Twincest Story

אז כמו שעמית כבר ציינה, אנחנו הולכות לעדכן את הבלוג ממש מהר עם הסיפור me, him and whatever you are. all the three of us, ואז עמית כבר תחליט אם היא באמת עוזבת את הבלוג או לא.

בינתיים, למרות שאני יודעת שאיכזבנו, הייתי שמחה לקבל תגובות גם על הפרקים שאני מעלה...

אגב, את מי אני רואה בפורים? (:

טוב, פרק 15. אנג'וי ליידיס.

פרק 15:

פרק 15:

טום נשען על שערי בית הספה לאחר שהצלצול שהודיע על סוף היום נשמע. הוא שיחק באצבעותיו, הבעתו קרירה ואטומה כתמיד, מבטו תקוע ברצפה. הוא יכל לשמוע כמה אנשים מזכירים את שמו של ביל אבל העדיף להתעלם מזה ולעקוב אחר צעדיו של ביל בשמיעתו, הוא זיהה אותם ממרחקים, בדיוק כמו הריח. בסופו של דבר, כשביל היה במרחק סנטימטרים ספורים ממנו הוא התרומם והרים אליו את מבטו, "היי".

"מה קורה?" ביל נישק את טום לשלום, שולח חיוך אל גיאורג ואנדריאס שבדיוק יצאו מהשער. "נוסעים?".

טום גלגל את עיניו והנהן, נושם עמוק שוב. טוב, הוא יצטרך להתרגל לעובדה שביל זונה, אחרת הוא יאבד אותו. הוא החל להתקדם לכיוון הקאדילק שלו, לא אומר מילה.

ביל נכנס אל הקאדילק מיד אחרי טום, מתמקם במושב הנוסע ומניח את התיק שלו על הרצפה בין רגליו, הוא העביר את מבטו אל טום, "יום שלם לא דיברת איתי, אני מתגעגע".

"אני בטוח" השיב טום בגיחוך קריר, מתניע את המכונית וממהר לצאת מהחנייה, כמעט ופוגע במספר נערים.

"אתה לא יכול לייבש אותי ככה, טומי" ביל גיחך, מלקק את שפתיו ומחליק את ידו על ירכו של טום.

טום בלע את רוקו וגיחך שוב, מהדק את אחיזתו על ההגה, "מה אתה אומר".

"מה שאתה שומע, אני לא יכול להיות יותר מידי זמן בלעדייך" הוא אמר בחיוך ספק תמים, מתחיל ללטף את טום בעדינות סמוך למפשעתו.

טום הנהן ונשען לאחור, מאיץ את מהירות הנסיעה, "דווקא היה לך אחלה זמן בלעדיי. היה קשה לא לשמוע את זה".

"כן, אבל איתך הכי כיף" ביל החל ללטף את איברו של טום מבעד לג'ינס, תופס ברכות, "ואני מתגעגע אחרי יום שלם".

טום הזיז מעט את אגנו ונשך את שפתיו בחוזקה, מהנהן, "אני יודע שאיתי זה הכי כיף".

"ממ... אתה הכי טוב" הוא רכן אל טום והדביק את שפתיו אל צווארו, מעביר את לשונו לכל האורך, ידו מלטפת ולוחצת על איברו של טום בעדינות.

"אני יודע..." טום ליקק את שפתיו ועצר ברמזור. מעביר את מבטו אל ביל, מניח את ידו על ראשו.

ביל המשיך ללקק את צווארו של טום במשך עוד זמן ממושך, מלטף את איברו עד שהיה זקוף לגמרי אך לפני שהספיק לקחת את זה רחוק יותר טום החנה בסמוך לביתו שלא היה רחוק כלל מבית הספר. ביל ניתק את שפתיו מצווארו בחיוך קטן וליקק אותן, לוקח את התיק ויוצא מהמכונית בלי לומר מילה.

טום הסתכל סביבו למספר שניות והעביר את ידו על מפשעתו מבעד לג'ינס הרחב שלו, פותח במהירות את דלת הבית, מסמן לביל להיכנס. למען האמת... הוא כל היום הזה חיכה לרגע בו הוא וביל יהיו לבד.

ביל נכנס אל הבית אחרי טום, עולה אחריו במדרגות אל חדרו, "יש מישהו בבית?".

"אני חושב שהם הלכו לאכול" טום ליקק את שפתיו ופתח את דלת חדרו, מעביר את מבטו אל ביל, "זה לא אמור להפריע לך בכל מקרה".

ביל נכנס אל החדר, סוקר סביבו מעט לפני שהתיישב על המיטה, מרים את מבטו אל טום, "למען האמת, זה כן. לפעמים זה לא כזה נחמד שהם שומעים כל מילה שאני אומר, אני לא יכול לשלוט בדברים שלי כל הזמן" הוא גיחך.

טום נאנח וגלגל את עיניו, ביל החל לתסכל אותו. "וטוב לך עם זה שאני שומע מה אתה עושה עם אחרים?".

ביל גיחך וקם מהמיטה, "אתה שומע רק מה שאתה רוצה לשמוע" הוא ליקק את שפתיו, מושך את טום קרוב אליו מחולצתו, "אז פשוט אל תקשיב".

"כאילו שאני יכול להתעלם מזה" טום תקע את מבטו בעיניו של ביל, מכווץ את מצחו.

"אתה יכול" ביל הסתובב ומשך את טום לכיוון המיטה, חוזר לעמוד עם הפנים אליו כשהיה ממש צמוד אליה, "כל היום חשבתי עלייך" הוא שילב את אצבעותיו סביב עורפו של טום, גורם לו להתקרב אליו אפילו יותר, "זה עשה אותי חרמן בטירוף" הוא הדביק את שפתיו אל של טום.

טום דחף את ביל באגרסיביות האופיינית לו על המיטה, עולה מעליו כשרגליו פסוקות. הוא רכן לכיוונו, נתמך עם ידיו על המיטה לצידי גופו, מלקק את שפתיו, "ברור שזה עשה אותך חרמן".

"הו אתה כזה צנוע וחסר ביטחון" ביל גיחך, נושך קלות את שפתיו, הוא אהב את איך שטום שלט בו, הוא ממש השתתק למגע שלו.

"אין דברים כאלה" טום נאנח, מביט בעיניו של ביל. זה היה לו קשה שלא לחשוב על כל מה ששמע היום... זה הוריד לו את החשק כמעט לגמרי. הוא רצה ליהנות מביל כל עוד הוא רק שלו, אבל מי יכל להבטיח שהוא יפסיק לחשוב על כל מה ששמע היום? זה שיגע אותו. איך הוא נתן לזה להתדרדר למצב הזה? הוא בכלל לא רצה בזה.

ביל משך את טום קרוב יותר אליו, מדביק לו כמה נשיקות רטובות על שפתיו בתור התחלה לפני שהחל לגשש פנימה עם לשונו.

טום הניח את ידו על חזהו של ביל, מניד בראשו, מתנתק ממנו לשנייה, "אתה היצור הכי מעצבן שאני מכיר".

"אתה היצור הכי סקסי שאני מכיר" ביל השיב בחיוך מתוק.

"אני יודע".

"יהיה אכפת ליצור הכי סקסי שאני מכיר לנשק אותי עכשיו ואז... לזרום?" ביל שאל באותו החיוך, הפעם עם מעט ציניות.

טום ליקק את שפתיו וגיחך בקרירות, "רק אם היצור המעצבן יזכיר לי כמה הוא אוהב את היצור הסקסי".

"ממ... טוב, אז הוא אוהב אותו המון, ממש הרבה, הוא אף פעם לא אהב ככה מישהו קודם" ביל השיב בכנות.

"אז איך לעזאזל הוא מרגיש טוב עם זה שהוא מזדיין עם אחרים?".

"הוא מרגיש טוב עם זה שהוא מזדיין עם אחרים בדיוק כמו שהסקסי הרגיש טוב עם זה שהוא הזדיין עם אחרים, עד שהיצור האחר הגיע לשם"  ביל השיב, מתחיל להתעצבן מעט, לטום אין בכלל זכות דיבור.

טום גלגל את עיניו, מהר מאוד מוצא את עצמו בקצה השני של החדר, "אוקי".

"וואי את כזה חרא!" ביל התפרץ, מתיישב על המיטה ותוקע בטום מבט זועם, "לך אין זכות לדבר בכלל!".

"לי אין זכות דיבור?!" טום תקע בביל זוג עיניים גדולות, "אתה פאקינג מזדיין עם חצי בית ספר! אני הבנתי את הטעות שלי והצטערתי! לך אין אפילו חרטה!".

"אין לי על מה להתחרט, יחסים פתוחים, לא?" ביל קם מהמיטה והחל להתקדם לכיוון הדלת, "אין לי כוח לריב, טום, דבר איתי מתישהו".

"שיהיה" טום תקע את מבטו ברצפה והתיישב על שולחן המחשב שלו, נושם עמוק, עוצם את עיניו באיטיות. הריבים האלה עם ביל באמת לא עשו לו טוב.

ביל מיהר לצאת מחדרו של טום, הוא שנא לריב עם טום ובכלל, הדמעות החלו להציף את עיניו ובדיוק כשהתכוון לצאת מהבית אחותו של טום, אמה, עמדה בכניסה, לא נראית מופתעת כלל לראות את ביל, כנראה ששמעה את צעדיו, אך ביל נראה די מופתע. "היי..." הוא מלמל ביובש, מנסה להעלות חיוך על שפתיו ולשמור את הדמעות לעצמו.

"היי, ביל," אמה, בניגוד אליו, חייכה כתמיד. היא נכנסה לבית, דוחפת את ביל פנימה בעדינות, "מה שלומך?".

"אממ... טוב, מה איתך?" הוא שאל, הוא חייב להיות מנומס בכל מקרה. "אני בדיוק בדרך החוצה אז... נראה אותך" הוא ניסה לעקוף אותה.

אמה תפסה בעדינות בזרועו של ביל וקרבה אותו אליה, מצחקקת, "מה פתאום! המון חברים שלנו צריכים להגיע פה למסיבה. אתה נשאר".

"אני... אני לא חושב שטום רוצה אותי פה כרגע..." ביל מלמל, מנסה להיות שקט, הלוואי שטום לא מקשיב לזה.

"טום אוהב אותך, הוא מאוד רוצה אותך" אמה הביטה על המדרגות לשנייה, חיוכה מתעצם, "אתה נשאר פה".

"אני לא חושב שזה רעיון טוב כל כך, אני בטוח שיהיו פעמים אחרות" הוא שלח אל אמה חיוך קטן, אולי אם ישדר טיפה יותר שמחה היא תעזוב אותו.

"הוא מחכה לך" אמה צחקקה שוב ונעלה את דלת הבית אחריה, מסמנת לביל בראשה לעלות בחזרה לחדרו של טום.

"הוא יכול להפסיק להיות כזה מתנשא ולרדת לפה בעצמו" ביל השיב עם מעט יותר בטחון הפעם.

בדיוק בשנייה שביל סיים לדבר הוא יכל להרגיש בזוג ידיים קרות תופסות בו באגרסיביות המוכרת ואמה רק שלחה אליו חיוך קטן. מהר מאוד הוא היה בחזרה על המיטה של טום בעוד טום מולו בג'ינס בלבד.

