Twincest Story

אומייגאד כמה זמן לא התחברתי למשתמש הזה. זה נורא OO"

בכל מקרה, כאן עמית עם 2 פרקים בסיפור כפיצוי על כל הזמן שלא העלנו. אני מקווה שנשפר את זה פשוט יש לי תקופה כ"כ מטורפת ואין זמן לכתוב פרקים ולבטא ואין זמן לכלום:| רק מחר יש לי מבחן ענק במתמטיקה וזה רק חצי ממנו, אז תאחלו בהצלחהO_O

תהנו3>

פרק 8:

השעה הייתה שבע ורבע בערב.
ביל בדיוק יצא מהמקלחת, רק מגבת על פלג גופו התחתון, טיפות מים עושות את דרכן מטה על חזהו, מתייבשות לאיטן.
הוא נכנס לחדרו, גיאורג סידר לו חדר בהחלט נחמד. היה בו כמעט הכל. מחשב, טלוויזיה, מיני-פריזר.
הוא ניגש לארון, מחפש בגדים, לבסוף מוציא סקיני ג'ינס ממותג ואחת מהחולצות האהובות עליו.
הוא הסתובב וליבו החסיר פעימה.
טום עמד בסמוך לחלון, נשען עליו, בוחן את גופו של ביל בעיניו. על גופו הייתה חולצה שחורה שהייתה גדולה עליו במספר מידות, אחת כזאת שהדגישה כמה חיוור עורו היה. לרגליו היה ג'ינס רחב, גדול עליו במספר מידות בדומה לחולצה. על ראשו היה כובע שחור, ממנו יצאו ראסטות שטניות שהגיעו עד לכתפיו. פניו היו יפות כמו תמיד, הוא היה נראה ממש כמו מלאך. הוא שלח אל ביל חיוך קטן, מתקדם לכיוונו.
ביל שלח אל טום חיוך קטן, מגחך בפליאה, "זה רגיל אצלך להתפרץ לבתים של אנשים מהחלון? אתה לא רוצה להיות קצת יותר אנושי ולבוא בדרך הרגילה... מ... הדלת למשל?".
"לא, זה קשה," השיב טום, מגחך, מתיישב על המיטה ומרים את מבטו אל ביל. "תתלבש, בילי".
"כאן?" ביל הביט על טום בהרמת גבה, אם טום ירצה שהוא יתלבש באמבטיה, ביל יבין.
"כן". טום משך בכתפיו. ביל גם ככה כמעט עירום מולו. המגבת לא באמת תשנה משהו. הריח שלו היה חזק בכל מקרה והוא היה חייב להוכיח לעצמו שהוא יכול לעמוד בפיתוי. לא רק המיני.
חיוך קטן עלה על שפתיו של ביל והוא התקדם לכיוון המיטה, לוקח את הבגדים בידיו ומניח אותם על הכיסא של המחשב שהיה מעט יותר רחוק מטום, בכל זאת, קצת התחשבות, הוא לא יכל להתלבש ממש לידו.
הוא שחרר את הקשר של המגבת שהייתה קשורה סביב מותניו, היא נפלה ממנו כמעט מיד, מותירה את ביל לגמרי עירום מול טום. הוא הרים את המגבת מהרצפה וזרק אותה הצידה.
טום הסתכל על ביל ובלע את רוקו. הוא העביר את עיניו על כל גופו של ביל שהיה עם הגב אליו, נושם עמוק. "תסתובב אליי..." הוא מלמל בשקט, מכווץ את מצחו. הריח היה פאקינג חזק מתמיד והמראה של ביל עירום מולו היה פשוט... אלוהי. טום באמת לא ידע איזה פיתוי היה גדול יותר.
ביל הסתובב אל טום מיד, לא הייתה לו שום בעיה שטום יראה אותו, הוא שלח אליו חיוך קטן, נותן לטום לסקור אותו קצת במבטו לפני שלקח את הבוקסר הצמוד והשחור שלו מהכיסא, לובש אותו עליו באיטיות מפתה.
טום נשען לאחור על מרפקיו, מבטו לא זז מגופו של ביל. עכשיו טום יכל להיות בטוח שהוא לא ראה בנאדם יפה יותר מביל. והוא ראה הרבה.  "אתה יפה...".
חיוך מעט מבויש עלה על שפתיו של ביל, כל אחד שפגש בערך אמר לו שהוא יפה או משהו בסגנון, והרבה מעבר לזה, אבל כשזה הגיע מ... טום, שביל תיאר לעצמו שהיה לו טעם קצת שונה, זה היה מיוחד בשבילו. "תודה..." הוא הרים את הסקיני ג'ינס הכהה שלו מהכיסא, לובש אותו עליו וסוגר את הכפתורים.
טום תקע בביל מבט ערמומי, מלקק את שפתיו, "אין בעד מה" טום נעמד על רגליו והחל להתקדם לכיוונו של ביל, חיוכו לא יורד משפתיו. הוא נעמד מאחוריו וחיבק אותו אליו, מניח את ידיו הקפואות על בטנו החמימה, עוצם את עיניו.
ביל נאנח בשקט, נושך קלות את שפתיו, "אמא שלך תכעס אם נתעכב ל-Quickie ?".
"אמא אף פעם לא כועסת" השיב טום, מגחך, פוקח את עיניו באיטיות בעודו מוריד מעט את ידיו לכיוון בטנו התחתונה של ביל, נצמד אליו מאחור.
"ממ... יופי..." ביל נאנח מעט יותר בקול כשטום הצמיד את מפשעתו אל ישבנו, ביל יכל להרגיש את זקפתו קשה כנגדו.
"כן..." טום חייך חיוך קטן, מניח את ידו על איברו של ביל, "אתה ממש חרמן...".
ביל גנח בשקט, נושך קלות את שפתיו ומגחך, "מי שמדבר...!" הוא לחץ את ישבנו חזק יותר כנגד זקפתו של טום.
טום צחקק ונאנח בשקט, אולי האנחה הכי מתוקה ומגרה שביל שמע אי פעם. הוא עצם את עיניו חזק יותר, "כן, טוב, זה לא סוד...".
ביל נשך קלות את שפתיו, עוצם את עיניו בעוד חיוך קטן עולה על שפתיו, "אפשר להישאר ככה כל הלילה?".
טום גיחך, "אם אתה כ"כ רוצה שההורים שלי יראו את האקט המיני שלנו...".
ביל צחקק, "כאילו שהם לא עושים דברים...!".
"אבל שניהם ערפדים!" טום גיחך שוב, "והם רצים לאנשהו לפני שהם עושים את זה בד"כ. הם לא הרבה בבית בגלל זה. טוב, זה לא נחמד שאנשים שומעים אותך גונח, אתה יודע...".
"וואו, הם עושים את זה בתדירות כזאת גבוהה?" ביל צחק, נצמד קצת יותר אל טום, "עכשיו אני מבין ממי אתה לומד".
טום צחק, "אני לא צריך ללמוד. אמרתי לך שאני יודע הכל".
"אה נכון, איך יכולתי לשכוח?" ביל גיחך, "טוב, אני צריך לשים חולצה, טומי. אני יודע שקשה לך לעזוב אותי והכול... אבל... אין מה לעשות...!".
"הו, כן, איך אני אחיה בלי זה..." טום הוריד את ידיו הקרירות מביל בלית ברירה, מתקדם בחזרה אל המיטה, מתיישב עליה בכבדות. ההבעה הקרירה והאדישה שלו חזרה לפניו, "אוקיי, תעשה את זה מהר".
 
