היסתובבתי לעבר החלון וראיתי אדם מסתכל עליי.
ניתקתי את הפלאפון וסגרתי את התריס.
"מישהו מסתכל עליי ועל כל מה שאני עושה"אמרתי לעומר
"למה נראה לך"שאל
"כי הרגע הוא היתקשר אליי והוא יודע שהיתקשרנו למשטרה"אמרתי לו
"אני לא יודע מה להגיד"אמר עומר
"גם אני לא ,גם אני לא"לחשתי לעצמי
אני ועומר נכנסנו מתחת לשמיכה שוב והפעם נרדמנו מחובקים.
השעון מעורר שלי בפלאפון צילצל עם השיר SHINE ON
קמתי וראיתי שעומר עוד ישן נכנסתי לצחצח כשיצאתי עומר עדין יישן.
הלכתי בצעדיים איטיים מאחוריו ונתתי לו נשיקות עד שיקום.
עומר פקח עין תפס אותי השכיב אותי על המיטה ודיגדג אותי.
"שניה חכי פה על המיטה"עומר אמר
עומר נכנס לצחצח וכשיצא צילצל הפלאפון שלי.
"הלו"אמרתי בחיוך
"שכחת לפתוח את החלון"אמר האיש
"לא שכחתי"אמרתי
"אוי שכחתי להגיד לך משהו"אמר
"מה?"
"עוד 5 ימים זה קורה"אמר וצחק.
שמעתי את צליל הניתוק.
"עוד פעם הוא היתקשר להגיד שעוד 5 ימים זה יקרה"אמרתי
"אני עדיין לא מבין מה ייקרה"אמר עומר
"גם אני לא אבל אני לא אתן לשום דבר להרוס לי את היום"אמרתי
עומר חייך
התארגנו והלכנו לבית הספר.
ניכנסנו לבית הספר היה מולינו לוח שחור עם התמונה של שירה ונר זיכרון.כולם היסתכלו עליי ועל עומר כלא מאמינים.
המנהלת קראה לי ולעומר לצד.
"אתם היחידים שהולכים להלוויה היום נכון?"המנהלת שאלה
"כן זה מה שאמא של שירה אמרה לי"השבתי
"טוב תזהרו בדרך"אמרה המנהלת
וחיוך זדוני על פנייה....
מקווה שאהבתם=]
פרק קצרר....
הפרק מוקדש לעדידוששש3>
תגובות ייתקבלו בברכהה=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#זאת שכותבת#