המציאות שמאחורי השקרים

אז זהו

עוד שבוע מעייף ומייגע נגמר...

הידיים אדומות ושורפות

שריטות וקילופי עור באצבעות

ראש כואב

ועיניים עם שקיות של עייפות שנראה לי שרק הולכות וגדלות

רגליים שהשרירים צועקים הצילו

עייפות מצטברת כל כך מצטברת ששבוע של שינה לא יציל תמצב

אני נראת רע... ממש רע

כאילו עברתי איזו מלחמה עם עצמי

קשה לי

פיזית ונפשית

עוד "שבוע מלחמה" עבר

כן....בקרוב אני לא יוכל להסתיר את התפקיד שלי בצבא

עושים עלינו,על הבסיס כתבה בערוץ 10 כתבה שתשודר בראש השנה

עד אז אני יגלה את תפקידי...

השבוע עבר דווקא טוב עם האוכל

מעט מאוד נכנס לפה שלי

עד שחברות שלי אומרות לי פתאום

"למה את כמעט לא אוכלת!?"

אני- אין לי זמן

"אין דבר כזה שאין לך זמן מה את רצינית... עכשיו את מזמינה איתנו אוכל"

אז הזמנתי איתן אוכל בבסיס כי לא הייתה לי ברירה

אכלתי בגט עם פרגיות וציפס

רציתי למות אחרי זה

הבטן צעקה "מה את עושה את נורמלית למה את מכניסה את הרעל הזה לגוף שלך!"

צעקה כל כך חזק שכמעט שמעו אותה...

אחרי זה כל כך כאבה לי הבטן ובכיתי בשקט במיטה

למדתי לפצות על הפעמים שאין ברירה וחייבים לאכול

למחרת אני לא אוכלת בצהריים כלום אלה רק בערב משו קל

לא באלי עדין להשקל

אולי שבוע הבא

ועד אז...

מקווה להתאושש מהשבוע הקשה הזה...