עברו 20 דקות בערך ולבסוף ביל נעמד מול טום, לבוש ומאורגן, מאופר, שיערו מסודר בשלמות, תכשיטים לגופו. אין ספק, הוא היה עוצר נשימה. הוא לקח את ידו של טום ברכות ומשך אותו מהמיטה, "אני מקווה שההורים שלך לא ישנאו אותי או משהו".
"אני לא חושב שהם ישנאו אותך. ואם הם מסתכלים עליך מוזר- זה בגללי, כי אתה... בן אדם. אל תתייחס לזה, אוקיי? הם לא שמחים כ"כ על זה שבנאדם יודע מה אנחנו. אבל אני יודע שאני יכול לסמוך עליך" השיב טום בחיוך קטן וסגור, פותח את הדלת, מתקדם לכיוון המדרגות. הוא עצם את עיניו, גיאורג היה בסלון. הוא ראה טלוויזיה.
ביל יצא אחרי טום מהחדר, מושך קלות בכתפיו, "אני רק מקווה למצוא חן בעיניהם, טומי. לא בקטע הערפדי שלכם. אני יודע שזה אולי יזעזע אותך לרגע אבל אני חושב שגם להם יש דעה ורגש".
טום גיחך בקרירות, "אני לגמרי מזועזע". הוא דחף קלות את ביל, מסמן לו לדבר בשקט. הוא שחרר את אחיזתו בידו של ביל כשראה את גיאורג, שולח לו מבט אדיש, "היי".
גיאורג העביר את מבטו אל טום, נראה ממש מופתע. טום קאוליץ בבית שלו. "ביל..." הוא כחכך בגרונו, מפנה את מבטו מטום אל ביל וכך עוד פעם אחת, "מה...?".
"אני הולך לבית של טומי" ביל משך קלות בכתפיו, שולח לגיאורג חיוך מתוק, מרוצה מעצמו.
"כה," השיב טום באותה האדישה והקרירה שלו וכרך את זרועו סביב מותנו של ביל, מתקדם לכיוון הדלת, לא מביט בגיאורג. הוא יכל להרגיש את זה. את האהבה הבלתי נמנעת הזאת שהייתה לו לביל. וממנו, טום הרגיש שגיאורג פשוט הוקסם ושנא אותו באותו הזמן. טוב, טום לא בדיוק חיבב אותו על זה.
ביל שלח אל גיאורג חיוך אחרון, פותח את דלת הבית, "ביי". השניים מצאו את עצמם מחוץ לשער אחרי שניות ספורות.
"היית איתו פעם או משהו?" טום הפנה את מבטו האדיש אל ביל, גבתו מורמת.
ביל גיחך, נראה מעט מזועזע מהמחשבה, "לא! למה נראה לך?".
טום גיחך, אוקי, אז ביחד הם לא היו... "סתם" הוא משך בכתפיו, מוציא את מפתחות הקאדילק שלו מכיסו ומסמן לביל להיכנס.
ביל נכנס למכונית, מתיישב ומתמקם על המושב, מניח את תיק העור שלו לצד רגליו, סוגר אחריו את הדלת, הוא סקר את המכונית מבפנים, בהחלט מרשים.
"טוב, זאת נסיעה קצת ארוכה... אתה תחזיק מעמד" טום משך בכתפיו, מתניע ונוסע מהמקום במהירות.
"וואו!" ביל תקע בטום מבט מעט מפוחד, עיניו פעורות מעט, "זה שאתה לא יכול למות לא אומר שאני לא!". טום ממש טס.
טום צחק וחייך חיוך מתגרה, משחק עם הסייד-ליפ שעיטר את שפתו התחתונה בעזרת לשונו, "תחגור...".
"או שאתה תאט!" ביל גיחך ומיהר למשוך את החגורה, מהדק וסוגר אותה.
טום גיחך שוב בעודו מעביר את מבטו האדיש בחזרה אל ביל, "אתה מפחד?". טוב, ביל חייב לפחד ממשהו בשלב מסוים!
"לא, טום!" ביל צחקק, "אני מבוהל! מי לא היה? אנחנו נעשה תאונה כל רגע!".
"אז תפחד" השיב טום בקרירות, מגחך שוב, מחזיר את מבטו אל הכביש. תאונה הוא לא יעשה, הוא ידע בדיוק מתי הולך לקרות משהו רק מלשמוע את הדברים סביבו. אבל הוא כן רצה שביל יפחד. שיבין שהוא מתעסק פה עם משהו רציני.
"אבל אני לא" ביל גיחך, מתחיל להתרגל למהירות המסחררת הזו של הנסיעה של טום ונשען מעט לאחור.
לאחר עוד רבע שעה בערך של נסיעה, טום חנה ליד אחוזה ענקית. לצידה הייתה חלקת דשא עצומה שמהמקום בו עמדו נראה היה כאילו אין לה סוף, ובאמצע החלקה, ממש מול האחוזה, היה אגם גדול, הירח נשקף עליו. מסביב הכל היה ירוק ויפה והבית היה לבן, גדול ומושקע. אפשר היה לראות עוד ממנו מבחוץ. חלונות הזכוכית היו מבריקים עד כדי כך שהם ממש השתקפו בהם, כך גם דלת הזכוכית הגדולה. טום יצא מהמכונית וסימן לביל להתקדם אחריו בחיוך קטן.
ביל הביט על טום בפליאה, לוקח את ידו בעדינות ומתקדם לצידו לכיוון האחוזה, "וואו, לזה לא ציפיתי...".
"למה ציפית?" טום גיחך בקרירות בגבה מורמת, ממשיך להתקדם לכיוון האחוזה. "לארון קבורות עם המון אנשים מתים?".
"משהו כזה" ביל צחקק, "לא סתם, אני לא יודע... אבל לא ציפיתי ל... זה".