ביל התנשף מעט, מרגיש מסוחרר מהפתאומיות הזו ומהאגרסיביות שכ"כ אופייניות לטום, הוא נשך קלות את שפתיו, "אתה חייב להפסיק עם הפתאומיות הזו..." ולפני שטום יכל לשים לב הוא נבלע בין שפתיו של ביל.

טום העביר את ידו על מפשעתו של ביל מבעד לג'ינס הצמוד שלו, אנחה שקטה בוקעת מבין שפתיו, "מממ... לא, אתה אוהב את זה".

"נכון..." ביל נאנח, המגע של טום יכל לגרום לו להשתגע ממש, הוא רצה אותו כמו שאף פעם לא רצה מישהו, מכל בחינה.

טום החל לפתוח את כפתורי הג'ינס של ביל, עיניו עצומות. הנשיקה הפכה לתשוקתית יותר בעודו זז מעט מעל ביל, דואג לפלוט כמה אנחות מגרות, "ממ... ביל...".

ביל משך את לשונו של טום אל פיו, מתחיל לשחק איתה ולמצוץ אותה, נאנח בשקט כנגד שפתיו, אחרי כל מה שעבר עליהם בזמן האחרון זו בהחלט הייתה פריקת לחצים טובה.

ברגע שטום סיים לפתוח את הג'ינס של ביל הוא הוריד אותו מעט למטה ודחף את ידו מתחתיו, מניח את ידו על הבוקסר של ביל, תופס באיברו באגרסיביות הזאת שלו. הוא פקח את עיניו והביט באלה העצומות של ביל, נאנח שוב בשקט, מתחיל להזיז את ידו על הבוקסר.

ביל שחרר את שפתיו של טום במהירות, נושך את שפתיו בחוזקה בשביל לרסן את עצמו ופולט אנחות חנוקות, "טומי..." הוא מלמל, בהחלט לא מעוניין שכל הבית ישמע אותם.

טום חייך לעצמו חיוך קטן. היה לו כיף לדעת כמה ביל נהנה מזה... הרבה יותר מעם השאר. והוא אפילו עוד לא חדר אליו... הוא הכניס את ידו גם מתחת לבוקסר שלו והזיז מעט את אגנו, תופס באיברו הזקוף, מלקק את שפתיו, "אתה כ"כ רוצה אותי".

"טום, אני אתן לך מכות..." ביל גנח בשקט ונשך את שפתיו מעט חזק יותר, "תפסיק עם המשחקים" הוא תבע.

טום העביר את לשונו על שפתו העליונה, מגחך, "תרביץ, זה יהיה אחלה משחק מקדים...".

ביל גיחך, מגלגל את עיניו בהבעה מעט משועשעת, "אני חושב שכבר היה לנו מספיק משחק מקדים" הוא שלח את ידיו אל מכנסיו של טום, ממהר לפתוח את חגורתו.

"ממ..." טום הזיז שוב את אגנו בחיוך קטן וסגור, מביט בפניו של ביל, לוחץ מעט על איברו. "אוקי".

ברגע שביל סיים לפתוח את חגורתו של טום, המכנסיים החליקו ממנו במהירות ולאחר מכן ביל החליק את הבוקסר יחד איתם, לא מבזבז זמן, הוא שלח את ידו את איברו של טום, תופס בו ומעביר עליו את ידו מספר פעמים, "תוריד לי גם".

"לאט-לאט, בילי..." טום גיחך והוריד לביל את הבוקסר שלו, עיניו רעבות, בדיוק כמו הפעם הראשונה שלהם. המשיכה ביניהם הייתה עצומה. הוא הוריד מביל גם את חולצתו ומיד עבר להדביק את שפתיו לפטמתו, נאנח בשקט, מתעלם מההיקים שהיו ברורים לעין.

ביל שלח את ידו אוטומטית אל ראשו של טום, מניח אותה עליו וגונח בשקט, "טום..." הוא מיהר לבעוט מעצמו את הג'ינס והבוקסר שנחתו על הרצפה, דוחף את טום מעט כדי שיוכל לפסק את רגליו, טום ביניהן, "אם אתה כ"כ מתעקש על משחק מקדים אז תדחוף אצבעות".

טום הניד בראשו, מצחקק, מהר מאוד עובר לשכב עם גבו על המיטה, ממקם את ביל מעליו, "הפעם אני זה שנהנה".

ביל צחקק, כ"כ אופייני לטום. "מה אתה רוצה שאני אעשה?" הוא שאל, מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על חזהו של טום כשהחל לחכך מעט את זקפותיהם יחד. הוא באמת רצה לדעת.

טום נאנח ועצם את עיניו, מניח את ידיו על מותניו של ביל, הבעתו מתענגת. "תהיה יצירתי...".

"ממ... לא" חיוך ערמומי עלה על שפתיו של ביל, "אתה צריך לתת לי הוראות".

טום נשך את שפתו התחתונה, מבטו לא יורד מביל. "א... אתה יכול... להשתמש גם עם הלשון... ועם האצבעות, אבל יותר למטה...".

ביל החל ללקק את איברו של טום, מהבסיס אל הקצה באיטיות, מתגרה. הוא תפס בעדינות את הביצים של טום, "יותר למטה?".

טום הנהן ונשם עמוק, מרשה לעצמו לעצום את עיניו ולהירגע קצת מהלחץ שהיה נתון בו. "כ-כה...".

"הו... כן" חיוך מעט מופתע עלה על שפתיו של ביל אך הוא מיהר לטייל עם אצבעותיו לכיוון ישבנו של טום, "תקפל את הרגליים" הוא העביר את לשונו שוב על איברו של טום.

טום נאנח שוב בשקט וקיפל את רגליו אליו, כבר לא כ"כ בטוח בנוגע להחלטה שלו אבל בכל זאת נותן לביל לגעת בו. "לך על זה... לפני שאני אתחרט".

ביל גישש את דרכו עם שתי אצבעות בין לחיי ישבנו של טום, מוצא את הפתח שלו ומציב אצבע אחת אך עוד לא דוחף, "אני כ"כ אוהב אותך, טומי" עם המילים האלה הוא דחף את אצבעו עד הסוף לתוך החור של טום ובלע את זקפתו לתוך פיו, עד הסוף, מתחיל למצוץ בתאווה ונותן את כל מה שיש לו בזמן שהחל לסובב את אצבעו בתוך טום, פוגע מאוד מהר בנקודות הרגישות, הוא עשה את זה יותר מידי פעמים והאמת שלביל היה יותר מידי ניסיון בשביל לגרום לטום לכאב רק בגלל שדחף אצבע.

"ביל!". לטום לא לקח יותר מדיי זמן להתפתל מעט, ספק מההנאה, ספק מהכאב הזה שלא היה רגיל אליו. הוא הניח את ידיו על ראשו של ביל וזרק את שלו לאחור, פולט גניחות קולניות ומגרות, "מממ.. פאק, ביל... גם אני אותך...".

ביל המשיך למצוץ את איברו של טום, לוחץ עם הלשון שלו על הקצה ויורד בליקוקים ומציצות עדינות עד לבסיס, לאחר מכן עולה בחזרה את כל הדרך בבת-אחת, התשוקה אל טום רק גוברת בתוכו ואיברו מתקשה יותר ויותר מרגע לרגע, הוא היה בטוח שהגניחות של טום בטח היו הדבר הכי מחרמן ששמע אי-פעם. את אצבעו הוא המשיך לסובב בתוכו, מגרה את הנקודות הכי רגישות שלו שמצא כבר מזמן.

טום עצר את ביל אחרי עוד זמן קצר והרים אותו אליו, פניו אדומות מעט, בניגוד לפנים החיוורות שביל הכיר. הוא הדביק את שפתיו לשלו ובאיטיות התהפך מעליו בחזרה, תופס ברגליו באגרסיביות הזאת שלו, מקפל אותן אליו, "פאק". אם הייתה פעם בה טום הרגיש שהוא לא יכול יותר, זה היה עכשיו.

ביל נאנח בשקט, תוקע בטום מבט רעב, מלא בתשוקה, באמת שלא הייתה אפילו פעם אחת בחיים שלו שהוא הרגיש כ"כ חרמן כמו עכשיו. "תיכנס כבר" הוא דרש.

טום ליקק את שפתיו, ממקם את איברו הזקוף על חורו של ביל, נאנח, "לא לפני שתגיד לי כמה אתה רוצה אותי".

ביל עצם את עיניו למספר שניות, נושם עמוק, הוא היה חייב לרסן את החרמנות הזו איכשהו, את התשוקה המטורפת הזו, "אתה יודע עד כמה. בחיים שלי לא הרגשתי שאני רוצה משהו יותר מעכשיו, טום... אני רציני, העולם יכול להתהפך ואנחנו לא נפסיק את זה... וזה לא הולך לקרות רק פעם אחת בשעות הקרובות שאתה הולך לבלות איתי פה...".

טום נשך את שפתו התחתונה, זאת בהחלט הייתה תשובה מספקת... הוא רכן אל ביל והדביק את שפתיו לשלו בחוזקה בעודו דוחף את איברו הזקוף לתוכו, עיניו נעצמות.

ביל החל להתפתל ולרעוד מעט תחת טום, ספק מעונג ספק מכאב, למען האמת בעיקר מכאב בהתחלה, אבל הוא היה חרמן מידי בשביל להתרכז בזה. הוא מיהר למצוא את לשונו של טום, מתחיל לשחק איתה ונאנח בשקט אל פיו של טום.

טום העביר את ידו על בטנו של ביל ותפס באיברו, נאנח. הוא החל לשפשף אותו בעדינות ולהאיץ את קצב אגנו, עיניו עצומות בחוזקה. הוא פלט בין לבין גניחות מגרות, אי אפשר היה שלא לגנוח כשהוא מרגיש את החום הזה של ביל.

ביל לא יכל לעצור את הגניחות שלו יותר, הוא הרגיש שהוא רואה כוכבים, זה היה כ"כ טוב, יותר מידי בשבילו. "טומי!" הוא נשך את שפתיו כדי להחניק גניחה קולנית כשטום דחף בו ממש מהפתח שלו עד סוף החור.

"פאק אני אוהב אותך" טום גנח גם הוא בקול, דבר שהפך את כל החוויה הזאת לאפילו טובה יותר... עד כמה שזה היה אפשרי. הוא תפס בחוזקה בירכיו של ביל, שורט אותן קלות בעודו מאיץ את קצב אגנו.

"אלוהים טום...!" ביל נאנח, תופס בסדינים בחוזקה ומאגרף עליהם את ידיו, הוא הרגיש שרק מלשמוע את הגניחות האלו של טום הוא יכול לגמור וכשזה בא עם הזין שלו בתוכו, לעזאזל, הוא בעננים. טום אף פעם לא גנח ככה.

טום תפס באיברו של ביל בחוזקה, מדביק את שפתיו בחזרה לשלו, תנועות אגנו אגרסיביות, מהירות, מספקות. בין לבין הוא עצר את הנשיקה על מנת לתת לביל לנשום, כמו שביל כבר ידע- הנשיקות עם טום מעולם לא היו כמו כל נשיקה רגילה, אך הוא לא העז להאט את תנועות אגנו.

