונעמד על רגליו, "אתה כזה דרמטי לפעמים".

"אני דרמטי?!" ביל גיחך ביובש, לא יכול לעצור את עיניו מלהירטב, המחשבות האלה... הוא הולך למות בקרוב וטום הולך להישאר שם לנצח. בלעדיו. הוא לא יכל לשאת את זה. "איך אתה יכול לתת לזה לקרות?! לראות אותי מת לאט-לאט מול העיניים שלך?? אם אתה באמת אוהב אותי היית עושה משהו!".

"ביל!!! אתה רק תהיה בן 18 עוד מעט!!! על מה אתה מדבר?!" טום תפס בידו של ביל בעדינות ומשך אותו אליו, גורם לגופו להתחכך בזה שלו. הוא נשף שוב על פניו אוויר קריר, "אין משהו לעשות נגד זה".

ביל תקע בו מבט רושף, אפילו זועם, פגוע, עצוב, הייתה לו כזו סערת רגשות. "אתה יודע שיש לך" הוא התנתק מטום ומשך את אחת המגבות מהמתלה לפני שיצא מהחדר.

טום הרים גבה, רק אז מבין על מה ביל באמת מדבר... הוא מיהר לצאת אחריו ולהתיישב על המיטה מולו, "שלא תעז אפילו לחשוב על זה".

"הנה! אני חושב על זה! אני בטוח שאתה כבר מצליח לקרוא אותי איכשהו!" ביל רטן, מתנגב בגסות לפני שסרק בעיניו אחר הבוקסר שלו.

"זה לא הולך לקרות" היה כל מה שטום אמר, מושך בכתפיו.

"אז תהנה להתאבל על הקבר שלי בקרוב!" ביל לא הצליח אפילו להסתכל בעיניו של טום באותם רגעים, הוא היה כ"כ נסער והוא ידע שיש רק דבר אחד שהוא רוצה כרגע. "כל שנה שעוברת, טום, אני מת יותר. הרי אין לי חיי נצח כמו שלך, אני לא הולך להיות פה תמיד. מה זה בכלל עוד 60 שנה לעומת ה-500 שעברת? זה יעבור לך בלי שתשים לב".

"אתה תתבגר כמו שכל בנאדם אמור להתבגר, ביל" טום תקע את מבטו הריק ברצפה, נשען לאחור על הקיר, מסתיר את איברו בעזרת רגליו. "אתה לא יכול פשוט להחליט שזה מה שבא לך להיות. זה גם לא הולך לקרות".

"עובדה שאני יכול, הנה אני עושה את זה" ביל גלגל את עיניו, "אתה קורא לזה להתבגר ואני קורא לזה להזדקן ולמות".

"אוקי, אז אתה מנסח את זה אחרת. זה לא הולך לקרות, ביל, תמחק את זה מהראש שלך".

"אם אתה לא תעשה את זה, מישהו אחר יעשה," ביל לבש עליו גם את הסקיני ג'ינס הבהיר שלו שהגיע איתו אל טום, סוגר אותו עם חגורה שחורה מעור.

טום נאנח, מגחך. "ברור. טוב ביל, מה הקטע עכשיו?" הוא נעמד על רגליו והתקרב אל ביל, מחבק אותו אליו בעדינות. "מיותר לחשוב על זה."

"אולי בשבילך" ביל תקע בטום את מבטו והעביר אותו שנייה על גופו העירום, "אתה לא רוצה להתלבש?".

"לא עכשיו" טום ליקק את שפתיו וליטף מעט את גבו החשוף של ביל.

ביל הניח את ידיו על חזהו של טום, מנסה לדחוף אותו קלות, "לא, אל תעשה את זה כי אתה לא הולך לרכך אותי עכשיו. אל תנסה אפילו".

טום נשק לראשו של ביל בחיוך קטן, ממשיך ללטף את גבו, "אתה יודע שאני אוהב אותך...?".

