המציאות שמאחורי השקרים

סוף סוף יש לי דקה לנשום

דקה שאני יכולה לכתוב פה

לפני שהדודים שלי חוזרים

בזמן האחרון אני מרגישה צורך להקיא אחרי כל ארוחה,בדיוק כשאני מסיימת לאכול משו בראש שלי גורם לי להרגיש בחילה ומין גועל ואז יש קול שמהדהד לי בראש " לכי להקיא,אני גרמתי לבחילה את רק צריכה לדחוף אצבע והכל יהיה בסדר אחרי זה..." איזה תחושה נוראית,אני מתה להקיא אבל יש פה כל כך הרבה אנשים סביבי.

נכנסתי למעגל שגם מיה נכנסת אליו

אם רק יכולתי לבקש עזרה, לבקש מההורים שלי שיתנו לי טיפול, שיראו מה עובר עלי

שיקראו את העיניים שלי מבלי שאני יגיד משו...

אבל אף אחד לא רואה אף אחד לא מרגיש, כי העצמות שלי עדיין לא בחוץ  ואני לא חיוורת או מתעלפת כל שניה

אבל המחלה הזאת בראש שלי

והיא הרבה יותר הורסת את הנפש מאשר את הגוף

אם רק הייתי יכולה להגיד משו...

אבל בשניה שאני חושבת לדבר, הפה שלי ננעל והלב מתחיל לדפוק מהר והראש רק חושב כמה אסור לי לדבר ואני חוזרת לעצמי עם העצב והשקרים

כי אני יודעת שאם אני יגיד משו לא יאמינו לי או שיכנסו להיסטריה...

אם לנפש הייתה צורה הייתם רואים ילדה קטנה עם שיער ארוך ודליל שכל העצמות בחוץ,היא רק תבכה כל היום ותבקש עזרה, היא לא תבקש היא תצעק...

ועד שלנפש תיהיה דמות משל עצמה...אני ישאר ככה לעולם,עפ פה נעול וראש שלא מפסיק לחשוב

אין לי מצב רוח... ובאלי למות, מבלי לפגוע בעצמי, שיקרה משו...כל דבר...

אל תשאירו אותי ככה... לבד..בבקשה...כי אם לא אתן אז מי?...

אוהבת כל כך...

*** רוצה כל כך להיכנס לבלוגים שלכם אבל אני לא יכולה כדי שלא יגלו

מחר אני יהיה בבית ואני מבטיחה להתעדכן