"טום!" ביל ממש צרח בעונג, לא יכול לרסן את עצמו, עיניו היו עצומות, הוא פשוט לא הצליח להשאיר אותן פקוחות, הראש שלו הסתובב והסתחרר מרוב הנאה, הוא היה בטוח שגן-עדן זה משחק ילדים לעומת מה שהוא עובר עכשיו. האורגזמה שלו הלכה והתקרבה והוא ידע שהוא בחיים לא גמר כ"כ מהר.

טום חייך חיוך רחב, מרגיש אפילו יותר בר מזל מביל... לעזאזל, הבחור הזה היה כ"כ יפה, והגניחות שלו היו הדבר הכי נעים שטום שמע. הוא התנשף על צווארו בקרירות והמשיך לדחוף בתוכו את איברו במהירות, ממלמל בין לבין כמה שזה טוב, מוצץ בזהירות את עורו של ביל. אסור לו לעשות טעויות.

לא עבר יותר מידי זמן עד שביל גמר בחוזקה על בטנו, גונח בקול, דבר שגבל בצעקה, שרירי ישבנו לחצו חזק מתמיד על איברו של טום ואז התרפו באיטיות יחד עם כל שריריו. לעזאזל, הוא בחיים לא הולך לחוות סקס טוב יותר.

טום מיהר להדביק את שפתיו לאלה של ביל ותפס בפניו בעדינות, מאיץ אף יותר את תזוזתו בתוכו... הוא לא גמר יותר מדיי זמן אחרי ביל. הוא ניתק את שפתיו משלו ונשאר צמוד אליהן בעודו גונח בקול וגומר בחוזקה בתוך ביל, עיניו נעצמות, תזוזותיו מפסיקות בשנייה. "א... אהה... ביל...". ראשו נפל על חזהו של ביל והוא החל להתנשם באיטיות, ידו מלטפת את צווארו של ביל.

"טומי..." ביל מלמל, נאנח בשקט, הוא בקושי הצליח להוציא מילה מהפה שלו, הוא התנשף כ"כ חזק, בקושי הצליח לנשום. טום גזל ממנו כל נשימה, לא היה ספק שעכשיו ביל הבין עד כמה טום לא אנושי.

טום הוציא את איברו מביל וליקק את שפתיו, מחייך חיוך קטן, מרים אליו את ראשו. "ממ... היה מדהים, ביל".

"שקט..." ביל מלמל בקושי, "תן לנוח...".

טום צחקק והמשיך להעביר את ידו בעדינות על גופו של ביל. הוא לקח מעט מהגמירה שלו והכניס אותה לפיו, מגחך, "אני מבין שנהנית...".

"כל כך..." ביל נשך קלות את שפתיו, מביט על טום בעייפות, "כמה זמן נשאר עד שהאורחים שלכם באים?".

"רבע שעה, אני חושב" טום הביט בעיניו של ביל, מעביר את לשונו על שפתיו, "למה?".

"כי אני עוד רגע מת" ביל גיחך, מחבק את טום סביב גבו.

"מהנאה...? ממחשבה על הגוף שלי?" טום חייך אליו חיוך מתוק ונשק לצווארו ברכות.

"ממ... בין השאר" ביל גיחך, מלקק את שפתיו, "האמת בגלל שאני מת לישון".

טום נאנח. ברור שביל ירצה לישון,  הוא היה עסוק בלהזדיין עם חצי מהשכבה! "אה... לך לישון קצת".

"רבע שעה לא תיתן לי כלום" ביל צחקק, "אני פשוט אכנס למקלחת".

"אוקי" טום התרומם והתיישב לצידו של ביל, מושך בכתפיו, "יש שם הכל".

ביל קם מהמיטה באיטיות, מתחיל להתקדם באיטיות ובהליכה מצחיקה לכיוון חדר האמבטיה, מעוות את פניו בכאב מידי פעם, "אתה בא?".

טום צחקק, מכחכח בגרונו, "לדעתי אתה צריך הפסקה עם סקס..." הוא מלמל ונעמד על רגליו, עוקף את ביל ופותח את דלת האמבטיה.

ביל נכנס באיטיות לתוך החדר, באותם צעדים איטיים ומתונים, "אחרי סקס כזה??? נראלך?".

"עם אחרים" הסביר את עצמו טום וכחכח בגרונו. הוא התיישב על מעקה האמבטיה ופתח את הזרם, מכוון אותו למים פושרים.

ביל מיהר להיכנס לאמבטיה, מתיישב על השיש הקפוא מתחת לזרם ונאנח בהקלה, "בוא לידי, טומי".

טום גיחך בקרירות ועבר להתיישב לצידו של ביל, מביט בפניו במבטו החודר.

חיוך מתוק עלה על שפתיו של ביל והוא נצמד אל טום, מניח את ראשו על כתפו באנחה, "אין לי מה ללבוש...".

"אני אתן לך" טום גיחך שוב והביט בזרם המים, הבעתו אדישה כתמיד.

"אני יודע שזה מפתיע אותך, טומי...-" הוא צחקק, "-אבל אני לא לובש שמלות".

"אז אני אתן לך משהו של אחותי" טום כחכח בגרונו והרים גבה, משחק באצבעותיו.

"ברור! שאני אלבש בגדי נשים???" ביל הניח את ידו ברכות על בטנו של טום, "אני פשוט אלך ערום!".

"אתה?! ובגדי נשים?! לא!!!" השיב טום בקול ציני וגיחך, "בשנייה שתעז לצאת מהחדר הזה עירום לא יהיה לך טוב".

"ברור טום, כי בפעם האחרונה שפגשת אותי פשוט לבשתי סטרפלס וורוד וחצאית מיני, כמובן גם נעלי עקב ותיק פרוותי" ביל גלגל את עיניו בשעשוע, "ולמה זה בדיוק?".

"משהו כזה" הסכים טום, מהנהן, מלקק את שפתיו, "כי אתה רק שלי. לפחות להיום...".

"מה אתה בונה על עוד סיבוב אחרי זה?" ביל צחקק, מלקק את שפתיו.

"גם" טום משך בכתפיו, "וגם סתם כי אני רוצה שתהיה שלי היום...!".

"שלך לנצח" ביל גיחך, מתרומם מעט ומדביק לטום נשיקה עדינה על שפתיו.

"אתה יודע..." טום הניח את ידו בעדינות על לחיו של ביל, מביט בעיניו, "נצח זו מילה קצת משמעותית בשבילי...".

'נצח', ביל הריץ את המילה הזו מספר פעמים בראשו עד שהבין, בולע  את רוקו כשהמחשבות הפסימיות שלו החלו לרוץ במוחו. לעזאזל, איך הוא לא חשב על זה עד עכשיו? "עוד חודש יש לי יום הולדת 18 ".

טום נשך את שפתיו והשפיל את מבטו, מהנהן בחיוך קטן, "נחגוג לך. יהיה כיף".

"איך לעזאזל אפשר לחגוג דבר כזה?" ביל תקע בטום מבט משמעותי, "אני לא רוצה להגיע לגיל 18 ".

"מה?" טום גיחך והרים גבה, מרים את מבטו לעיניו של ביל. "כולם רק מחכים להגיע ל- 18. אתה תהיה חוקי סוף-סוף".

"ואתה לא תהיה חוקי אף פעם. אז מה זה שווה?" ביל המשיך לתקוע בטום את אותו המבט, עשיו אפילו נראה מעט מזועזע. כאילו איזו אמת נפלה עליו בזמן הכי לא נכון.

טום כיווץ את מצחו וחייך חיוך קטן, "ביל, אתה צריך להתבגר. תפסיק להיות כזה כבד, זה פאקינג 18...".

ביל החמיץ את פניו, "אני לא רוצה להיות בן 18 ".

"בטח שאתה רוצה. תפסיק".

"אל תגיד לי מה אני רוצה" ביל משך את ידו בחזרה לחיקו, מתיישר ונשען לאחור על דפנות השיש של האמבטיה, נאנח, "אני לא רוצה לחגוג את זה ולא כלום. אני לא רוצה להיות בן 18 ".

"ביל..." טום נאנח ונצמד אל ביל, מניח את ידו על ירכו, מביט בעיניו. "תחשוב שנייה... תהיה הגיוני. 18 זה ה-גיל. זה לא משנה בן כמה אתה, אני תמיד אוהב אותך...".

"גם כשאני אהיה בן 40 אתה תאהב אותי? וגם כשאני אהיה זקן, מכוער ומקומט בן 70? אם אני בכלל אגיע לגיל הזה" ביל העביר את מבטו אל טום,  מביט עמוק בעיניו במבט משמעותי, קולו נשבר מידי פעם במשפט האחרון, "גם כשאני אמות?".

טום הידק מעט את אחיזתו על ירכו של ביל והנהן, נושף עליו אוויר קריר, "כן. אני תמיד אוהב אותך. יש לך את כל החיים שלך לפניך".

"ה-60 שנה בקושי הבאות שיש לי לחיות לא משתוות לכמעט 500 " ביל קם על רגליו, גופו נוטף ממים, "אני צריך להתארגן, איפה יש מגבת תזכיר לי?".

טום נאנח והזדקף, מצביע על הארון הלבן שהיה ממוקם מתחת לכיור. "ביל... אל תהיה כזה, אל תחשוב על זה בכלל".

ביל הסתובב אל טום, לוקח נשימה עמוקה ומשתדל לא להתפרץ, "עזוב, אני פשוט אחיה ואמות לי בשקט".

טום נאנח שוב וגלגל את עיניו, סוגר את זרם המים ונעמד על רגליו, "אתה כזה דרמטי לפעמים".

"אני דרמטי?!" ביל גיחך ביובש, לא יכול לעצור את עיניו מלהירטב, המחשבות האלה... הוא הולך למות בקרוב וטום הולך להישאר שם לנצח. בלעדיו. הוא לא יכל לשאת את זה. "איך אתה יכול לתת לזה לקרות?! לראות אותי מת לאט-לאט מול העיניים שלך?? אם אתה באמת אוהב אותי היית עושה משהו!".

"ביל!!! אתה רק תהיה בן 18 עוד מעט!!! על מה אתה מדבר?!" טום תפס בידו של ביל בעדינות ומשך אותו אליו, גורם לגופו להתחכך בזה שלו. הוא נשף שוב על פניו אוויר קריר, "אין משהו לעשות נגד זה".

ביל תקע בו מבט רושף, אפילו זועם, פגוע, עצוב, הייתה לו כזו סערת רגשות. "אתה יודע שיש לך" הוא התנתק מטום ומשך את אחת המגבות מהמתלה לפני שיצא מהחדר.

טום הרים גבה, רק אז מבין על מה ביל באמת מדבר... הוא מיהר לצאת אחריו ולהתיישב על המיטה מולו, "שלא תעז אפילו לחשוב על זה".

"הנה! אני חושב על זה! אני בטוח שאתה כבר מצליח לקרוא אותי איכשהו!" ביל רטן, מתנגב בגסות לפני שסרק בעיניו אחר הבוקסר שלו.

"זה לא הולך לקרות" היה כל מה שטום אמר, מושך בכתפיו.

"אז תהנה להתאבל על הקבר שלי בקרוב!" ביל לא הצליח אפילו להסתכל בעיניו של טום באותם רגעים, הוא היה כ"כ נסער והוא ידע שיש רק דבר אחד שהוא רוצה כרגע. "כל שנה שעוברת, טום, אני מת יותר. הרי אין לי חיי נצח כמו שלך, אני לא הולך להיות פה תמיד. מה זה בכלל עוד 60 שנה לעומת ה-500 שעברת? זה יעבור לך בלי שתשים לב".

