המציאות שמאחורי השקרים

התקופה הקשה שכולם מדברים עליה שאומרים לי "זאת תקופה זה רק יעבור" אני חושבת שהתקופה הזאת ממש ליפניי...לא יודעת מה עובר עליי אבל הרבה אנשים פגעו בי בזמן האחרון
זוכרים שאמרתי לכם שאני הולכת לפסיכולוגית...אז זהו שאני הולכת להפסיק את הפגישות אצלה,היא כל כך עיצבנה אותי

ובנוסף לפגיעה שלה בי היא כל הזמן בוחנת אותי ואני מרגישה את זה במבטים שלה...היא כמו סורק וכל פעם שיש תשתיקות הארוכות ותמבטים שלה יש לי צמרמורת...וגם כשאני כועסת אני לא יכולה עם הקול השקט הזה שלה שאני יודעת שהיא מתעצבנת אבל היא לא מרימה את הקול למה?! כי אסור לה,סעמק אם הייתי יודעת שככה זה יהיה לא הייתי הולכת אליה...איזה מקצוע מטומטם זה פסיכולוג... משלמים לו הון ל 50 דקות למה?! שתדברי לקיר והבן אדם יבהה בך ויחשוב כמה את מטורפת...ובראש הוא רק חושב מתי תגמר הפגישה ומתי אני ישלם לו... עד עכשיו היא לא כזה עזרה לי אז אני חודש הבא כבר יפסיק ללכת אליה...אמא אמרה שהיא תחפש לי מישהי באזור שאני גרה אבל אני צריכה הפסקה מהחרא הזה...

בנוסף לזה עוברת עלי תקופה קשה בצבא כי אבא שלי שילם לחופשה בחול ולא מאשרים לי יציאה מהארץ ואני רצה ממקום למקום כדי שאבא שלי לא יזרוק 3000 שקל ששילם רק עליי לפח

ובנוסף לכל הצרות רבתי עם חברה שלי שיש לה סרטן ואני פשוט לא מסוגלת לסלוח לה

ולא רק זה אני גם סוגרת את סוכות בבסיס...ממש "תענוג"

וזה לא הסוף... עשיתי עוד קעקוע... יש איזה כייף... אני יודעת שזאת אך ורק התמרדות שלי,במי?! בכל העולם וממש לא בהורים שלי...(והם לא יודעים על הקעקוע)

אבל אני יכולה להתנחם בעובדה שבחג לא אכלתי כל כך הרבה כמו שחשבתי. שאני מתחילה לעשות הרבה ספורט וכפיפות בטן ותרגילי רגליים עם משקולות מחוברות...(שזה ממש קשה)

אז אם זאת הנחמה היחידה שלי...מה שבעצם לא כזה נחמה לחיות בעולם של הפרעות אכילה...

למה אני מרגישה כאילו את כל הצרות שלי הבאתי על עצמי?...

כייף להתחיל ככה את השנה-

גשם יורד עכשיו... ודיי הרבה... אני חושבת שאמא אדמה מרגישה בדיוק כמוני...רק שהיא חייבת להמשיך ולתפקד ולעבור מעונה לעונה

 ואני?!

תמיד יכולה לעצור ת'חיים שלי מתי שאני רק ירצה...