אם היו שואלים אותי מה אני בוחרת לחיות או למות?הייתי אז עונה למות,אין לי תשובה קצרה אחרת שעונה על כך,
אבל כן זאת הייתה התשובה שלי..
אם היו שואלים אותי אם אני מאמינה בה'.
אז הייתי עונה שיש מקרים שכן ויש מקרים שלא,אך
רוב הזמן זה לא,הוא תמיד חייב לקחת מהעולם את הטובים.
אם היו שואלים אותי עם אני חושבת שיש גן עדן,
הייתי עונה שאולי,סבא שלי שם,אך הייתי גם אומרת שלא אבל כן יש עולם אחר.
אולי יותר טוב מכאן.
ואם היו שואלים אם אני מתגעגעת אליך,אז הייתי עונה שכן,
ואם הייתה שואל אותי עד כמה אני מתגעגעת הייתי אז עונה,
שאין מידה לגעגוע פשוט מתגעגעת.
אני לא יודעת מדוע הפוסט ה"אופטימי" הזה,
אבל יש לי כל כך הרבה שאלות וכל כך הרבה מחשבות בזמן האחרון.
על מה שהיה קורה,ועל מה שהיה שם בעבר,
למרות שאני לא מהילדים האלה שחיים על העבר,
אבל אם הייתה לי אפשרות לדבר איתך,לשמוע מימך ולסלוח לך,
הייתי שואלת אותך שאלה פשוטה.
למה?
למה הלכת ולמה החלטת שהזמן יעשה את שלו והלכת,עם בכי.
ואז הייתי שואלת אותך למה נתת לי להחזיר אותך אלי כשידעת שאינך אוהב אותי יותר
האם הייתה אז יודע שפגעת בי,לא בגלל שאהבתי אל בגלל שאתה הייתה אהבה הראשונה והאחרונה האמיתית,
אני לא חושבת שהצליח לסמוך ולשתף מישהו כמו שסמכתי ושיתפתי אותך.
אין יותר מה לומר,ואין יותר מה לדבר פשוט מתגעגעת ופשוט כועסת ומאוכזבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רותמעע