"אתה תתבגר כמו שכל בנאדם אמור להתבגר, ביל" טום תקע את מבטו הריק ברצפה, נשען לאחור על הקיר, מסתיר את איברו בעזרת רגליו. "אתה לא יכול פשוט להחליט שזה מה שבא לך להיות. זה גם לא הולך לקרות".

"עובדה שאני יכול, הנה אני עושה את זה" ביל גלגל את עיניו, "אתה קורא לזה להתבגר ואני קורא לזה להזדקן ולמות".

"אוקי, אז אתה מנסח את זה אחרת. זה לא הולך לקרות, ביל, תמחק את זה מהראש שלך".

"אם אתה לא תעשה את זה, מישהו אחר יעשה," ביל לבש עליו גם את הסקיני ג'ינס הבהיר שלו שהגיע איתו אל טום, סוגר אותו עם חגורה שחורה מעור.

טום נאנח, מגחך. "ברור. טוב ביל, מה הקטע עכשיו?" הוא נעמד על רגליו והתקרב אל ביל, מחבק אותו אליו בעדינות. "מיותר לחשוב על זה."

"אולי בשבילך" ביל תקע בטום את מבטו והעביר אותו שנייה על גופו העירום, "אתה לא רוצה להתלבש?".

"לא עכשיו" טום ליקק את שפתיו וליטף מעט את גבו החשוף של ביל.

ביל הניח את ידיו על חזהו של טום, מנסה לדחוף אותו קלות, "לא, אל תעשה את זה כי אתה לא הולך לרכך אותי עכשיו. אל תנסה אפילו".

טום נשק לראשו של ביל בחיוך קטן, ממשיך ללטף את גבו, "אתה יודע שאני אוהב אותך...?".

"כן, אני יודע, גם אני אותך" ביל ניסה להישאר אדיש כמה שאפשר, טום לא יכול להצליח לרכך אותו בכל פעם, זה פשוט לא הולך ככה! "נו טום, החברים שלכם צריכים לבוא כבר, לא?".

טום נשק שוב לראשו של ביל והניח את ראשו על שלו, עוצם את עיניו, מהנהן, מחבק את ביל קרוב יותר אליו. "עוד מעט...".

"אתה פשוט חרא..." ביל נאנח, נכנע וכרך את ידיו סביב טום, מחבק בחזרה. רק לבינתיים, הוא יכול לוותר...

טום חייך חיוך קטן, מהנהן, "רק אליך אני חרא".

"וגם מניאק וזבל" ביל מלמל, משעין את ראשו על כתפו של טום, אפו מתחכך בצווארו.

טום הנהן שוב ונאנח בשקט, הוא פשוט אהב את החום הזה של ביל. "עוד משהו?".

"כן, אידיוט וקקי וכלב ולא מתחשב ואגואיסט..." ביל מלמל, קובר את פניו בצווארו של טום, "ויפה וחכם ומתוק ומדהים... ומנשק מעולה ומזיין טוב יותר... זה לא סותר את זה שאתה זבל".

טום צחקק ונשך את שפתיו, "אתה לא מבין אפילו עד כמה זה סותר את זה שאני זבל".

"זה לא סותר" ביל גיחך, נצמד אל טום אפילו יותר, הוא אהב להיות קרוב אליו, הוא אהב את הקור הזה שלו, הוא אהב את התחושה של להיות כ"כ מוגן באחיזתו האיתנה ובזרועותיו החסונות, כאילו שום דבר לא יכול לפגוע בו, כאילו זה רק הם בעולם במין בועה של עצמם. טום ממש שבה אותו, הפנט אותו, גרם לו ללכת אחריו בעיניים עצומות, הוא היה כ"כ מאוהב... "גם זבלים יכולים להיות יפים וחכמים ומדהימים. ואפילו מתוקים מפעם לפעם".

"כה, אבל אני זבל מיוחד" הסביר טום בחיוך קטן וגיחך, מחבק אליו את ביל כאילו היה תלוי בחיבוק הזה. הוא הניח את ראשו על כתפו ונשק לה, נושם עמוק את ריחו של ביל, "נכון...?".

"טוב, ברור שאתה מיוחד. כמו כולם אתה בטח לא" ביל העביר את לשונו על צווארו של טום לפני שהתנתק ממנו בלית-ברירה, "אממ... איפה החולצה שלי?" הוא סרק את החדר בעיניו.

טום נשך את שפתו התחתונה והצביע על קצה החדר לצד המיטה, מגרד בעורפו, "שם".

ביל התקדם אל המקום עליו טום הורה לו, לוקח את חולצתו ולובש אותה עליו, כמובן, היא לא הסתירה יותר מידי. "השיער שלי נראה בסדר?" הוא החליק את שיערו בעדינות בעזרת אצבעותיו על כתפיו.

טום הנהן והביט בפניו של ביל בחיוך סגור. הוא תמיד היה נראה טוב... מדהים. ביל היה פשוט יפה. "כמו תמיד".

"באמת-באמת?" על שפתיו של ביל התפרש חיוך חמוד שכזה והוא התקדם בחזרה אל טום.

טום הנהן והחזיר לו חיוך דומה, מצחקק, "באמת-באמת-באמת...".

"טומי?" ביל ליקק את שפתיו באותו החיוך, מעביר את מבטו באיטיות לאורך גופו החשוף של טום.

"בילי?" טום הרים גבה וגיחך, משלב את ידיו לחזהו.

"אולי תתלבש?" הוא צחקק, נושך קלות את שפתיו.

"למה?" טום הרים גם את גבתו השנייה, בוחן את הבעתו של ביל.

"כי  אחד, עוד מעט אנשים באים לפה-" הוא משך קלות בכתפיו, לוקח לעצמו כמה שניות כדי להמשיך ומלקק את שפתיו, "-ושתיים כי זה לגמרי מחרמן ואי אפשר עכשיו".

טום העביר את לשונו על שפתיו, מצחקק, "זה כל הקטע... כי אז הוא ממש עומד לך, ואז אני יכול להתגרות בך מבלי שתוכל לעשות כלום".

"לך תזדיין גם אני אעמיד לך אותו ואתעלל בצורה אכזרית שכזו!" ביל דחף את טום קלות בכתפו, מגחך.

טום צחק במתיקות והניד בראשו, "לא... לי אין בעיה עם זין עומד".

"אתה תראה שתהיה לך בעיה מאוד קשה עם זין עומד!".

"אני מאמין לך, בילי..." טום התקרב בחזרה אל ביל, "היה שיעור ביולוגיה אחד שעמד לי בטירוף... אפילו לא שמת לב".

"מתי זה היה?" ביל נראה מעט מופתע, הוא באמת לא שם לב ובדרך כלל הוא כן.

"לפני... שבוע בערך, אם לא אז פחות" השיב טום, מצחקק, "זה היה סיוט. כמעט עשיתי ביד באמצע השיעור".

"למה לא אמרת? הייתי עושה לך" ביל שלח אליו חיוך מתוק, "או שהייתי מוצץ לך. זה לגמרי סקסי לרדת מתחת לשולחן ולעשות את זה, במיוחד אם המורה שם לב".

"הו כן, לגמרי סקסי. גם אם היו מגרשים אותך מהבית ספר זה יכל להיות סקסי... אפילו כשאנשים היו מתחילים לריב איתך מכות ואני אמור להגן אליך! כן, אין סקסי מזה, ביל".

"זה ממש סקסי" חיוך חולמני עלה על שפתיו של ביל, "הם לא היו מגרשים אותי ואם כבר היו רבים איתך מכות אז זה לא נורא".

"אז לראות אותי רב מכות עושה לך את זה?" טום הרים גבה, חיוך מתוק עולה על שפתיו.

"לגמרי. ואם זה בגללי אז עוד יותר" ביל החזיר לטום חיוך, הפעם ערמומי יותר.

"אוקי. אז חבל על גיאורג...".

"לא-לא-לא" ביל צחקק, מתקרב אל טום ומניח יד אחת בעדינות על חזהו, "גיאורג מחוץ לתחום ה... מכות שלך".

"אבל מגיע לו" השיב טום, הבעתו הקרירה והאדישה חוזרת לפניו.

"דיי, לא מגיע לו" ביל גיחך, מדביק לטום כמה נשיקות רטובות על צווארו בעודו מטייל עם ידו אל בטנו.

"בטח שכן" טום משך בכתפיו, "גם לאנדריאס... וצ'ייס ההוא".

ביל ניתק את שפתיו מצווארו של טום, מביט עליו בהפתעה. איך טום גילה על כל אלו? "טוב... גם להם לא מגיע".

"מאוד מגיע להם" טום גיחך ביובש והתנתק מביל, מתקדם לכיוון ארונו.

"אז גם לי מגיע" ביל גלגל את עיניו, מתיישב על מיטתו של טום באנחה.

"אולי..." מלמל טום בשקט, ממהר לשים על עצמו את אחד הבוקסרים הרחבים שלו.

"אז תיתן לי" ביל תקע בטום מבט מתגרה, "גם לך מגיע".

טום נאנח וגלגל את עיניו, "אני הצטערתי על זה".

"ואני סלחתי. זה לא אומר שאני לא פגוע ושאני לא מרגיש פאקינג חרא ושהתמונה ההיא לא יוצאת לי מהראש".

"אתה יודע, זה לא שאני שמח על זה שאתה מזדיין עם אחרים".

"יופי, לא ציפיתי שתהיה" ביל משך קלות בכתפיו.

"כה, בא לי למות" טום מלמל, ספק לעצמו וגיחך בקרירות, מוציא מארונו את אחד הג'ינסים הרחבים שלו.

"ואני עוד מעט מת בכל מקרה".

טום העביר את מבטו אל ביל ומצמץ מספר פעמים, "דיי עם זה".

ביל שלח אל טום מבט רציני, "אני רק אומר את האמת".

"אתה רק נסחף" טום שם על עצמו את הג'ינס במהירות, שם על עצמו גם חולצה רחבה.

"אני מתנהג בדיוק כמו שצריך להתנהג בקשר לזה" ביל תקע בטום שוב את אחד מהמבטים המאשימים שלו, "אתה זה שמתנהג כאילו זה כלום, כאילו זה לא נורא. אני כבר מתחיל לחשוב שאני היחיד שאכפת לו".

"אני פשוט אומר שעדיף שזה יהיה ככה. להיות כמוני יהרוס לך את החיים. אני לא הולך לתת לזה לקרות לך".

"איזה מין חיים אלו חיים במחשבה שעוד מעט אני כבר לא הולך להיות פה? שאתה הולך להישאר לבד, לנצח?" ביל החל להיראות אומלל.

טום נאנח ועצם את עיניו לשנייה. "לפני שהכרת אותי לא חשבת על זה ככה".

"לפני שהכרתי אותך גם לא חשבתי שקיים עוד מישהו בעולם חוץ מעצמי".

טום הביט בעיניו של ביל למספר שניות, בולע את רוקו, "זה טוב או רע...?".

