אני מרגישה שאני לבד. אני מבקשת שיצילו אותי מתוך באר עמוקה.
אבל אף אחד לא שומע את קולי החלוש. אני מנסה להגביר אותו. אך אני לא מצליחה.
אף אחד לא מתחשב, רק בעצמו. בי לא מתחשבים.
אני לבד, אני צריכה להיות על תחת שליטה, מחזיקה את עצמי, ואז הכול יהיה בסדר.
יהיה לי את הלב שלי. את הדרך שלי. בלי אנשים אחרים.
אך עכשיו עצוב לי לבד, לבד בבאר חשוכה. אפילו טיפת אור לא מציצה מבעד לחור הסתום.
הייתי רוצה לשמוע קול ציפורים מצייצות, הרוח מעיפה אותי במלוא כוחה, אני מרגישה באוויר.
בלי דאגות על מה יהיה. בלי כעס על אחרים, זעם על עצמי. להרגיש איך זה להיות חופשיה, בלי מחשבות.
אבל פתאום כשאני מתעוררת מהחלום. אני עדיין לבד. בלי שום ציפורים, עצים, או רוח חזקה.
רק אני, אני ומחשבותיי. עם הכעס שלי על אנשים, עם הזעם על עצמי, עם הכול.
להרגיש שפתאום משהו השתבש. עם האנשים בסביבתי, עם החברים הטובים.
אך פתאום אף אחד לא סובב אותי.
- - -
ממ.. זה קטע שכתבתי, לפחות מה שאני מרגישה.
שיהיה חופש נעים. ושתשתפר הרגשתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מרי פופינס T M
לא נרדמתי הלילה, שמעתי את הגשם מטפטף.