טום צחק בקול והמשיך להתקדם, נאנח כששמע שגם בני משפחתו צוחקים. "אתה יודע... חוץ מהעובדה שאנחנו לא אוכלים כמו כולם ושיש לנו כוחות כאלה, אנחנו אנושיים. אנחנו גרים בבתים רגילים.. אני יודע שתהיה מאוד מופתע - אבל אנחנו רואים טלוויזיה, משחקים פוקר, שומעים מוזיקה, יוצאים לבלות. כל מה שאתה עושה".
ביל גיחך, מביט על טום בהבעה מופתעת בהגזמה, "יואו, אתה לא רציני...! SHOCKING! הייתי בטוח שאתם עסוקים כל היום ברקימת מזימות רשע גאוניות שכאלה, טיפוח שיניים, דברים כאלה".
טום הנהן בהבעה נלהבת למדיי ובחיוך אידיוטי, צוחק בקול. לבסוף הם הגיעו לדלת וטום שלי לביל חיוך קטן, פותח אותה באיטיות.
ביל נכנס אל הבית בצמוד אל טום, נוכח לדעת שכל המשפחה עמדה בכניסה, שני ההורים שנראו צעירים במיוחד ושני אחיו של טום, אמה וגוסטב שכבר הכיר מבית הספר.
טום נשם עמוק וחייך אל אמה  שקדמה את פניהם בחיבוק ידידותי, מתקרבת אליו ואל ביל ומעניקה להם חיבוקים ארוכים.
אימו של טום מיד התקדמה לקבל את פניהם בחיוך גדול, היא חיבקה את טום ונשקה לו קלות, לאחר מכן חיבקה גם את ביל בידידותיות. שתי הבנות הובילו אותם לסלון ענקי, פלזמה גדולה בקצהו, ספות עור, אומנות. מה לא היה שם?
ביל נשך את שפתו התחתונה והסתכל מסביבו בחיוך. זה לגמרי היה הסטייל שלו, כל העיצוב של הבית. הוא כבר חיבב אותו. הוא חייך אל כולם את החיוך הכובש שלו ודאג להעיף אל טום מבטים.
טום רק שלח אליו חיוך קטן והתיישב על הספה, על השולחן היה מונח בקבוק בירה וכמה פיצוחים. היה נראה כאילו הם בכלל לא ערפדים. הוא סימן לביל להתיישב לידו, "יש משחק כדורגל...".
ביל התיישב לצידו של טום וכך כל המשפחה שמיהרה להפציץ את ביל בשאלות, אמה החמיאה לו בלי סוף על הבגדים, היא באמת אהבה את הסטייל שלו. ביל רק השיב לשאלותיהם, מפרט על כל דבר שרצו לדעת. זה זרם הרבה יותר טוב ממה שחשב והאווירה הייתה ממש טובה. הם היו נחמדים מאוד.
בסופו של דבר, כשטום הרגיש שהמשפחה שלו מקבלת יותר יחס מביל מאשר הוא מקבל, הוא חיבק אליו את ביל במן רכושניות, תוקע בהם מבט עצבני, "טוב, בילי...".
ביל צחקק, "טומי..." הוא הפנה את מבטו אל אביו של טום שהחל לדבר איתו ולהסביר לו על אחד משחקני הכדורגל שהופיע בדיוק על המסך לאחר שעשה שער מכריע. ביל נראה די מתעניין.
טום תקע מבט עצבני באביו ונעמד על רגליו, תופס בידו של ביל ומושך אותו אליו, "אתה רוצה לראות את החדר שלי". זאת לא הייתה שאלה.
ביל קם מהספה גם הוא, מגחך, "אוקיי" הוא שלח אל טום מבט נכנע. "לילה טוב" הוא שלח אל הוריו ואחיו של טום חיוכים מתוקים ומיהר ללכת אחרי טום שמשך אותו לכיוון המדרגות.
"בפעם הבאה שתתעלם ממני ככה...!" טום תקע בביל את אותו המבט העצבני, עולה במדרגות בצעדים עצבניים וכבדים. "לא יהיה טוב...!".
ביל גיחך, עושה מבט מבוהל בהגזמה, "אמלה...!!!" הוא עלה אחרי טום במדרגות.
"אני יודע...!". לבסוף השניים הגיעו למסדרון ארוך, הקירות היו לבנים והדלתות היו מזכוכית. היו כ"כ הרבה דלתות שביל היה יכול להתעייף רק מלספור, כאילו שחמישה ערפדים יצטרכו כ"כ הרבה חדרים. בסופו של דבר, לא רחוק מקצה המסדרון טום נעמד מול אחת הדלתות, שולח לביל חיוך מתוק, "בוא...". הוא פתח אותה ונכנס לחדר.
ביל נכנס לחדר, הוא היה גדול, פוסטרים למיניהם היו תלויים על הקירות, בחורות חצי ערומות, להקות מטאל, היה שם מחשב, טלוויזיה, מיטה ענקית ולבנה, מדפים מלאים בדיסקים, דיוידי, מערכת סטריאו, וליד הפלזמה והדיווידי ניצב פלייסטיישן. ביל הביט על החדר בהתפעלות, נראה מופתע, גם לזה הוא לא ציפה. זה נראה כמו חדר רגיל של בחור בן 17.
"מה אתה כל כך מופתע" טום צחקק והתיישב על הכיסא שלצד המחשב, מושך בכתפיו. "אמרתי לך שאנחנו כמו אנשים רגילים...!".
"נכון..." ביל גיחך, ממשיך לסקור את החדר במבטו ומתקדם לכיוונו של טום, מתיישב על ירכיו, "לא חשבתי שעד כדי כך רגילים" מבטו של ביל נתקע על הפוסטר הענקי של הבחורה בתחתוני החוטיני, הוא גיחך שנית.
"נכון שהיא סקסית?" טום גיחך גם הוא, מניח את ראשו על כתפו של ביל, עוצם את עיניו. הריח הזה שלו... הוא ישגע אותו בסוף...
"איכס" ביל עיוות את פניו בגועל, "אתה צריך לתלות פוסטר שלי פה..!".