"אני מניח שזה טוב. הייתי די חרא אגואיסט" הוא משך בכתפיו, "ועכשיו... אכפת לי ממך יותר משאכפת לי מעצמי...".

טום נשך את שפתו התחתונה וחייך אל ביל חיוך קטן, מהר מאוד הוא מצא את עצמו מתיישב לצידו, נצמד אליו. "זה הדדי...".

"היית מוכן למות בשבילי?" ביל הפנה אל טום את מבטו, תופס את עיניו באלו שלו.

טום הנהן, יודע יותר מתמיד שאם הוא היה נתון בסיטואציה של לבחור בחייו של ביל או בשל אלו שלו, הוא היה בוחר לגמור את אלה של עצמו.

"אז מה הפאקינג קטע שלך???" ביל נראה לגמרי מתוסכל, "אף אחד לא חייב למות, בכלל!".

"ביל..." טום נשכב על המיטה, אנחה מיואשת בוקעת מבין שפתיו. "מה אתה לא מבין?".

"הכל! אני לא מבין הכל!" ביל נאנח וקם מהמיטה, "נו גאדמט, טום, אני עייף מתי המכוערים האלה מגיעים?!".

"הם לא מכוערים" טום תקע את מבטו בתקרה, מזיז מעט את אגנו.

"לא אכפת לי איך הם נראים!" ביל תקע בטום מעט עצבני, הוא כבר לא הצליח לשלוט על הרגשות שלו.

"פתאום לא אכפת לך? חשבתי שאתה מתכנן להזדיין גם איתם" טום גיחך ביובש, עוצם את עיניו.

"אולי אני אזדיין גם איתם" ביל השיב באותה הנימה.

"יופי לך..." טום היה נראה פגוע שוב. הוא אפילו לא שלט בהבעות הפנים שלו יותר. הוא אהב את ביל יותר מדיי... הוא כבר החל לשמוע קבוצות של אנשים מתקדמות לכיוון ביתו. "הם באים" הוא מלמל בשקט.

ביל משך בכתפיו והתקדם לכיוון המראה, סוקר את עצמו בפעם האחרונה. הוא נראה לגמרי טבעי, לא מאופר, השיער שלו לא לגמרי מוחלק, הוא נראה מדהים כך. "יורדים?".

"כה". לפני שביל יכל לשים הדלת הייתה פתוחה וטום כבר היה למטה, יושב על ספות הסלון שנראה לגמרי שונה עכשיו כשהשולחן לא היה באמצע.

איך?(:

3333>

טוב בתכלס, אני די גמרתי עם ט"ה ועם טווינססט בפרט. ישמצב שאני אקרא מידי פעם אבל די נמאס לי מהם ונמאס לי מהכל. אני מתכוונת להתנתק מכל התקופה הזו כי היא לא עשתה לי טוב וזאת הדרך לעשות את זה.

אז בעיקרון אני אעלה ממחר פרק כל יום וכשיגמר הסיפור סביר להניח שהבלוג הזה לא יעודכן יותר. אלא אם כן נופר תחליט לעשות איתו משהו ולא נראלי.

תהנו..(:

פרק 13:

ביל וטום חזרו הביתה בלילה של אותו יום ראשון, ביל נשאר לישון אצל טום אך הם לא היו עייפים כלל, ביל ישן כמה שעות טובות בטיסה, דבר שהוביל לכך שעד שלוש לפנות בוקר לפחות כל המשפחה של טום ישבה יחד איתם בסלון, מדברים, משחקים פוקר, משחק שבו טום ניצח כל הזמו כמובן. הוא תמיד יכל לדעת מי משקר ומי אומר את האמת. עבר עליהם לילה מצחיק ומהנה ולמרות שביל הרגיש קצת מוזר הוא שמח שלפחות הוא זוכה לבלות את הלילה בצורה הזאת. המשפחה של טום בהחלט היו אנשים טובים ונחמדים. הוא הרגיש ממש בבית.

כבר באותו הלילה אימו של טום הודיעה לכולם שביום למחרת יגיעו אליהם חברים מרחוק, חברים שגם הם, לפחות ככה ביל שיער וכמעט היה לגמרי בטוח, היו ערפדים.

חברי המשפחה התרגשו מאוד מבואם, טום ניסה להסוות את רגשותיו אך בפנים גם הוא מעט התרגש, במיוחד בגלל הבחורה שהייתה אמורה להגיע. האקסית שלו. לפי טיעוניה של אמא של טום הם מכירים בערך 350 שנה. טום טוען שהוא כבר לא סופר.

הבוקר הגיע וביל התלבש, נראה יפיפה כרגיל. כולם, חוץ מביל כמובן, יכלו לשמוע את האוטו של אותה המשפחה חונה בחנייה כבר ממרחקים וכולם ניצבו כבר ליד הדלת.

צלצול פעמון הדלת נשמע, אימו של טום מיד קפצה לפתוח אותה. שניות מספר לאחר מכן נכנסה משפחה בעלת ארבעה נפשות לבית. היה אפשר לומר שהם משפחה באמת יפה. כל אחד ואחד מהם היה יפה בצורה כלשהי. אפילו ההורים.

לא היה קשה להבחין בעובדה שטום תקע את מבטו בצעירה מבין שתי הנשים שהיו שם, שהייתה פשוט... מושלמת.  שיערה היה חום בהיר שגבל בשטני, עיניה הכחולות והצלולות כמו הים החזירו מבט לטום. חיוכה היה כובש, שפתיה היו אדמדמות ומלאות, מצוירות, עצמות לחייה היו בלטו בדיוק כמו שטום אהב שהתחברה בצורה עוצרת נשימה לצוואר הברבור שלה ולגוף הנשי שלה, הקימורים בו היו מושלמים ונשיים במיוחד, היה הייתה מלאה בדיוק במקומות הנכונים. חלומית.

טום תפס בעדינות בידו של ביל בעזרת ידו הקרירה, מיד מחזיר את מבטו המוקסם אל אותה הבחורה. "היי, א-אריאלה... תכירי, זה ביל" הוא העביר את לשונו על שפתיו ונשך אותן, מושך את ביל אליו בעדינות.

ביל סקר אותה עם מבטו לשנייה, שותק למספר שניות ארוכות בזמן שבהה, הוא היה חייב להודות שהבחורה הזאת יפיפייה אמיתית. "היי" הוא שלח אליה חיוך קטן ומתוק.

טום המשיך לתקוע את מבטו באריאלה לפני ששחרר את אחיזתו בידו של ביל ועבר לברך את שאר המשפחה, ביניהם בחור שנראה בגילו של טום שנראה לא פחות טוב מאריאלה.

ביל גם הוא סקר את שאר חברי המשפחה, מתעכב קצת יותר מידי על הבחור, כנראה אח של אריאלה שהיה פשוט היא רק בגרסה גברית. מאוד גברית, כמו שביל אהב. הוא היה מדהים, בהחלט. המבוגרים החלו להתקדם לכיוון הסלון, הבחור התקדם אחריהם וביל תקע בטום את מבטו, לא בטוח מה הם הולכים לעשות.

טום רק תקע בביל מבט מזהיר. הוא יכל לדעת על מה הוא חושב... הוא תפס בידו שוב בחוזקה, לוחש לו שהוא רק שלו, רק על מנת להזכיר לו את העובדה הזאת שוב. הוא ידע שסאם היה יפה... מאוד, אבל הוא לא התכוון לאבד את ביל בגללו.

אימו של טום הגיחה משום מקום ומיהרה לסגור על מפרק ידו של ביל בחיוך אימהי שכזה, "בוא, ביל, אני רוצה להכיר לך את כולם", ביל רק צחקק ומשך בכתפיו ובלי שיכל להבין כבר ישב בינה לבין האישה השנייה, נקלע לשיחה יחד עם כולם, מעביר מבטים לא תמימים כ"כ עם הבחור מידי פעם. למרות שהיה לו ברור שאלו סתם מבטים. רק מבטים.

בזמן שביל דיבר עם שתי הנשים, טום נשאר לעמוד לצד אריאלה ליד דלת הכניסה, חיוכו המתוק והכובש לא יורד מפניו ולו לשנייה. הוא העביר את מבטו אל המקום בו ביל ומשפחתו ישבו, מוודא שהם לא מסתכלים לפני שפתח את דלת הבית ומיהר לצאת החוצה, אריאלה כמובן מיד אחריו, היא רצתה זמן לבד בדיוק כמוהו. בכל זאת, עברו שנים. טום סגר אחריהם את הדלת בשקט, מתחיל להתקדם לכיוון מרחבות הדשא העצומות, האגם כבר נהיה גלוי לעיניהם. הוא הפנה את מבטו אל אריאלה, מלקק את שפתיו, "אז... יש לך מישהו? זאת אומרת, את יודעת, עבר הרבה זמן".

"כן, באמת עבר המון זמן" אריאלה החלה להתקדם לצידו של טום, שולחת אליו חיוך מתוק, "לא, אין לי אף אחד".

טום תחב את ידיו בכיסי הג'ינס שלו והנהן, מעביר את מבטו לכיוון האגם. הוא בעט קלות בדשא, "הו".

"אנחנו הולכים ל...-" סומק קל עלה על לחייה למרות חיוכה הפלרטטני, "-איפה שהיינו רגילים... אתה יודע".

"כה, אני יודע" חיוכו המתוק של טום התחלף בחיוך ערמומי ומזמין. הוא ליקק את שפתיו שוב והעביר את מבטו אל אריאלה, "למה, את לא רוצה?".

"אני רוצה" היא מיהרה להשיב בחיוך קטן ומעט מבויש, היא תמיד הייתה כך ליד טום, כל אחת הייתה, גם אם היה לה ביטחון עצמי שהרקיע שחקים. למען האמת, היא מאוד רצתה, היא באה לשם לאותה המטרה, היא התגעגעה אל טום כמו שלא התגעגעה לאף אחד אחר בחייה.

"אז מעולה" טום גיחך ונצמד מעט אל אריאלה, כורך את ידו סביב מותניה. הם כבר היו קרובים יותר לאגם. הוא נאנח ונשף עליה בקרירות, לא מסיט ממנה את מבטו.

עברה בערך רבע שעה וביל החל לשים לב לעובדה שטום לא נוכח בסלון ובכלל לא בבית והוא כבר התחיל להרגיש לא כ"כ בנוח ולא כ"כ קשור לבדו. הוא היה צריך למצוא אותו והוא ידע שיכול להיות שלא יצליח לבד. הוא צריך מישהו עם חושים מחודדים שיצליח למצוא את טום בקלות, כבר כשעלתה בראשו המחשבה הוא ידע מי האדם המיועד. "הי, סאם, בא לך לבוא איתי לחפש את טום?" הוא כבר הספיק להכיר את השמות של כולם.

סאם שלח אל ביל חיוך פלרטטני ונעמד על רגליו מהנהן, "בטח, ביל...". גם אם ביל באמת התכוון ללכת לחפש את טום, לא הייתה לסאם התנגדות להיות איתו.

ביל שלח אליו חיוך מתוק ומיהר לקום מהספה מתקדם לכיוון הדלת ויוצא החוצה ביחד עם סאם, הוא סקר את המקום, "איפה הוא? אתה יכול לשמוע משהו?".