"כן, אני יודע, גם אני אותך" ביל ניסה להישאר אדיש כמה שאפשר, טום לא יכול להצליח לרכך אותו בכל פעם, זה פשוט לא הולך ככה! "נו טום, החברים שלכם צריכים לבוא כבר, לא?".

טום נשק שוב לראשו של ביל והניח את ראשו על שלו, עוצם את עיניו, מהנהן, מחבק את ביל קרוב יותר אליו. "עוד מעט...".

"אתה פשוט חרא..." ביל נאנח, נכנע וכרך את ידיו סביב טום, מחבק בחזרה. רק לבינתיים, הוא יכול לוותר...

טום חייך חיוך קטן, מהנהן, "רק אליך אני חרא".

"וגם מניאק וזבל" ביל מלמל, משעין את ראשו על כתפו של טום, אפו מתחכך בצווארו.

טום הנהן שוב ונאנח בשקט, הוא פשוט אהב את החום הזה של ביל. "עוד משהו?".

"כן, אידיוט וקקי וכלב ולא מתחשב ואגואיסט..." ביל מלמל, קובר את פניו בצווארו של טום, "ויפה וחכם ומתוק ומדהים... ומנשק מעולה ומזיין טוב יותר... זה לא סותר את זה שאתה זבל".

טום צחקק ונשך את שפתיו, "אתה לא מבין אפילו עד כמה זה סותר את זה שאני זבל".

"זה לא סותר" ביל גיחך, נצמד אל טום אפילו יותר, הוא אהב להיות קרוב אליו, הוא אהב את הקור הזה שלו, הוא אהב את התחושה של להיות כ"כ מוגן באחיזתו האיתנה ובזרועותיו החסונות, כאילו שום דבר לא יכול לפגוע בו, כאילו זה רק הם בעולם במין בועה של עצמם. טום ממש שבה אותו, הפנט אותו, גרם לו ללכת אחריו בעיניים עצומות, הוא היה כ"כ מאוהב... "גם זבלים יכולים להיות יפים וחכמים ומדהימים. ואפילו מתוקים מפעם לפעם".

"כה, אבל אני זבל מיוחד" הסביר טום בחיוך קטן וגיחך, מחבק אליו את ביל כאילו היה תלוי בחיבוק הזה. הוא הניח את ראשו על כתפו ונשק לה, נושם עמוק את ריחו של ביל, "נכון...?".

"טוב, ברור שאתה מיוחד. כמו כולם אתה בטח לא" ביל העביר את לשונו על צווארו של טום לפני שהתנתק ממנו בלית-ברירה, "אממ... איפה החולצה שלי?" הוא סרק את החדר בעיניו.

טום נשך את שפתו התחתונה והצביע על קצה החדר לצד המיטה, מגרד בעורפו, "שם".

ביל התקדם אל המקום עליו טום הורה לו, לוקח את חולצתו ולובש אותה עליו, כמובן, היא לא הסתירה יותר מידי. "השיער שלי נראה בסדר?" הוא החליק את שיערו בעדינות בעזרת אצבעותיו על כתפיו.

טום הנהן והביט בפניו של ביל בחיוך סגור. הוא תמיד היה נראה טוב... מדהים. ביל היה פשוט יפה. "כמו תמיד".

"באמת-באמת?" על שפתיו של ביל התפרש חיוך חמוד שכזה והוא התקדם בחזרה אל טום.

טום הנהן והחזיר לו חיוך דומה, מצחקק, "באמת-באמת-באמת...".

"טומי?" ביל ליקק את שפתיו באותו החיוך, מעביר את מבטו באיטיות לאורך גופו החשוף של טום.

"בילי?" טום הרים גבה וגיחך, משלב את ידיו לחזהו.

"אולי תתלבש?" הוא צחקק, נושך קלות את שפתיו.

"למה?" טום הרים גם את גבתו השנייה, בוחן את הבעתו של ביל.