"ברור. ולעשות עליך ביד כל ערב" השיב טום, מושך בכתפיו, מביט בפוסטר של האישה לכמה שניות, מבין שאולי לשים פוסטר של ביל במקום יכול להיות רעיון נהדר. "טוב, כשיוציאו פוסטר שלך...".
"אבל האמת שאתה לא צריך" חיוך קטן ומעט ערמומי עלה על שפתיו של ביל בעוד הוא עבר לסרוק את הפוסטרים האחרים, "יש לך את זה בלייב. מה אתה צריך פוסטר?".
טום ליקק את שפתיו, מחייך חיוך מתוק, "כן. יש לי את זה עד שאני אתחרפן מהריח ואברח".
"אתה לא תתחרפן ולא תברח" ביל נשען מעט לאחור והפנה את מבטו אל טום באותו החיוך, נושך קלות את שפתיו.
"בטח שכן," טום משך בכתפיו, "בדרך כלל הבגדים והשיער מכסים קצת. אז הריח שלך לא כ"כ חזק. אבל רק לשמוע את הדם שלך זורם... ולהריח אותך..." טום עצם את עיני.
ביל נאנח, קם מהכיסא ומסתובב לגמרי אל טום, מתיישב עליו כשפניו מופנות אליו ורגליו מקופלות לצידי גופו, "אתה לא, טומי. אתה חזק, אתה יכול לשלוט בעצמך".
טום נשך את שפתיו בחוזקה, מסתכל על עיניו של ביל במבטו החודר. הוא העביר את מבטו לצוואר שלו, לשפתיו, ואז בחזרה לעיניו, נושם עמוק. הוא לא אמר מילה, הוא ידע שתנועה אחת לא בסדר וביל מחוץ למשחק.
ביל נשך קלות את שפתו התחתונה, מביט על טום במבט מעט מבולבל למרות שהוא כבר הצליח להבין פחות או יותר מה קורה לו. פאק, הוא שנא את העובדה שזה כ"כ מסוכן להיות עם טום ולמען האמת, זה לא שינה לו בכלל.
טום עצם את עיניו לשנייה, נושם עמוק, נאנח. לעזאזל, הוא לא אהב לסכן את ביל... "פאק, ביל...".
"טומי..." ביל נאנח והניח את ידו ברכות ובהיסוס על כתפו של טום, "אתה יודע שאתה יכול...".
טום הניד בראשו, מכווץ את מצחו, נאנח, "זה מסוכן...".
"אז אני רוצה להיות בסיכון" ביל אמר בלי היסוס, נשמע בטוח. הוא גם הרגיש בטוח. ולא רק במה שאמר.
שמץ של חיוך נראה על שפתיו של טום והוא פקח את עיניו באיטיות. "אתה משגע אותי...".
ביל התקרב קצת אל טום, מוריד את ידו באיטיות אל חזהו, מצטמרר מעט מגלי הקור שתקפו אותו בכל פעם שהתקרב עוד קצת אל טום, "ממ... אני אוהב את המשפחה שלך. חשבתי שהם יהיו פחות... שיהיו אחרת".
"המשפחה שלי נורמאלית מאוד," טום גיחך שוב, מלקק את שפתיו. הוא עצם את עיניו בחזקה, מרגיש את ליבו פועם בחוזקה. התאווה שלו לדם של ביל הייתה חזקה מתמיד...
"אני רואה. זה מה שקצת... מוזר" ביל גיחך גם הוא, מושך קלות בכתפיו, הוא הרגיש את פעימות ליבו של טום מאיצות את קצבן והוא החל ללטף אותו באיטיות מגיעה, "תירגע, טומי...".
"אני... רוצה אותך..." טום השעין את ראשו לאחור, ממש מתפלל באותן השניות שהוא היה מתכוון לזה צורה מינית.
ביל בלע את רוקו בקשיחות, הפעם הוא כן היה לחוץ קצת אבל הוא ממש לא התכוון להישבר. הוא יישאר שם ויוכיח לטום שהוא כן יכול לעשות את זה. שהוא כן מסוגל להשתלט על היצרים שלו. "אתה יכול לרצות".
טום נשך את שפתו התחתונה בחוזקה, נשיכה כזאת שבדרך כלל הייתה מביאה לזוב דם. "תלך... ביל...". הוא לא רצה לפגוע בו...
"אני לא הולך לשום מקום.." ביל השיב, הפעם יותר מהוסס אבל הוא היה בטוח שמשם הוא לא זז.
טום פקח את עיניו ותקע אותן במהירות בעיניו של ביל, נראה מפחיד מתמיד, כאילו שהתאווה הזאת הולכת להשתלט על ההיגיון שלו. "אל תזוז...".
בל רק נשך קלות את שפתיו, נלחם ברצון פשוט לקום ולברוח משם. הוא לא מתכוון לעשות את זה, הוא יוכיח לטום. טום יוכיח לעצמו. זה היה אחד הרגעים הכי פאקינג מפחידים בחיים שלו. אולי הכי מפחיד.
טום קירב מעט את פניו לצווארו של ביל, עדיין תוקע את מבטו המאיים בעיניו, מפסק מעט את שפתיו, "אל תזוז, ביל...".
נשימתו של ביל נעתקה ממנו והוא לא זז אפילו לא סנטימטר, נושך את שפתיו אפילו חזק יותר. הוא כ"כ פחד ומצד שני לגמרי היה בטוח שטום לא יעשה לו שום דבר.
טום נשף אוויר קפוא על צווארו של ביל, תופס במותניו בחוזקה, דבר שממש כאב כי טום לא בדיוק שמר על עצמו.
ביל נאנק בכאב, עוצם את עיניו בחוזקה, האחיזה של טום עליו ממש התחילה לשרוף והוא רעד מעט, גם מהפחד וגם מהקור.
טום העביר את לשונו הקפואה אף יותר על צווארו של ביל, מהדק את אחיזתו על ביל, מתחיל לרעוד מעט.