סאם הסתכל סביבו, היה נראה כאילו הוא מתרכז. הוא גיחך והנהן, "כה" מלמל בשקט ותחב את ידיו בכיסי הג'ינס הצמוד שלו, מתקדם לצידו של ביל לכיוון האגם.

"לאן לעזאזל הוא הלך? מה יש לו לעשות פה?" ביל גיחך וגלגל את עיניו, מתחיל להתקדם לצד סאם לכיוון האגם.

סאם רק גיחך מעט, "אתה תבין בעצמך".

ביל העביר את מבטו אל סאם ובהה בו במשך כמה שניות, לא רק כי היה לו יופי לגמרי עוצר נשימה אלא כי 'אתה תבין בעצמך' הזה בכלל לא גרם לו להרגיש טוב, הייתה לו הרגשה רעה. "טוב...".

סאם נאנח. טוב, הוא כבר הספיק להבין שטום וביל ביחד, אבל איך ביל יכל לצפות מטום שלא להיות עם אריאלה? אפילו הוא לא יכול להכחיש שהיא יפה ומושכת, והיא אחותו.

השניים המשיכו ללכת במשך לפחות עוד עשר דקות וביל החל להתייאש, "כוסעמק איך הם הגיעו כ"כ רחוק?!".

סאם גיחך, "זה לא כ"כ רחוק, אתה יודע".

ביל נאנח, הוא כבר הצליח להבין מטום מה זה רחוק בשביל ערפדים ומה זה רחוק בשבילו, ואם סאם אומר 'זה לא כ"כ רחוק', זה אומר שבשביל ביל זה כנראה מאוד רחוק. "עוד כמה זמן נצטרך ללכת?".

"אם תמשיך ללכת בקצב הזה..." סאם גיחך, מלקק את שפתיו, "משהו כמו חצי שעה". הוא כבר יכל לשמוע את הקולות בבירור.

"חצי שעה??" עיניו של ביל נפערו, הוא התחיל להרגיש באמת רע והוא רצה לראות את טום עכשיו! ברגע זה! "אני בקושי אשרוד עוד חמש דקות. נו תעשה לי את הריצה הזאת שלך ונגיע מהר" הוא מיהר להיצמד אל סאם.

סאם צחקק והרים אליו את ביל, מהנהן, "תעצום עיניים" הוא מלמל והרים את מבטו אל פניו של ביל למספר שניות.

עברה בערך דקה וסאם הוריד את ביל על האדמה, הוא הרגיש מעט מסוחרר והביט שנייה על פניו של סאם כשפקח את עיניו, חיוך מתוק עלה על שפתיו כששמע את קולו של טום מאחוריו והוא מיהר להסתובב. החיוך ירד משפתיו בצורה מידית. אריאלה, אותה הבחורה שביל פגש קודם לכן שכבה על הדשא בעוד תחתונים בלבד לגופה, טום רכן מעליה בבוקסר בלבד, שיערם היה פרוע.

ביל בלע את רוקו ובהה בהם לפחות לעוד דקה של שתיקה מעיקה ששררה בניהם, הוא פשוט לא ידע מה לומר והדמעות הציפו את עיניו, אך הוא התאמץ ולא נתן להן לזלוג על לחייו, "עושים כ-כיף ולא מזמינים אותנו?" קולו היה פגוע עד מסכן וכאוב ברמות שלא הרבה יכלו לעמוד בהם, כך הוא גם נראה וקולו נשבר באמצע מפעם לפעם.

טום התנתק במהירות מאריאלה והעביר את מבטו אל ביל. שפתיו היו מעט אדומות מהרגיל והוא הביט בעיניו של ביל, מרגיש את ליבו פועם בחוזקה. מה הוא חשב לעצמו...? הוא נעמד על רגליו במהירות, "א... ביל, אני יכול להסביר".

"אני לא רוצה שתסביר כלום" ביל התרחק צעד לאחור, מנגב בגסות דמעה שברחה מזווית עינו וזלגה על לחיו, "למה שתעשו כיף לבד, אה, טום? בוא נעשה כיף כולנו" הוא אמר אך נראה שממש לא התכוון לכך, הוא אמר זאת בטון פגוע, הבעתו מלאה בכאב שניסה להדחיק איפשהו בינתיים. הוא מיהר להסתובב ומשך את סאם קרוב אליו, לא מחכה לפני שכרך את ידיו סביב עורפו, נתלה עליו מעט כדי להגיע לשפתיו כי היה גבוה ממנו, הם החלו להתנשק בלהט.

טום הביט בסאם ובביל למספר שניות, הבעתו חסרת כל רגש. אם ככה ביל רוצה את זה...  הוא לא באמת חשב שהוא יעשה משהו עם מה שאמר. הוא הוריד ממנו את הבוקסר שלו ונשם עמוק, אם זה לא היה מגיע מביל, סביר מאוד להניח שסאם היה מאוד פצוע עכשיו. הוא רכן בחזרה לכיוונה של אריאלה, לא אומר מילה.

ביל מצא את עצמו מאוד מהר על הדשא מתחת לסאם, הריח שלו היה מאוד חזק בשביל שלושתם וזה רק הוסיף לתשוקה המינית שלהם. סאם תקף את צווארו של ביל בנשיקות וליקוקים וכמובן מציצות שהשאירו לו סימנים עם גוון סגול, הוא בהחלט מצץ בתאווה. ביל פשט במהירות את חולצתו של סאם, פולט גניחות מתוקות מפעם לפעם ובמהרה גם חולצתו הייתה זרוקה על הדשא, סאם עבר למצוץ את פטמותיו.

באותה השנייה אריאלה התנתקה מטום ונשמה עמוק, עיניה עצומות. לעזאזל, הריח הזה של ביל... זה היה הדבר הכי טוב שהיא הריחה מזה שנים. אוטומטית היא השתחררה קלות מאחיזתו של טום וזחלה לכיוונם של ביל וסאם, מלקקת את שפתיה בחיוך פלרטטני בעוד טום מחייך חיוך קטן, משתדל להסתיר את כמה שבא לו לרצוח את סאם, רוצה להראות לביל שהוא בסדר עם זה. הוא ינסה ליהנות. הוא הניח את ידו על ירכו של ביל בעוד אריאלה עוברת לנשק את שפתיו של ביל, מניחה את ידה על מפשעתו.

ביל נאנח ובמהרה מצא את לשונו מתערבלת יחד עם זו של אריאלה, הוא בהחלט נהנה מתשומת הלב ומהתשוקה המטורפת סביבו. כל כך הרבה אנשים יפים, בכל זמן אחר הוא בטוח כבר לא היה מצליח לעמוד בזה, אבל עכשיו הוא בכלל לא רצה את זה, הוא הרגיש כ"כ חרא, הוא רק רצה לסיים עם זה כבר. למרות זאת, הוא היה בטוח שהוא הולך להתחיל ליהנות בקרוב, נראה שלאחים האלה היו אחלה ביצועים.

סאם פתח במהירות את חגורתו של ביל ומשך ממנו את מכנסיו, לא מבזבז אפילו שנייה לפני שהוריד גם את הבוקסר שלו, חושף את זקפתו לעיני שלושתם ולא עברה שנייה לפני ששפתיו הקיפו את איברו של ביל.

באותה השנייה טום קיווה פשוט להיעלם מהמקום. ביל היה שלו!!! הוא שלח מבט רצחני לסאם וחיבק את ביל אליו, מדביק את שפתיו לצווארו ועוצם את עיניו. בניגוד לסאם ואריאלה, לו עדיין לא הייתה שליטה מלאה על עצמו, והריח של ביל היה טוב מדיי. ועכשיו הוא היה עצבני מתמיד, הוא היה צריך להיזהר.

סאם ניתק את שפתיו מאיברו של ביל לאחר כמה שניות, מלקק אותן ושולח אל ביל מבט רעב, ביל מצידו חייך בתגובה, אריאלה שיחקה עם לשונה על פטמותיו ועל כל איזור בטנו וטום תפס את צווארו, כן, הוא יכול להתרגל לזה.

ברגע שסאם קיבל הנהון מביל לאחר ששלח אליו מבט שואל, הוא מיהר לקחת את אחת מרגליו של ביל ולמקם על כתפו, ממקם את זקפתו על פתחו בעוד ביל עצם את עיניו ונאנח בשקט.

פה טום כבר לא יכל לשלוט בעצמו. אף אחד לא דוחף את הזין שלו לתחת של ביל חוץ ממנו! הוא תפס בסאם באגרסיביות והרים אותו אליו, תוקע בו מבט עצבני, "אף אחד לא דופק אותו חוץ ממני".

ביל פקח את עיניו במהירות, תוקע בטום מבט עצבני, הוא עוד מעז לקבוע בעלות עכשיו?! "זה היה ככה, טומי. עכשיו אני רוצה שסאם ידפוק אותי אז אם לא אכפת לך, תשחרר".

טום לא ייחס כל חשיבות לביל. הוא המשיך לתקוע את עיניו שממש ירקו אש באלה של סאם. הוא היה החבר הכי טוב שלו, מתי לעזאזל זה הספיק להשתנות?!

ביל תקע מבט רעב בסאם והזיז את אריאלה ממנו בעדינות, מתרומם למצב ישיבה וכדי לתפוס בחזרה את תשומת ליבו של סאם, מדביק לו נשיקה עמוקה ומלאת תשוקה.

טום נאנח ושחרר את סאם. הוא ידע שביל לא באמת רוצה את זה, אבל אם הוא כ"כ מתעקש... סאם רק חייך חיוך פלרטטני וחזר להתיישב מול ביל ולתפוס ברגליו, מניח אחת מהן על כתפו והפעם דוחף את זקפתו לחורו, גונח בקול ועוצם את עיניו. ביל היה כ"כ חם מבפנים...

טום הסתכל עליהם למספר שניות, לוקח נשימה עמוקה. הוא מעולם לא הרגיש כ"כ... פגוע, נבגד. מאוכזב. הוא תפס באריאלה באגרסיביות ומבלי לחכות יותר מדיי הוריד ממנה את התחתונים שלה ונעץ את איברו באיבר מינה. מגורה הוא כבר לא היה.

סאם החל להיכנס אל ביל במהירות מסחררת, דבר שגרם לשניהם לגנוח כמו מטורפים. סאם רכן אל ביל והדביק לו כמה נשיקות רכות על צווארו לפני שהשניים בלעו אחד את השפתיים של השני בתאווה.

טום תפס בחזה של אריאלה בחוזקה ורכן אליה, מניח את ראשו על צווארה ומפנה את מבטו לכיוון השני, רק על מנת שביל לא יראה את פניו שגם ככה לא שידרו דבר. הוא החל לגנוח בקול ולהזיז את אגנו מהר יותר, רק מחכה לשנייה שזה ייגמר.

לא עברו כמה שניות ודמעות הציפו שנית את עיניו של ביל, הוא לא יכל לשמור את זה יותר והוא באמת לא נהנה אפילו משנייה של סקס עם סאם, זה אפילו ממש כאב לו, סאם היה גדול ובכלל לא התחשב בביל, הוא פשוט תקע אותו ממש חזק, כמעט קורע אותו. הוא הרגיש כ"כ מגעיל ומלוכלך, הוא לא רצה לעשות את זה עם אחד שהכיר רק לפני פחות משעה ובקושי החליף איתו מילה, הוא ממש לא רצה לראות את טום מזיין את אריאלה ממש לידו ואפילו לא רצה לחשוב על העובדה שאם לא היה מגיע לשם סביר להניח שטום היה בוגד בו וכלל לא מספר לו על זה. הוא לא היה יודע אף פעם. הדמעות החלו לזלוג על לחייו והוא כבר לא התאמץ לעצור אותן, הוא הרגיש נורא והוא רק חיכה לרגע בו סאם יגמור והוא יוכל ללכת משם.

