מאוד התרחקתי...

בשבוע שעבר היו לי שני רגעים סוראליסטים ...

הראשון , כשהגעתי לחוג המחשבים שבו אני מתנדב עם אנשים מיוחדים , הקדמתי קצת ואף אחד עוד לא הגיע , מצאתי את עצמי פותח ערוץ ביטלס ביוטיוב ומנגן איתו עם איזה אורגנית שהיתה שם - ניגנתי איזה שעה שלמה ונזכרתי שפעם זה היה חלק ממה שעשיתי כל הזמן , זה התחיל איפשהו לפני שלושים שנה בפסנתר שבחדר של אחותי ונמשך עד לא מזמן ... מרתון ביטלס פעם בכמה זמן למלא מצברים.

השני , הייתי עם שלושת הנסיכות בבריכה , מלא צעקות ובלאגן , שלושתן נכנסו לבריכה ואני תופס איזה רגע שלווה על הכיסא פלסטיק שמשקיף עליה , מכניס את האוזניות לאוזן , מכוון על "שומעים חיפושיות" של מודי זנדברג ב 88 ושומע את "nothing going to change my world"   - ברקע עדיין בלאגן ובריכה ומיים אבל הצעקות התחלפו...

______________________________________________________

השבוע חגגו תשעים לפרס , נזכרתי שב 96 כשהפסיד בבחירות לביבי , כתבתי לו שיר :

בעיניו העצומות אי אפשר לראות דמעות

ולמרות שקצת קשה הוא נחוש בדעתו

להגשים את חזונו אשר בוער בו בנשמתו

אבל עכשיו נפל דבר

האלוהים קורא לו אל ההר

כדי להסתכל

כמו משה וישראל

הוא הוביל אותם אך ארץ לא קיבל

ובכל זאת הוא נזכר

כמנהיג שהוביל את דור המדבר ( או "שלא נשבר" , לא זוכר בדיוק :-)

דרך ארוכה עבר בחומו של המדבר

והעם קשה מאוד , רוצה היום ולא מחר

עגל מזהב , שיירצה כל משאלותיו

אבל הדור הזה יחלוף

צאצאיו יזכו לראות את

ארץ ישראל

כמו משה ...