פרק 9:

"טום..." דמעות קטנות החלו לרדת על לחייו של ביל עם יבבה חלושה, עכשיו הוא באמת התחיל לפחד. אולי זה בכל זאת היה רעיון גרוע מלכתחילה...
טום נעצר במהירות ופקח את עיניו, מה לעזאזל עובר עליו?! הוא עמד עכשיו לנשוך את ביל... משם אין דרך חזרה... הוא מיהר להזדקף ולהישען אחורה על הכיסא, מביט בביל בעיניים גדולות, רעבות, מצטערות. "א... שיט, ביל... אני מצטער...". הוא הרפה מאחיזתו בביל, משפיל את מבטו.
ביל נאנח ומיהר לרדת מירכיו של טום, הדמעות המשיכו לזלוג על לחייו עם יבבות חלושות, כל גופו רעד. זה היה פאקינג מפחיד... הוא התרחק ממנו במבט מבוהל מעט והתיישב על הספה, בקצה, כמה שיותר רחוק מטום, מקפל את רגליו אל חזהו וקובר את פניו בידיו.
"ביל..." טום היה בשנייה לצידו של ביל, מחבק אותו אליו, קור גופו פשוט כיסה את ביל. "ביל... אני כ"כ מצטער...".
ביל המשיך לרעוד בזרועותיו של טום, מהבכי ומהפחד, הוא לקח נשימה עמוקה, מרים את מבטו אל טום, נראה ממש שבור. הוא רק נשך קלות את שפתיו וקבר את פניו בצווארו של טום, מתכווץ בחיקו.
"אני כ"כ מצטער... באמת..." טום חיבק את ביל חזק יותר, נלחם בעצמו שלא לנשום את ריחו של ביל, נאנח עליו בקור. "אל תפחד...".
"א-אני לא..." הוא מלמל לתוך צווארו של טום, נאנח. הוא כן. מאוד. איך אפשר שלא לפחד?
"אתה כן, אני יכול להרגיש" השיב טום, עוצם את עיניו בחוזקה, מתחיל ללטף אותו בעדינות. הוא כזה אידיוט...
"אז אני כן..." ביל נשך קלות את שפתיו, רעדים קטנים ממשיכים לעבור בגבו, "אז מה...".
"אני לא רוצה שתפחד ממני...". למרות שהוא היה צריך לפחד. טום כבר לא ידע מה חכם יותר. היה אידיוטי מצידו בכלל להתקרב לביל...
"נעבוד על זה..." ביל מלמל, הוא הרים את מבטו אל טום, עיניו אדומות ונפוחות.
טום הנהן, נושך את שפתו התחתונה, מדביק נשיקה קצרה מידי על שפתיו של ביל, מכווץ את מצחו, "זה קשה...".
"אני אחליט מה קשה בשבילי" ביל תקע בטום מבט משמעותי, עוד רועד מעט בידיו. זאת בהחלט הייתה טראומה.
"אתה רועד," טום גיחך בקרירות, תוקע בו את מבטו האדיש, נאנח.
"קצת קשה לי לשלוט בזה כרגע" ביל גיחך, מושך מעט באפו. הוא נשען קרוב יותר אל טום.
טום בלע את רוקו בקשיחות ועצם את עיניו, מכווץ את מצחו, מניח את ידו על זרועו של ביל. הוא שנא להפחיד את ביל ויותר מזה, שנא את העובדה שביל פשוט לא מתרחק ממנו. למרות שהוא אהב את זה. לעזאזל... "פאק עם זה...".
חיוך קטן עלה על שפתיו של ביל והוא לקח נשימה עמוקה לפני שהדביק את שפתיו לאלה של טום, לא מעמיק את הנשיקה אבל גם מסרב להתנתק. שטום יעשה מה שטוב לו.
טום הידק את אחיזתו על זרועו של ביל, באיטיות מפסק את שפתיו, יודע שזה עוד צעד לא נכון לעשות. אבל הוא כבר עשה יותר מידי דברים לא נכונים, מה עוד אחד יעשה? הוא באיטיות הכניס את לשונו הקפואה לפיו של ביל.
ביל נאנח בשקט, צמרמורות עוברות בו כשלשונו פגשה בזאת של טום. הוא החל לשחק בה באיטיות, סורק איתה מעט את חלל פיו של טום אך מתמקד בלשמור אותה צמודה לזו של טום. הוא כיווץ את ידיו על חולצתו הגדולה של טום ומשך אותו הכי צמוד שיכל.
טום נאנח בשקט בעודו מרים את ביל אליו, נראה לא מתאמץ כלל. טוב, ביל כבר הספיק לראות שלטום היה כוח. הוא הרים אותו על ירכיו, בצמוד לבטנו, שמץ של חיוך נראה על שפתיו מבעד לשל ביל, "המ...".
ביל התנתק מטום באיטיות, שולח אליו חיוך קטן ולוקח נשימה קצרה לפני שלקח את שפתו התחתונה של טום לפיו בהיסוס, מתחיל למצוץ אותה, בכל שנייה שעברה קצת חזק יותר, באותו הזמן הוא שלח את ידו אל אזור מפשעתו של טום, דרך מכנסיו הוא יכל להרגיש בליטה די גדולה וזה גרם לחיוך קטן לעלות על שפתיו. הוא החל ללטף את המקום באיטיות, לוחץ מעט מפעם לפעם.
טום רק נאנח על שפתיו של ביל בשקט, עיניו נעצמות מעצמן. כבר הרבה זמן שמישהו לא נגע בו בדרך כזאת. חוץ מעצמו, כמובן. אבל זה לא באמת הרגיש אותו דבר... הוא החליט שלא להקדיש יותר מדיי מחשבה לתאווה הקטנה הזאת לדם של ביל. כי הרי ככל שחושבים על זה יותר מתמקדים בזה יותר. הוא ליטף בעדינות, ככל שיכל, לפחות, את זרועו של ביל, מחייך חיוך מתוק, "ממ...".
ביל החל לפתוח את חגורת מכנסיו של טום, מתנתק משפתיו בעוד חיוך קטן עולה על אלה שלו כשראה את הנפיחות שהשאיר על שפתו התחתונה של טום, הוא החל ללקק אותה באיטיות בעודו מסיים עם חגורתו של טום וזורק אותה הצידה.
טום הביט במעשיו של ביל בעיניים גדולות. כאילו רק חיכה לזה. הוא לא ידע אם זה בא מהרצון לנשוך עכשיו את ביל או יותר מהרצון פשוט... להיות בתוכו. פאק, כן, להיות עמוק בתוכו. הוא ליקק את שפתו העליונה, מלקק על הדרך גם את זאת של ביל, פולט אנחה מגרה ושקטה.
ביל מיהר לפתוח כמה כפתורים ממכנסיו הענקיות של טום, למרות שזה לא היה נחוץ כלל, הבוקסר המשוחרר כבר היה לגמרי חשוף בפניו. הוא הדביק לטום נשיקה רטובה על שפתיו, לא מבזבז הרבה זמן ומושך באותו זמן את הבוקסר של טום מעט למטה, מכניס בקלות את ידיו תחתיו. הוא נרעד והתנתק משפתיו של טום בגיחוך כשתפס את זקפתו של טום בידיו. הוא לא ציפה שגם זה יהיה קפוא... אבל הוא לא הופתע כ"כ. "גם כשעומד לך זה קר?" הוא צחק.
"מסתבר" טום צחק גם הוא וחייך חיוך מבויש. כל המשפחה שלו שמעה את זה. הוא נשך את שפתיו והביט בעיניו של ביל במבטו החודר, עוד אנחה שקטה בוקעת משפתיו, "ממ..." הוא הניח את ידו על זאת של ביל, מלטף אותה מעט.
ביל רק נשך ברכות את שפתו התחתונה, מתחיל להעביר את ידו באיטיות על איברו של טום. את ידו השנייה הוא החליק מתחת לחולצתו של טום, מצטמרר שנית מעורו הקפוא.
