החיים זה לא האח הגדול

תפסתם אותי ברגע הכי מתוסבך בחיים שלי, יש לי כל כך הרבה מה להגיד, כל כך הרבה מחשבות, אבל אולי קודם כל עדיף שאני אתן לכם את הרקע לחיים שלי, מעין תקציר הפרקים הקודמים.

אני בן 17 בחודש הבא, הייתה לי ילדות רגילה, אומנם לא נולדתי עם כפית של זהב בפה אבל ההורים שלי גם אף פעם לא החסירו ממני שום דבר.

אני בכיתה י"ב, וכמו שהבנתם זה אומר שמבחינת גיל אני יחסית קטן, מה שאומר שההתפתחות שלי הייתה די מוקדמת יחסית לכולם, גם אם אני וחברים שלי הבנו באותו זמן מה זה הדבר הזה שההורים עושים- הם היו יותר מבוגרים ממני.

גם ההתבגרות שלי הייתה רגילה לחלוטין, רדפתי אחרי בנות, הן לא רצו אותי, עברתי לבת אחרת, גם היא לא רצתה אותי וכן הלאה והלאה.

עד ה-17 באפריל 2008.

אני זוכר את התאריך הזה ואני כנראה לא אשכח אותו בחיים.

הבחורה היפה, המתוקה, החמודה, המצחיקה, החכמה ביותר שהכרתי אי פעם, ושאחריה חיזרתי בצורה רצינית לא מעט זמן, אמרה לי שהיא מאוהבת בי ושהיא רוצה שנהיה ביחד. אושר גדול. מאוד.

לקח לנו שלושה חודשים להבין שזה לא זה, המצב היה חדש לשנינו ולא כל כך תפקדנו בו. ב-17 ביולי נפרדנו. אבל לא הפסקנו לאהוב אחד את השנייה, וגם המשכנו להגיד את זה.

אישית, ניסיתי להמשיך הלאה, לחזר אחרי בנות אחרות, אבל הרגשתי שאני עדיין מאוהב בה כאילו אין מחר.

עוד חודש עובר ובתאריך ה-26 באוגוסט נכנענו לרגשות וחזרנו אחד לשנייה, אבל הפעם בצורה הרבה יותר רצינית.

בתקופה של חודש וחצי עשינו מה שלא עשינו שלושה חודשים קודם לכן: התנשקנו בלי סוף, היינו כל הזמן ביחד, עשינו סקס יבש ופשוט היינו זוג.

הערה: יש לי יצר הרס עצמי.

איך זה מתבטא?

היה לי הכי טוב בעולם בחודש וחצי האלו, אבל בכל זאת הרגשתי שלא טוב לי ושאני רוצה להיפרד. לא אמרתי לה כלום. אנחנו עדיין ביחד.

עד כאן תקציר הפרקים הקודמים. עכשיו אני אסביר לכם למה זה הרגע הכי מסובך בחיים שלי.

התאהבתי במישהי אחרת.

פשוט ככה. משום מקום.

ילדה חמודה מאוד משכבת י"א, נכנסה לי ללב ומחזיקה בו, לא עוזבת. ואני גם לא רוצה שתעזוב. זה לא שעשיתי משהו כדי שתעזוב.

להפך.

אנחנו מתנהגים כמו זוג.

נמצאים כל הזמן ביחד בבית ספר (הערה: חברה שלי מגיעה לבית הספר לעיתים רחוקות מאוד), מחזיקים ידיים, מתחבקים כל הזמן, אני ממש מרגיש כאילו אני בוגד ואני לא אוהב את ההרגשה הזאת.

ולמרות כל מה שאמרתי, אני לא כל כך חושב שהיא מאוהבת בי.

אני פשוט לא יודע במי לבחור.

האם לבחור בחברה הנוכחית שהיא החיים שלי, הבנאדם הכי מקסים שפגשתי בחיים שלי אבל אני כבר לא מאוהב בה, או ביודאלפניקית שהיא יותר מלאת חיים ובה אני מאוהב יותר?

הידידה הכי טובה שלי אמרה לי פשוט להיפרד מהחברה בתור התחלה. זה כואב, אבל כנראה שזה מה שאני הולך לעשות...