טום כיווץ את מצחו וסובב את מבטו אל ביל. הוא תקע בו מבט מצטער, מקווה שהוא בכלל יסתכל עליו בזמן הקרוב... הוא שנא להיות עכשיו מעל אריאלה לא פחות מביל. וזה אף פעם לא קרה לו. הוא פשוט אהב אותו יותר מדיי...

עבר עוד זמן קצר שנראה לביל כמו זמן ארוך מאוד עד שסאם גמר בתוך ביל בחוזקה ובשנייה שביל הרגיש את הזרע שלו מתפשט בתוכו הוא לא יכל לעצור את עצמו מלבכות אפילו חזק יותר, זה היה מגעיל. הוא הרגיש כ"כ מגעיל, כאב לו פיזית ונפשית והוא היה כ"כ פגוע, מאוכזב ושבור. איך הוא הולך להתאושש מזה...? הוא מיהר לקום משם לאחר שסאם יצא ממנו, לובש את הבוקסר שלו ולא טורח ללבוש שום דבר אחר חוץ מזה,

"את יכולה להחזיר אותי לבית?" הוא שלח את מבטו אל אריאלה, מוחה את דמעותיו. היא הייתה היחידה שהסכים שתיגע בו כרגע.

טום מיהר לצאת מאריאלה באותה השנייה, הוא בכל מקרה לא הרגיש דבר מלבד אותו הרצון להיעלם, או להחזיר את הזמן לאחור. "ביל..." הוא כמעט ולחש בעוד אריאלה הנהנה בחיוך מצטער והחלה להתלבש.

ביל התרחק משם מעט ולבש את בגדיו, לא מפנה את מבטו אל טום אפילו פעם אחת. הוא חיכה שאריאלה תסיים ללבוש את בגדיה, שוקע במחשבותיו ומסתגר בכאב שלו. הוא לא ידע עוד איך הוא הולך להתמודד עם כל זה... הדבר היחיד שרצה עכשיו זה לחזור לביתו של גיאורג ולחטוף תנומה ארוכה...

טום נאנח, עוד לפני שביל או כל אחד אחר יכל לשים לב הוא כבר לא היה שם, למרות שבגדיו נשארו על הדשא. אריאלה סידרה על עצמה את החולצה ושלחה מבט אל סאם, מיד לאחר מכן מתקרבת לביל, "בוא...".

פרק 14:

ביל הלך בשתיקה לצד גיאורג, הם עשו את הדרך המוכרת לבית הספר וכבר מהיום הקודם גיאורג יכל לשים לב שמשהו בכלל לא בסדר עם ביל, הוא לא החליף איתו מילה בכלל מהרגע שנכנס לבית ועד הרגע שעזב אותו עכשיו, בבוקר. מעבר לכך גיאורג יכל לשמוע יבבות חלושות מחדרו במשך כל הלילה והיום בבוקר ביל מרח כמויות כ"כ גדולות של מייק-אפ על פניו וצווארו כדי להסתיר את פניו שהיו חיוורות, את שקיות השינה מתחת לעיניו ואת ההיקים הענקיים על צווארו, אותם עוד היה אפשר לראות במטושטש, הם היו באמת גדולים.

גיאורג נכנס דרך שער בית הספר והעביר את מבטו אל ביל לבסוף, נאנח, "אתה מוכן להגיד לי מה קורה איתך?". ביל באמת היה חשוב לו.

ביל סקר את בית הספר במהירות, לבסוף מעביר את מבטו אל גיאורג, הבעתו אטומה, "לא קורה איתי כלום".

"אני מכיר אותך, ביל" גיאורג גלגל את עיניו, מחזיר את מבטו קדימה. "ממתי אתה לא מספר לי מה קורה איתך? אני דואג. אני שמעתי אותך בוכה אתמול...".

"אני חושב ש... צדקת כשאמרת שטום לא מתאים לי..." ביל נאנח בזמן שהשניים נכנסו לתוך מבנה בית הספר, היכן שהלוקרים שלהם היו ממוקמים.

גיאורג נאנח ותפס ברכות בידו של ביל. כן, הוא שנא את טום על מה שהוא עשה לביל... למרות שאפילו לא ידע עוד מה. אבל זה פתח לו עוד אפשרות לקבל את ביל לגמרי... "טום לא מתאים לאף אחד".

"אני חשבתי שהוא מתאים לי..." ביל מלמל, התמונות מהיום הקודם מבזיקות בראשו ועיניו מתחילות להירטב בפעם המאתיים לאותם היומיים. למה הוא חייב להיות כזה מטומטם?! למה הוא נותן לעצמו להוריד אפילו דמעה אחת בגלל האידיוט הזה? "אני חשבתי שהוא אוהב אותי...".

גיאורג בדיוק התכוון להשיב כשידיים קפואות דחפו אותו באגרסיביות על הלוקרים מבעד לחולצה הארוכה שלו. טום תקע את מבטו בביל וכאילו גיאורג בכלל לא היה קיים הוא נצמד אליו, "ביל, ביל, אני כן אוהב אותך... אתה לא מוכן להקשיב?". לעזאזל, הוא ידע שהוא טעה. הוא ידע שהוא היה לא בסדר. והוא התחרט על זה כ"כ. אבל הוא לא יכל להחזיר את הזמן אחורה והדבר היחיד שיכל לעשות הוא להגיד לביל את האמת. והאמת היא שהוא פשוט... אוהב אותו. יותר מדיי. הוא מעולם לא נקשר ככה לבנאדם, והוא החל לתהות שוב אם ההחלטה שלו להיות עם ביל היא נכונה.

ביל תקע בטום את מבטו, הוא כבר התרגל לכל גורם ההפתעה הזה, טום יכל להגיח משום מקום בכל זמן. "תעזוב אותי..." הוא מלמל בקול שבור, עיניו עוד היו רטובות מלפני והבעתו האטומה נהפכה אפילו פגועה יותר, הוא מיהר לפנות אל הלוקר שלו, פותח אותו במהירות.

טום הניח את ידו בעדינות על זרועו של ביל, נאנח, רוכן אליו. "ביל... נו אתה באמת חושב שהיה אכפת לי אם לא הייתי אוהב אותך?!".

"אם היית אוהב אותי לא היית עושה לי את זה" ביל השיב בקרירות, מנסה להחזיק את עצמו מלהתפרץ, "מה יש לנו עכשיו?" הוא פנה אל גיאורג, מבטו תקוע על הספרים שלו שנחו בתוך הלוקר.

"כימיה" גיאורג כחכח בגרונו והעביר את ידיו על שרוולי החולצה הארוכה שלו, מביט בטום, ספק מופתע ספק מוקסם. הוא לא ידע אפילו למה, טום פשוט היה מהפנט. גם אם הוא פשוט שנא אותו באותו הרגע.

טום רק הידק את אחיזתו על זרועו של ביל ועצם את עיניו לשנייה, נושם עמוק ומניח את שפתיו לשנייה על לחיו, "בבקשה, תסלח לי... אני אוהב אותך כ"כ...".

ביל נאבק מעט כדי לשחרר את אחיזתו של טום על פרק ידו, נושך את שפתיו בחוזקה ומכווץ את עיניו כדי להשאיר את הדמעות לעצמו, הוא ממש לא רצה שטום יראה אותו בוכה. "אתה לא יכול להיות נאמן ואני לא יכול לסמוך עליך. נו תשחרר אותי...".

"אתה כן. אני למדתי מהטעות שלי..." טום נשף אוויר קריר על פניו של ביל ועצם את עיניו חזק יותר, אחיזתו לא מרפה מידו של ביל, "תסלח לי...".

זעמו של ביל החל לגאות בתוכו, הוא נשך את שפתיו אפילו חזק יותר הפעם, מסנן כמה שיותר בשקט כדי לא להתפרץ עוד, "גיאורג... אתה יכול לקחת את הספרים שלי ולפגוש אותי בכיתה...?".

גיאורג מיהר להנהן. הוא כיווץ את מצחו והזדקף, לוקח את הספרים והמחברת של ביל מידיו ותוקע בו ובטום את מבטו למספר שניות. לבסוף הוא נעלם מהמקום וטום הרשה לעצמו להיצמד אל ביל אף יותר.

ביל לקח נשימה עמוקה אך לא הצליח להחזיק את עצמו יותר, "אתה באמת חושב שהסליחה שלך הולכת לכפר על כל זה?!" הוא תקע בו מבט זועם ופגוע כאחד, הפעם מרשה לדמעותיו שחיכו כבר יותר מידי זמן להתפרץ.

טום הניד בראשו ונשם עמוק, תוקע את מבטו החודר בעיניו של ביל. הוא מחה באיטיות את דמעותיו, מעביר את אצבעותיו הקפואות על פניו בעדינות מחרידה, "אבל זה כל מה שאני יכול לעשות...".

"אוקיי" ביל לקח עוד נשימה עמוקה, "אין בעיה, אם לזיין אחרים זה מה שאתה רוצה, ובעיקר כי אני כבר לא יודע אם לסמוך על מילה שיוצאת לך מהפה או לא, אז פשוט נלך על מערכת יחסים פתוחה, אתה יכול לזיין את מי שאתה רוצה. איזה כיף". ביל לא ידע אם הוא באמת מתכוון למה שאמר, הוא אפילו לא שלט על המילים שיצאו לו מהפה.

טום נאנח ותפס בידו של ביל חזק יותר. הוא פשוט הרגיש את ביל... "אני לא רוצה לזיין אנשים אחרים".

"חבל, כי עכשיו אתה יכול" ביל הביט בעיניו של טום, אם טום כ"כ רצה לזיין את אריאלה והרשה לעצמו, אז אין בעיה, גם לביל יש הרבה אנשים שהיה רוצה להזדיין איתם ועד עכשיו הוא לא יכל.

טום גלגל את עיניו והרפה מאחיזתו בביל. עוד לפני שהוא יכל להוסיף עוד מילה טום כבר ישב לצד השולחן ותקע את מבטו הריק בלוח.

לשיעור הכימיה הזאת ביל לא הגיע ובצורה מאוד מפתיעה, גם גיאורג לא. רק בשעה עשר השניים החלו להתקדם לכיוון הקפיטריה, גיאורג חיבק את ביל אליו ממותנו, שפתיו היו נפוחות מעט בדומה לאלו של ביל והיה אפשר לראות שהפעם גם על גיאורג היה מייק-אפ.

הם נכנסו אל הקפיטריה, ניגשים מיד לשולחן הקבוע שלהם, אנדריאס ואמנדה כבר ישבו שם.

טום, בניגוד לביל, לא התכוון ממש להיות עם מישהו... זה לא שהייתה לו תשוקה כ"כ גדולה למישהו מלבדו ויותר מזה, הוא לא אכל באותו היום. ואפילו יותר מזה, הוא באמת אהב את ביל... הוא לא ידע עד כמה ביל אהב אותו, אבל הוא לא היה מוכן לבגוד בו. נכון שזה כמעט קרה עם אריאלה... אבל הוא מעולם לא התחרט על משהו כמו שהוא התחרט על מה שקרה. הוא תקע את מבטו החודר והמאוכזב בביל, הבעתו חתומה כתמיד.