טום השעין את ראשו מעט לאחור, עיניו עצומות, הבעתו מתענגת, "כן...".
ביל החל ללטף ברכות את בטנו השרירית של טום, רוכן לכיוונו ומעביר את לשונו על צווארו באיטיות, מתחיל להגביר את המהירות של ידו על זקפתו של טום.
טום רק נאנח קצת יותר בקול, בסלון נהיה שקט. טוב, המשפחה שלו הייתה ממש מתעניינת! הוא חייך חיוך קטן, לוחש את שמו של ביל, מלטף את גבו.
ביל החל לנשוך ברכות את צווארו של טום, מוצץ ומלקק מפעם לפעם. הוא הגביר את המהירות של ידו, מתחיל לשפשף וללחוץ חזק יותר, הוא ממש רצה לגרום לטום להרגיש טוב.
"פאק, ביל...". טום תפס בחולצתו הצמודה של ביל וגנח בשקט, בולע את רוקו בקשיחות. זה הרגיש טוב, אחרי כ"כ הרבה זמן...
ביל המשיך לשפשף לטום במשך עוד שניות ארוכות, אבל הוא הרגיש שהוא ממש מתחרפן. כאילו זה לא מספיק. הוא נאנח והתנתק באיטיות מצווארו של טום, מפסיק להזיז את ידו לכמה שניות. הוא תקע בו מבט רעב, אחד כזה שאף אחד לא יכל להתנגד לו. "אני רוצה למצוץ לך, טומי... אני יכול?".
טום הרים גבה והסתכל על ביל, מעט מופתע. ביל היה מאוד...ישיר. טוב, הוא ידע שהוא ממש חרמן עכשיו. מה יש לו להפסיק? הוא משך בכתפיו, "בטח".
ביל הדביק לטום נשיקה אחרונה על שפתיו וירד ממנו, הוא שלח אליו חיוך מפתה, "תוריד את זה" הוא הצביע על הבוקסר והמכנסיים, "להוריד את הכל זה גם בסדר...!".
טום צחקק, מהנהן. "מופע חשפנות ממש" הוא השיב, נעמד על רגליו. לא עברה שנייה וביל מצא את טום שוכב עירום לגמרי על המיטה, רגליו פסוקות, בגדיו בקצה השני של החדר. הוא שלח אליו חיוך פלרטטני.
"היי!" ביל גיחך והתקדם לכיוונו של טום, "אני לא עומד במהירות הזאת!" הוא נעמד מולו לבסוף לצד המיטה, סוקר את גופו במבט רעב ומלקק את שפתיו, טום היה ממש... אלוהי...
טום רק צחקק בחיוך קטן, מלקק את שפתיו, מביט בעיניו של ביל. "זה הקטע".
"טוב... תשתוק" ביל נשך קלות את שפתו התחתונה וירד על ברכיו, עכשיו נמצא בדיוק בין רגליו, שפתיו סנטימטרים ספורים מזקפתו, הוא העביר את לשונו באיטיות על קצה זקפתו, מתגרה, "כמה זמן לא מצצו לך, טומי?".
"חמש שנים בערך..." טום אוטומטית השעין את ראשו לאחור, פולט אנחה שקטה, "ממ...".
ביל המשיך להתגרות בטום, מעביר את לשונו באיטיות הפעם מבסיס זקפתו עד לקצה, הוא ידע שזה לא מספיק לטום. הוא רוצה הרבה יותר. "ועד כמה אתה רוצה את זה עכשיו...?" הוא לחש בקול מפתה.
"כל- כך" טום תפס בעדינות בראשו של ביל, יודע שתנועה אחת לא נכונה והוא יכול פשוט... לשבור אותו. "תעשה את זה כבר...".
"ממ... אז טום..." ביל גיחך, מחליט לשחק בטום עוד קצת, הוא המשיך להעביר את לשונו על זקפתו באיטיות מעצבנת, "זה ממש חרא לא לקבל מציצה כ"כ הרבה זמן?".
"כן. תכניס את זה לפה, ביל," טום פער את עיניו לרווחה. להעמיד אותו במצב כזה לא היה מעשה חכם כ"כ. והוא ממש היה צריך את זה עכשיו.
ביל ידע שזה קצת יותר מידי למתוח את טום והוא מיהר להכניס את קצה זקפתו אל פיו, מניח יד אחת על הבסיס. הוא החל למצוץ אתת הקצה ולהעביר את ידו באיטיות.
טום זרק את ראשו לאחור ועצם את עיניו במהירות, גונח בקול, מחייך. "ממ... הו פאק...".
ביל מיהר לשלוח את ידו אל הביצים של טום ולעסות אותם בעדינות, את זקפתו הוא הכניס לפיו כמעט עד החצי והחל למצוץ בחוזקה, משתדל ממש. מציצה ראשונה אחרי חמש שנים צריכה להיות ממש טובה!
טום ליקק את שפתיו והפיל את ידיו על המיטה, מקמר מעט את גבו. הוא גנח בקול, הוא כבר היה קרוב לגמירה. "פאק, ביל... כן...".
ביל המשיך למצוץ לטום, חזק ככל שיכל, במשך זמן ארוך, נהנה מגניחותיו ואנחותיו המתוקות, אין ספק שהן אמרו רק דבר אחד, ביל היה ממש טוב וטום היה קרוב לגמירה.
טום החזיר את ידו הקרירה לראשו של ביל, מעביר את אצבעותיו בשיערו, חזהו עלה וירד עקב נשימותיו המהירות. "מממ... בילי... כ... כה...". הוא כבר יכל להרגיש את האורגזמה ממש נבנית בתוכו. זה הרגיש כ"כ טוב אחרי כ"כ הרבה זמן.
לא עברו כמה שניות וביל יכל להרגיש נוזל קר מתפרץ אל פיו, הוא רק ניתק את שפתיו מאיברו של טום באנחה שקטה וחנוקה ובלע את כל אותו הנוזל, נראה ממש מופתע. הוא לא חשב שהעניין הזה של הערפד מגיע כ"כ רחוק. אפילו הגמירה של טום הייתה קפואה. "פאק, בחיים לא בלעתי שפיך קר כל כך".
"מצטער..." טום רק גיחך בקרירות, עיניו עצומות, שמץ של חיוך על פניו. זה היה כ"כ טוב...
"על מה?" ביל גיחך ונעמד על רגליו, מיישר את חולצתו וזורק את עצמו על המיטה לצידו של טום.
"זה בטח קפוא" טום גיחך שוב ונשך את שפתו התחתונה, "פאק, אתה טוב...".
ביל רק משך קלות בכתפיו, מצחקק בחיוך תמים, "אני יודע".
"ברור שאתה יודע". טום משך בכתפיו ונאנח, עוצם את עיניו.
"ממ... טומי...?" ביל הביט על טום, שולח אליו חיוך קטן ונבוך.
"כן?" טום פקח את עיניו בחזרה ותקע בביל את מבטו החודר.
ביל קם לרגע מהמיטה והתקדם לכיוון שולחן המחשב של טום, סוקר אותו לרגע ולבסוף מוצא את מבוקשו, פתק קטן ועט. הוא התקדם בחזרה לכיוון המיטה והתיישב עליה, הוא כתב, 'ההורים שלך יחשבו שאני איזה שרמוטה עכשיו?' הוא הרי לא יכל לומר זאת בקול. הוא שלח אל טום חיוך קטן וגיחך.
"לא, הם אוהבים אותך" טום צחק ומשך בכתפיו, מושך אליו את ביל מידו. "זה לא בשליטתם, אני מבין אותם".
ביל לחש בקול קטן, "רוב ההורים לא אוהבים שאני גורם לילדים שלהם ליהנות כ"כ!" הוא צחקק.
"הם יודעים מה אני מרגיש" טום צחקק שוב ומשך בכתפיו, מחבק את ביל אליו.
ביל הביט על טום במבט שואל, רוכן מעט לכיוונו ונושך את שפתיו, "מה אתה מרגיש?".