"כי  אחד, עוד מעט אנשים באים לפה-" הוא משך קלות בכתפיו, לוקח לעצמו כמה שניות כדי להמשיך ומלקק את שפתיו, "-ושתיים כי זה לגמרי מחרמן ואי אפשר עכשיו".

טום העביר את לשונו על שפתיו, מצחקק, "זה כל הקטע... כי אז הוא ממש עומד לך, ואז אני יכול להתגרות בך מבלי שתוכל לעשות כלום".

"לך תזדיין גם אני אעמיד לך אותו ואתעלל בצורה אכזרית שכזו!" ביל דחף את טום קלות בכתפו, מגחך.

טום צחק במתיקות והניד בראשו, "לא... לי אין בעיה עם זין עומד".

"אתה תראה שתהיה לך בעיה מאוד קשה עם זין עומד!".

"אני מאמין לך, בילי..." טום התקרב בחזרה אל ביל, "היה שיעור ביולוגיה אחד שעמד לי בטירוף... אפילו לא שמת לב".

"מתי זה היה?" ביל נראה מעט מופתע, הוא באמת לא שם לב ובדרך כלל הוא כן.

"לפני... שבוע בערך, אם לא אז פחות" השיב טום, מצחקק, "זה היה סיוט. כמעט עשיתי ביד באמצע השיעור".

"למה לא אמרת? הייתי עושה לך" ביל שלח אליו חיוך מתוק, "או שהייתי מוצץ לך. זה לגמרי סקסי לרדת מתחת לשולחן ולעשות את זה, במיוחד אם המורה שם לב".

"הו כן, לגמרי סקסי. גם אם היו מגרשים אותך מהבית ספר זה יכל להיות סקסי... אפילו כשאנשים היו מתחילים לריב איתך מכות ואני אמור להגן אליך! כן, אין סקסי מזה, ביל".

"זה ממש סקסי" חיוך חולמני עלה על שפתיו של ביל, "הם לא היו מגרשים אותי ואם כבר היו רבים איתך מכות אז זה לא נורא".

"אז לראות אותי רב מכות עושה לך את זה?" טום הרים גבה, חיוך מתוק עולה על שפתיו.

"לגמרי. ואם זה בגללי אז עוד יותר" ביל החזיר לטום חיוך, הפעם ערמומי יותר.

"אוקי. אז חבל על גיאורג...".

"לא-לא-לא" ביל צחקק, מתקרב אל טום ומניח יד אחת בעדינות על חזהו, "גיאורג מחוץ לתחום ה... מכות שלך".

"אבל מגיע לו" השיב טום, הבעתו הקרירה והאדישה חוזרת לפניו.

"דיי, לא מגיע לו" ביל גיחך, מדביק לטום כמה נשיקות רטובות על צווארו בעודו מטייל עם ידו אל בטנו.

"בטח שכן" טום משך בכתפיו, "גם לאנדריאס... וצ'ייס ההוא".

ביל ניתק את שפתיו מצווארו של טום, מביט עליו בהפתעה. איך טום גילה על כל אלו? "טוב... גם להם לא מגיע".

"מאוד מגיע להם" טום גיחך ביובש והתנתק מביל, מתקדם לכיוון ארונו.

"אז גם לי מגיע" ביל גלגל את עיניו, מתיישב על מיטתו של טום באנחה.

"אולי..." מלמל טום בשקט, ממהר לשים על עצמו את אחד הבוקסרים הרחבים שלו.

"אז תיתן לי" ביל תקע בטום מבט מתגרה, "גם לך מגיע".

טום נאנח וגלגל את עיניו, "אני הצטערתי על זה".

"ואני סלחתי. זה לא אומר שאני לא פגוע ושאני לא מרגיש פאקינג חרא ושהתמונה ההיא לא יוצאת לי מהראש".

"אתה יודע, זה לא שאני שמח על זה שאתה מזדיין עם אחרים".

"יופי, לא ציפיתי שתהיה" ביל משך קלות בכתפיו.

"כה, בא לי למות" טום מלמל, ספק לעצמו וגיחך בקרירות, מוציא מארונו את אחד הג'ינסים הרחבים שלו.

