המציאות שמאחורי השקרים

כל פעם שאני כותבת פה פוסט אני חושבת לעצמי

מה היה קורה אם מישהו שאני מכירה היה מגלה אותו

אם אבא או אמא שלי היו רואים אותו

אם חברה שלי הייתה נכנסת אליו

אם בטעות הייתי ממהרת ומשאירה את המחשב פתוח על הבלוג שהייתי שוכחת לסגור אותו

אם אחי היה גולש באינטרנט במחשב שלי ונכנס בהיסטוריה שלי במקרה ורואה את הבלוג

מה אם הבחורה הרזה שבאוטובוס היא זאת שמגיבה לי לפוסט כל יום

וזאת שאיתי בקורס הרזה שבדיוק עושה דיאטה ,האם היא זאת שקוראת לעצמה "פרה שמנה"?

וזאת שעכשיו בקופה משלמת עם הדיאט אייס קפה מה איתה? האם היא זאת שמתכננת לקחת מיד אחרי זה לקסעדין?!

והדקיקה שטוחנת במסעדה ממול,היא תיכננה שהשירותים יהיה ליידה כדי שהיא תוכל לרוץ להקיא את הכל?או שזה סתם צירוץ מקרים?

קרה לכם שחשבתם על זה? שאולי אנחנו לא לבד? שהאנשים שמסביבנו הם חלק מאיתנו, שמה שנראה רחוק מאיתנו הוא יותר קרוב ממה שחשבנו?

ושאולי אם היו זורקים רמיזות היינו יכולים לפרוץ גבולות ולשחרר קצת מהגלים של התסכול,הסודות השקרים והמסכות שאנחנו מסתירות כל יום כל היום.

אני לא יודעת מה איתכן אבל יצא לי לחשוב הרבה מה עם ההיא שהולכת לידיי או על ההיא שיושבת במסעדה,

האם היא כמוני, או סתם אחת שיש לה מזל והיא פשוט מאוד רזה שמרשה לעצמה יותר מידיי, או שלא מרשה לעצמה בכלל...

עליתי קילו, הדיכאון חוגג, ואני לא מבינה איזה טעות עשיתי,בקושי אוכלת,עושה ספורט, ומשום מה הבכי לא מגיע, וגם הדמעות לא מרטיבות את העיניים ודווקא עכשיו שהכי לחוץ לי לרדת בגלל האירוע אני עולה,כמה מפתיע. עליתי,פאק,אני פשוט מנסה להתעלם מהעובדה לפני שזה יהיה מאוחר מידיי ואני ישקע בחול טובעני שאני לא יוכל לצאת ממנו.