"דברים". טום פקח את עיניו ותקע את מבטו החודר בזה של ביל, מחייך חיוך קטן.
"כן, נכון..." ביל גיחך ורכן עוד מעט לכיוונו של טום, "איזה דברים...?".
טום נשם עמוק וכיווץ את מצחו, חוזר להתרכז בריח של ביל. זה לא היה טוב... "אני לא חושב שאתה צריך לדעת...".
"בטח שאני צריך..." ביל חייך והניח את ידו ברכות על חזהו החשוף של טום, מלטף ויורד באיטיות לבטנו.
"אבל אני מחליט שלא..." טום ליקק את שפתיו, מגחך בקרירות.
"טום..!" ביל לחץ, תוקע בטום מבט רציני יותר הפעם.
"נו, דברים". טום שנא להודות ברגשות. הוא הסיט את מבטו לקיר שלצידו, לא אומר מילה.
ביל נאנח, נשכב לצידו של טום ומניח את סנטרו על כתפו כך שפניו יהיו ממש קרובים לאלו של טום, הוא ליקק את שפתיו, "אבל דברים זה לא בהכרח טוב...! אולי אתה חושב שאני סתם זונה? או עלוקה?".
"לא, אני חושב דברים טובים" טום חייך חיוך קטן, מגחך. "מרוצה?".
"עוד לא" חיוכו של ביל התעצם, "דברים ממש-ממש טובים?".
"ממש-ממש-ממש טובים" טום גיחך שוב בקרירות.
ביל עיקם את שפתיו והתרחק מטום, נשכב על המיטה מעט רחוק ממנו ונאנח בשקט, תוקע מבט ריק בתקרה, "אתה לא אומר את זה כאילו אתה מתכוון לזה...".
טום נאנח. ביל היה אמור להתרגל לזה שהוא לא מחצין רגשות. "אתה יודע שאני אוהב אותך, נו".
ביל סובב אל טום את מבטו במהירות, בולע את רוקו בקשיחות, "אתה אוהב אותי..?" אותה החמימות התפשטה בבטנו של ביל והוא נשך קלות את שפתיו.
"כה" טום תקע את מבטו האדיש בתקרה, מכחכח בגרונו.
"גאד, טומי..." חיוך מאושר ורגשני בהגזמה עלה על שפתיו של ביל והוא נצמד אל טום בחזרה, מניח את ידו ברכות על בטנו הקרירה, "אני אוהב אותך..." זה היה כ"כ פאקינג מיוחד בשבילו לשמוע שטום אוהב אותו... בכל זאת, זה לא היה רגיל בשבילו, טום לא היה מהסוג האנשים של ביל. הוא לא היה איש בכלל.
טום צחקק. הוא יכל לשמוע את ליבו של ביל ואת נשימותיו המהירות. הוא הנהן, מעביר את מבטו לעיניו של ביל. "עכשיו מבין מה זה טובים?".
"מבין" ביל גיחך והדביק לטום נשיקה רטובה על שפתיו, "אכפת לך אם אני אלך להתרברב בזה?" הוא צחקק.
"אתה הולך לעשות את זה בכל מקרה," טום תקע בביל את מבטו האדיש במעין גיחוך. "לא משנה מה אני אומר".
ביל רק משך קלות בכתפיו, צוחק, "נכון. אבל לפחות שאלתי! קצת נימוס...!".
"וואו, הנימוס חוגג אצלך, ביל". טום גיחך שוב בקרירות ועצם את עיניו, נושם עמוק את ריחו של ביל.
"אני יודע" ביל גיחך ומיהר להתיישב על אזור מפשעתו של טום, מושך את עצמו מעט לכיוון מותניו ורוכן לכיוונו.
עיניו של טום נשארו עצומות. ידיו שעברו להחזיק במותניו של ביל החלו לרעוד מעט, טום ידע שהוא קרוב שוב לאבד שליטה על עצמו... אבל הוא יכול...
ביל הדביק את שפתיו לאלו של טום באנחה, מפריד אותן ויחד עם שלו גם את אלה של טום, ממהר להחדיר את לשונו אל פיו ולפגוש בזו של טום. הוא נאנח בשקט והניח את ידיו על חזהו החשוף, מתחיל ללטף באיטיות.
תזמון גרוע. טום לא שיתף פעולה עם ביל, עוצם את עיניו חזק יותר, משתדל לא לפגוע בו על הדרך. למרות שידע שלא משנה מה יעשה- ביל יפגע. פיזית או נפשית. הוא העדיף את הנפשית, נכון לעכשיו. הוא התנתק מביל במהירות, מוצא את עצמו עומד בקצה החדר ותוקע בביל את מבטו החודר והרעב, לא מהבחינה הסקסואלית. לעזאזל עם הריח הזה של ביל! הוא התנשף במהירות, נצמד לקיר, לא מסיט את מבטו מביל. הוא יכול להתגבר על זה...
ביל נאנח, לא שוב... הוא התכווץ על המיטה וקיפל את רגליו אל בטנו, מחבק אותן עם ידיו ומניח את סנטרו על ברכיו, הוא תקע בטום מבט קצת מפוחד אבל משועמם. נמאס לו מזה.
טום נאנח, נושך את שפתיו בחוזקה. הוא שנא לדעת שהוא מאכזב את ביל... שהוא מוריד לו את החשק להיות איתו... אבל בשלבים האלה זה לא היה בשליטתו. אם הוא לא היה ממש נלחם בעצמו, ביל יכל למצוא את מותו במהירות. הוא המשיך לרעוד, לא מסיט את מבטו מביל.
ביל רק נאנח בשקט, ממשיך להביט בטום, רועד מעט בעצמו, קצת מהפחד, קצת מהעובדה שהוא היה כבר מיואש וזה חרפן אותו. "נו טומי... אתה יכול להתגבר על זה..." נמאס לו לומר גם את המשפט הזה.
טום רק כיווץ את מצחו, יודע שעכשיו גם הכעס על ביל מתווסף לתאווה הזאת לדם שלו. ביל פשוט החליט שנמאס לו. אוקיי, איך טום היה אשם בזה? ביל ידע למה הוא נכנס...  טום המשיך לתקוע את מבטו בעיניו של ביל, הפעם נראה מפחיד אף יותר, הרעידות כבר היו בולטת לעין.
ביל רק שפשף את עיניו, דמעת תסכול עשתה את דרכה במורד לחיו והוא מיהר למחות אותה ולמשוך באפו. הוא אף פעם לא חשב שלהיות מאוהב בערפד יכול להיות כ"כ קשה. הוא אף פעם לא חשב שיהיה מאוהב בערפד. הוא אף פעם לא האמין שזה קיים. טום סיקרן אותו בכל כך הרבה מובנים אבל כל מה שקורה להם... זה רק גרם לו לתהות אם הם באמת מתאימים להיות ביחד. אם טום מתאים בכלל להיות עם מישהו לא... ערפדי.
טום נאנח שוב והמשיך לתקוע את מבטו בביל, לאט-לאט מתחיל לנשום בכבדות, "אל תרגיש מתוסכל..." הוא השיב בקול שקט, הרעדים היו ברורים אפילו על קולו למרות שהשתדל להסתיר את זה. הוא לא רצה שביל יתחרט על הצעד שעשה, למרות שאיפשהו, שניהם ידעו שלהיות ביחד היה רעיון לא מוצלח בכלל. טום מסכן את ביל.
"אני מניח שאתה רוצה שאני אלך עכשיו" ביל משך קלות בכתפיו וקם מהמיטה, מתקדם לכיוון היציאה מהחדר, כמה שיותר רחוק מטום. הוא פשוט לא הרגיש כלום באותם רגעים. הוא רק רצה להגיע הביתה ולקבור את עצמו בין השמיכות.
טום עצם את עיניו, ממשיך לרעוד, לא מתכוון לרוץ אחרי ביל. הוא זה שלא רצה להישאר שם, טום לא יכל להכריח אותו... הוא נשם עמוק, מחכה שצעדיו של ביל יתרחקו.