"ואני עוד מעט מת בכל מקרה".

טום העביר את מבטו אל ביל ומצמץ מספר פעמים, "דיי עם זה".

ביל שלח אל טום מבט רציני, "אני רק אומר את האמת".

"אתה רק נסחף" טום שם על עצמו את הג'ינס במהירות, שם על עצמו גם חולצה רחבה.

"אני מתנהג בדיוק כמו שצריך להתנהג בקשר לזה" ביל תקע בטום שוב את אחד מהמבטים המאשימים שלו, "אתה זה שמתנהג כאילו זה כלום, כאילו זה לא נורא. אני כבר מתחיל לחשוב שאני היחיד שאכפת לו".

"אני פשוט אומר שעדיף שזה יהיה ככה. להיות כמוני יהרוס לך את החיים. אני לא הולך לתת לזה לקרות לך".

"איזה מין חיים אלו חיים במחשבה שעוד מעט אני כבר לא הולך להיות פה? שאתה הולך להישאר לבד, לנצח?" ביל החל להיראות אומלל.

טום נאנח ועצם את עיניו לשנייה. "לפני שהכרת אותי לא חשבת על זה ככה".

"לפני שהכרתי אותך גם לא חשבתי שקיים עוד מישהו בעולם חוץ מעצמי".

טום הביט בעיניו של ביל למספר שניות, בולע את רוקו, "זה טוב או רע...?".

"אני מניח שזה טוב. הייתי די חרא אגואיסט" הוא משך בכתפיו, "ועכשיו... אכפת לי ממך יותר משאכפת לי מעצמי...".

טום נשך את שפתו התחתונה וחייך אל ביל חיוך קטן, מהר מאוד הוא מצא את עצמו מתיישב לצידו, נצמד אליו. "זה הדדי...".

"היית מוכן למות בשבילי?" ביל הפנה אל טום את מבטו, תופס את עיניו באלו שלו.

טום הנהן, יודע יותר מתמיד שאם הוא היה נתון בסיטואציה של לבחור בחייו של ביל או בשל אלו שלו, הוא היה בוחר לגמור את אלה של עצמו.

"אז מה הפאקינג קטע שלך???" ביל נראה לגמרי מתוסכל, "אף אחד לא חייב למות, בכלל!".

"ביל..." טום נשכב על המיטה, אנחה מיואשת בוקעת מבין שפתיו. "מה אתה לא מבין?".

"הכל! אני לא מבין הכל!" ביל נאנח וקם מהמיטה, "נו גאדמט, טום, אני עייף מתי המכוערים האלה מגיעים?!".

"הם לא מכוערים" טום תקע את מבטו בתקרה, מזיז מעט את אגנו.

"לא אכפת לי איך הם נראים!" ביל תקע בטום מעט עצבני, הוא כבר לא הצליח לשלוט על הרגשות שלו.

"פתאום לא אכפת לך? חשבתי שאתה מתכנן להזדיין גם איתם" טום גיחך ביובש, עוצם את עיניו.

"אולי אני אזדיין גם איתם" ביל השיב באותה הנימה.

"יופי לך..." טום היה נראה פגוע שוב. הוא אפילו לא שלט בהבעות הפנים שלו יותר. הוא אהב את ביל יותר מדיי... הוא כבר החל לשמוע קבוצות של אנשים מתקדמות לכיוון ביתו. "הם באים" הוא מלמל בשקט.

ביל משך בכתפיו והתקדם לכיוון המראה, סוקר את עצמו בפעם האחרונה. הוא נראה לגמרי טבעי, לא מאופר, השיער שלו לא לגמרי מוחלק, הוא נראה מדהים כך. "יורדים?".

"כה". לפני שביל יכל לשים הדלת הייתה פתוחה וטום כבר היה למטה, יושב על ספות הסלון שנראה לגמרי שונה עכשיו כשהשולחן לא היה באמצע.

איך?(:

3333>