פשוט אני.

טוב שמעו אני לא יודע איך להתחיל כי אפעם לא היה לי ממש בלוג

אבל מאז שנפרדתי מחברה שלי אז חיפשתי

מקום כדי שאני אוכל לפתוח בו את הלב שלי ולספר

כי בתכלס אין לי למי לספר כי אפחד לא יבין אותי.

יום שישי אחד לפני חודש ככה אני יושב בבית בערב

וידיד שלי שואל אותי "תגיד עושים משהו הערב"

ואני אמרתי לו "לא יודע יש מצב אני יוצא עם מיכל לסרט היום"

אחרי עשר דקות מיכל מצלצלת אליי ואומרת לי שהיא לא יכולה להפגש

הערב כי היא יוצאת עם חברות אז אמרתי לה סבבה ויצאתי עם חברים

לכיכר המדינה בת"א.

בסביבות שלוש לפנות בוקר אני הסתובבתי עם חברים בפארק ליד הבית

שלה בגלל שגם ידיד שלי גר באותו בניין שלה

ואז למטה על האבן כזאת שאני והיא תמיד היינ בה בפארק מול בית שלה

אני רואה אותה

היא יושבת שם בספסל לא עם ידידה ולא עם חברות שלה לא, היא ישבה שם איתו

אמיר החבר הכי טוב שלי לא האמנתי בשיט, כאילו היא אמר לי שהוא לא בא

כי הוא הולך לחיפה למשפחה שלו והיא אמרה שהיא יוצאת עם חברות שלה ובסוף הם

יושבים ומתמזמזים מול הבית שלה בספסל שלנו?!?!?!?!?

הייתיח בדיכאון הרבה זמן ולא הסכמתי לצאת מהבית

לא הסכמתי לאכול ההורים שלי נכנסו ללחץ ולא הבינו אותי

בכלל.

יאלה סלאמת נדבר בפוסט הבא=]