וואו זה ארוך O_O אני מקווה שישמור לי...XD

מקוות שאהבתןD: תגובותתתתD:

עמית ונופר3333>

אז כאן נופר מעדכנת =]

הבאתי לכן וואנשוט של ג'ומבי ואני מקווה שתאהבו אותו. תפרגנו בתגובות (:

BEING TOGEHER

"אני יכול להבטיח לך שאנחנו נריב.

אני יכול להבטיח לך שיהיו פעמים שלא תרצה לראות אותי יותר.

אבל אני יכול להבטיח לך שאני אוהב אותך לנצח, ושמעולם לא אהבתי כמו שאני אוהב אותך." הוא אמר, קופסת קטיפה המחזיקה טבעת בידו.

כל כך הרבה דברים רצו בראש שלי... כל כך הרבה זכרונות. הנשיקה הראשונה שלנו, הסקס הראשון – הרשיתי לעצמי להשתהות קצת על הזכרון הזה – ובמיוחד כשעברנו לגור רק שנינו, בלי חברים או משפחה. "א.. מ... ממה?" הצלחתי לגמגם והרגשתי את הדם עולה ללחיים שלי. "ביל, האם –" הוא נקטע באכזריות שלא הייתה מגיעה לו במצבים שונים, אבל אני מניח שהעובדה שנישקתי אותו ואמרתי לו שכן, אני רוצה להתחתן איתו, שאני רוצה לאמץ איתו ילדים, ושבמיוחד אני רוצה להיות איתו עד שהמוות יפריד בינינו חיפתה על זה.

שנינו רעדנו. אחרי כרבע שעה של התרגשות ונשיקות הצלחתי להתנתק ממנו ולדרוש את הטבעת שבהחלט הייתה שווה אותי. היד שלי רעדה קצת, אבל הוא הצליח לשים את הטבעת על אצבעי. לא יכולתי שלא לבכות מאושר.

זה היה אולי היום הכי מאושר בחיי, אבל אחריו באו עוד הרבה נוראים. המשפחה ממש לא קיבלה את זה שהתאומים שלה מאוהבים אחד בשני, שלא לדבר על זה שהם רוצים להתחתן. אמא שלנו אמרה שהיא תמיד ידעה שאני  - ואני מצטט – לא בדיוק סטרייט, ומאחי התאום היא בכלל לא ציפתה שיימשך לגברים, או גרוע יותר, לאח שלו. היא קיבלה את הקשר שלנו לאחר כמה חודשים, אבל ביקשה ממנו לא להראות את חיבתנו אחד לשני לידה. אבא שלנו לא מדבר איתי, אבל אם טום יתקשר הוא יענה לו וידבר איתו כמה דקות וימצא תירוץ כלשהוא להפסיק את השיחה. שלושת החברים הכי טובים שלנו ידעו לפחות שנתיים מהי מהות הקשר שלנו, ושמחו מייד בשבילנו. אני זוכר שגיאורג אמר שזה ממש מוזר לו להיות בחתונה של גייז, אבל אם אני זוכר נכון – האלכוהול השפיע עליי קצת באותו הזמן – הוא רקד סלואו עם אחד המוזמנים.

התקשורת הייתה נוראית, כמובן. לא פעם בכיתי בגלל כתבות מרושעות על שנינו, ועל הביקורת הצינית שהוצגה לפנינו לראווה. היו לא מעט הפגנות מול הבית שלנו שאפילו המשטרה לא הצליחה לפזר, ולאחר מכן לצוות הנקיון שהזמנו לקח בערך יום לנקות את האיזור מכל בקבוקי התבערה שלא הצליחו לחדור את הגדר הגבוהה ומשאר זבל אנושי שנגרם מכמויות האנשים.

אם זה לא היה טום, אני יכול להישבע שהייתי מבטל את החתונה והולך לגור באי שטוף שמש וגלים.

אבל זה טום, אחי התאום. האדם שנכח איתי בכל המשברים, בכל השמחות, והיה איתי מהרגע שנוצרתי. תרתי משמע.

חצי שנה אחרי כל הבלגאן התחתנו בחתונה שמשתתפיה לא עלו על מתאיים, לא כולל צוות תקשורת אחד שהסכמנו שיסקר את האירוע. שנינו לבשנו טוקסידו, ולא היתה שום שאלה של מי הגבר ומי האישה במערכת היחסים, כי לשנינו יש את אותו הדבר בין הרגליים והמיניות לא שינתה לאף אחד.

כשלוש שנים אחרי שהתחתנו הרשויות סוף סוף הסכימו שנאמץ ילדה מקסימה שעונה לשם אלה. שנה אחרי שאימצנו אותה חיפשנו מישהי בהריון שרוצה לתת לאימוץ את העובר שלה, כי רצינו להיות שם מההתחלה. לפי מה שאנחנו הבנו היא יולדת בן, אבל היא הייתה קצת טיפשה וכשהרופא אמר לה ששני הלבבות בריאים, היא הייתה בטוחה שהוא מתכוון ללב של העובר וללב שלה. היא ילדה תאומים זהים, ולא יכולנו שלא לקחת אותם. הקטן מביניהם נולד בהפרש של עשר דקות, וההשוואה של טום ושלי אל שניהם הייתה בלתי נמנעת. קראנו להם אלן ואלכס.

כיום אלה בת חמש עשרה וכבר עכשיו יש לה קריירה מזהירה בתור המנהלת המקצועית של אחיה הקטנים. אלן ואלכס בני שלוש עשרה, ואלן מנגן בגיטרה בעוד אלכס שר לידו. אנחנו כל יום מזכירים לעצמינו לא לדחוף אותם יותר מדיי להיות כמונו, למרות שלא משנה מה ייקרה – הם יהיו בתעשיית המוזיקה. אפילו אלה מסדרת להם הופעות במועדונים קטנים.

אני רק מקווה בשבילם שהם לא יתאהבו אחד בשני, כי אפילו בחברה של היום זה כמעט בלתי אפשרי להיות בקשר רומנטי עם אחיך התאום.

וטום ואני? לא, לא פרשנו מטוקיו הוטל. כולנו גדלנו וכשטום ואני היינו בני עשרים ותשע – כבר היינו נשואים שנתיים – החלטנו כל הלהקה להפסיק לעשות את סיבובי ההופעות.

אנחנו עדיין מקליטים אלבומים ומשחררים אותם, ואנחנו מפורסמים ברמה בינלאומית. אפילו הביטלס מתגמדים לעומתנו. אבל סדר העדיפויות שלנו השתנה, ואנחנו מעדיפים לגמול לעולם על מה שעשה בשבילנו, ולבלות כל שנייה שנוכל עם המשפחות שהקמנו.

אוהבת. זה הוואנשוט טווינססט הראשון שלה אז אני מצפה לביקורות ותגובות וכלמני כאלה D:

3>

אגב, לא, אנחנו לא סוגרות את הבלוג ואנחנו מודות לכן על כל התגובות של הפרק הקודם. הפרק הבא יעלה כשעמית תחזור מהטיול השנתי שלה.