ביל התיישב בין אנדריאס וגיאורג, היה אפשר ממש להרגיש באוויר עכשיו את המתיחות בין השניים, היה אפשר לומר ששניהם לא יכלו להסתיר את הקנאה שלהם לביל, את התחרות ביניהם. ביל הפנה את מבטו אל אנדריאס, חיוך מתוק עולה על שפתיו, "ממ... התגעגעתי, אנדי, לא יכולת להתקשר בסוף שבוע?".

אנדריאס הרים גבה בהפתעה והעביר את מבטו אל טום לשנייה שתקע בו מבט רצחני, מה שבהחלט גרם לו להירתע מעט. הוא הזדקף בכיסאו, "א-חשבתי שאתה תפוס...". הוא מיהר להעלות על שפתיו חיוך פלרטטני, אחרי הכל, ביל יזם את זה.

"אממ... אני בערך" ביל גיחך, מושך קלות בכתפיו ומלקק את שפתיו, "אבל זה פתוח אז אני יכול בכל מקרה".

אנדריאס העביר שוב את מבטו אל טום, הפעם נראה מופתע. טום קאוליץ, הבחור המדהים שמסרב לכולם מנהל מערכת יחסים פתוחה? "הזוי" הוא פלט, מגחך.

"לא כזה הזוי למען האמת..." הוא מלמל, "בכל מקרה-" הוא התעשת, הוא עדיין צריך להתנהג כרגיל, "-תתקשר אלי היום בערב" הוא קם מהשולחן, הייתה לו עבודה בספרות להשלים והוא היה צריך לקפוץ לספרייה לרגע. הוא הדביק לאנדריאס נשיקה רכה על שפתיו לפני שהתקדם לכיוון היציאה מהמקום.

גיאורג נאנח ונשען לאחור, תוקע את מבטו בביל בדומה לאנדריאס שחייך חיוך מתוק וקטן. באותה השנייה טום מיהר להיעמד על רגליו, אז כשביל אמר מערכת יחסים פתוחה הוא התכוון להזדיין עם כל בית הספר ורק בסוף לבוא אליו? הוא התקדם לכיוונו, הבעתו קרירה כתמיד.

ביל רק המשיך להתקדם לכיוון מבנה בית הספר, הוא קיווה להספיק לתקן מעט את העבודה שלו לפני שיגיש אותו בשיעור ספרות של אותו היום. בכל זאת, ביל לא היה טיפוס של 90, הוא היה טיפוס של 100.

"אתה מוכן להסביר לי למה לעזאזל אתה מתנהג כאילו אתה בכלל לא מכיר אותי?". בניגוד לתמיד, טום לא היה נשמע כ"כ רובוטי... נימה פגועה התגנבה לקולו.

ביל הסתובב אל טום, מביט עליו בהרמת גבה, "אני מתנהג רגיל. יכולת לבוא אלינו, אתה יודע".

"לא אתה לא מתנהג רגיל" טום כיווץ את מצחו ותקע את מבטו ברצפה. "אם כשאמרת יחסים פתוחים התכוונת שאתה הולך להתנהג כמו זונה מבלי להיות איתי בכלל, אני לא רוצה את זה".

חיוך קטן עלה על שפתיו של ביל, הוא הרגיש טוב עם זה שטום מקנא, מגיע לו. הוא התקרב אליו ולבסוף משך אותו קרוב אליו מחולצתו, כורך את ידיו סביב צווארו, "אני בעיקר איתך" הוא הדביק לו נשיקה רטובה על שפתיו.

טום הביט בעיניו של ביל. הוא מעולם לא הרגיש ככה... אף אחד מעולם לא הרשה לעצמו בכלל לשחק עם הרגשות של טום. הכל אצלו היה פשוט... מועצם יותר. האהבה לביל. התאווה לביל. הקנאה. הכעס. הכל. "יופי באמת...".

"בוא איתי לספרייה" ביל הוריד את ידיו בחזרה, לוקח את ידו של טום ומשלב את אצבעותיהם, מושך אותו אחריו לכיוון מבנה בית הספר.

טום נאנח. ההתנהגות של ביל יכלה להוציא אותו מדעתו... הוא שנא לדעת שהוא לא רק שלו, אבל זה היה טוב משהם לא יהיו ביחד בכלל. הוא חשב. התחשק לו להרביץ למישהו לכן השתדל לא לחשוב על זה, או לנשום את הריח של ביל, מה שהיה כמעט בלתי נמנע.

"על מה עשית את העבודה בספרות?" ביל העביר את מבטו אל טום, שולח אליו חיוך קטן וחמוד.

"לא עשיתי" טום גיחך בקרירות אך שמץ של חיוך לא נראה על שפתיו. הוא המשיך להתקדם לצידו של ביל, הבעתו לא משדרת שום רגש.

"אני בחרתי לכתוב סיפור, רוצה לשמוע על מה כתבתי?" ביל שאל, חיוכו נשאר על שפתיו.

טום נאנח, כבר מכין את עצמו לזה שביל כנראה ייתן לו איזה סיפור שרומז על מה שקרה. "כה".

"כתבתי את זה מזמן, עוד לפני שנהיינו זוג, אני חושב קצת אחרי שעברתי לפה" ביל החל, "כתבתי על שני בחורים, לאחד קוראים טים ולשני בילי. הם הכירו בבית הספר ובילי רדף אחרי טים במשך כמה זמן למרות שטים דחה אותו כל הזמן. אחרי כמה זמן טים הבין שהוא בעצם כן רוצה להיות עם בילי אפילו אם לא הומו, כי בילי היה טוב מידי בשביל שימשיך להתנגד. אבל בשורה התחתונה בילי אהב את טים יותר מידי וטים לא אהב את בילי כמו שבילי אהב אותו. ועכשיו רק צריך להוסיף שטים בוגד מזדיין וזהו".

טום גלגל את עיניו עם אנחה מיואשת שכזאת, "טוב, אז אני יכול להגיד לך שטים אוהב את בילי יותר ממה שבילי יאהב אותו אי פעם".

"טים לא אוהב את בילי כמו שבילי אוהב אותו. הוא בכלל לא חשב שהם צריכים להיות ביחד" ביל תקע את מבטו ברצפה, נאנח בשקט ולבסוף מישיר אותו כדי להביט על מבנה בית הספר שכבר היה לא רחוק מהם.

"טים מאוהב במישהו בפעם השנייה בחיים שלו... והיו לו חיים לא קצרים" טום העביר את מבטו אל ביל, מכווץ את מצחו, נושך את שפתיו.

"אז טים כבר צריך לדעת שהוא צריך לשמור על האהוב שלו ולא להרוס אותו" ביל לא הפנה את מבטו אל טום.

"אבל האהוב שלו בורח לו".

"האהוב שלו לא היה בורח לו אם טים לא היה כזה מניאק, חוץ מזה שהוא אוהב אותו יותר מידי בשביל לברוח לו".

"טים התחרט על מה שהוא עשה. הוא לא יכול לעשות יותר מזה. בניגוד לבילי, הוא לא מזדיין עם אחרים".

"אז הוא צריך, כי עכשיו הוא יכול" ביל נשך קלות את שפתיו. היה לו מעט קשה לומר זאת.

"אם בילי כ"כ רוצה את זה..." טום נאנח באכזבה והשפיל את מבטו, הבעתו נהפכת מקרירה וחסרת כל רגש לפגועה שוב.

"אוי שכחתי להזכיר שטים מאוד אוהב לשחק אותה הפגוע בזמן שהוא הכי לא. בילי בכלל לא היה אמור לסלוח לטים על מה שהוא עשה" ביל נכנס למבנה בית הספר, הטון שלו הופך מעט קריר יותר. הוא באמת החל להתעצבן קצת.

טום גלגל את עיניו, "ואו, כן, פספסת את זה. זה אחד הפרטים היותר חשובים, ביל. תכתוב את זה לפני שתשכח".

"כן כדאי שאני אכתוב את זה. אולי כדאי גם שאני אוסיף שבילי אוהב את טים יותר משהוא אוהב את עצמו וטים לא שם על זה זין" ביל החל לעלות במדרגות אל הקומה השנייה.

"אני לא מתכוון להגיב על זה".

ביל רק גלגל את עיניו, מגביר את קצב צעדיו כשהגיע לסוף המדרגות ומתקדם במהירות לכיוון דלת הכניסה לספרייה.

"אתה צריך את העזרה שלי?" מלמל טום בטון דיבורו האדיש, תוקע את מבטו החודר בביל.

ביל משך קלות בכתפיו ומשך את ידו של טום, נכנס לספרייה ומתחיל להתקדם לכיוון אחד מהשולחנות הרבים שהיו שם, המקום היה גדול ודי מושקע, מלא בשורות ארוכות של מדפים עם ספרים. ביל התיישב לצד אחד מהשולחנות, מוציא מהתיק שלו כמה ניירות ועט.

טום עמד לצידו של ביל והסתכל סביבו, נראה שקוע במשהו. הוא כיווץ את ידיו לאגרופים קמוצים ונשך את שפתיו בחוזקה, מקפיץ את רגליו.

"טום..." ביל בהה בטום במשך כמה שניות, הוא לא התכוון לעצבן אותו עד כדי כך. הוא נצמד אליו עם כסאו ולקח את ידו ברכות, גורם לאצבעותיו להתרפות מהאגרוף ומשחיל את אצבעותיו בין אלו של טום, "אפשר לשנות קצת את הסיפור הזה".

טום העביר את לשונו על שפתיו וכיווץ את מצחו, מעביר את מבטו אל ביל. הוא היה נראה ממש... מפחיד. עם כמה שהוא השתדל להתנהג כרגיל, "איך?".

"לא יודע" ביל משך בכתפיו, הוא בכל זאת לא יכול להתרכך עכשיו, טום צריך לקבל את מה שמגיע לו. "אני אוהב אותך" הוא הדביק לו נשיקה מתוקה על שפתיו.

טום שחרר את אחיזתו בידו של ביל והתרחק מעט אחורה, מבטו היה ריק ומפחיד מתמיד. "זה לא משנה כלום".

"נכון, אבל זה הכי חשוב" ביל הביט בעיניו של טום, מצטמרר מעט, זה באמת היה הכי חשוב...

"אבל זה לא משנה לי כלום עכשיו!!!" טום תפס באחד הכיסאות ועצם את עיניו, מרוב שאחיזתו בכיסא הייתה חזקה, חלקים מהברזל שהחזיק את רגלי הכיסא נפלו לרצפה. הוא לקח נשימה עמוקה והפיל את שאר הכיסא על הרצפה, משכנע את עצמו להירגע. הוא היה חייב להירגע... אחרת הוא יכול לסכן את ביל... ביל שלו...

ביל נשך קלות את שפתיו, הוא קצת פחד, אי אפשר היה שלא. "דיי, טום... כדאי שאני אלך לכיתה..." הוא מלמל וקיפל בחזרה את העבודה שלו, מכניס אותה לתיק יחד עם העט.