 כינוי:
Eshel. בן: 33 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2009
"Hate" ו"Like"-הרשימה (או הפוסט) המורחבת.
טוב אז נכון שאין לי ממש רשימה של מה שאני אוהב, אלא רק מה שאני שונא. אבל ככה אני, בנאדם שלילי שמחפש קודם את הדברים הרעים ומוצא אותם בקלות.
פעם אחת אני רוצה לשים על הכתב את כל הרגשות האלה. מה אני שונא, מתעב, מה מכעיס אותי, מה מוציא אותי מדעתי לגמרי. מה גורם לי לחייך (זה נדיר), לצחוק (פחות), להעריך (זה דווקא לא נדיר בכלל), או לאהוב. הכל פה.
פעם אחת נתחיל עם החיובי.
אז ככה:
מה שגורם לי שמחה (אני מודה, לפעמים גם לדמעות שמחה) - פעם יצא לכם לראות בטלוויזיה תוכנית על אנשים חולים? כמו האלה שצריכים השתלת מח עצם ולא נמצא להם תורם והם רק בני 10? או לחלופין כל אותם ילדים נכים, או שחולים במחלות נדירות שאין ביכולת המשפחה שלהם לממן להם טיפולים (למרות שיש תרופה)? נניח בכל אותם אירועי התרמה ארציים למען חוליX&amp;nbsp; או איזה יום התרמה כזה או אחר? אני לא חושב שיש משהו שגורם לי לשמוח יותר מלשמוע על ים של תרומות/ עזרה אחרת כמה ימים לאחר מכן. שבזכותם אותו אחד השתקם בצורה ניכרת. בעצם, זה לא מחייב. טוב לב כזה של אנשים גורם לי לשמוח מאוד.
אני חושב שהמעשה היחידי שגורם לי לחייך זה משפט הערכה אמיתי שאני מקבל. כמובן בתנאי שזה נשמע אמיתי ומלווה בהסבר משכנע ולא סתם מילות עידוד של מורות למתמטיקה שקובעות שאתה אינטיליגנט כי תפסת מהר את החומר של לפני שנתיים...
לצערי מעט מאוד משפטים כאלה שקיבלתי עברו את ה"סלקציה" הזאת, אבל כשזה קורה, זה בין הדברים היחידים שנותנים לי חיוך.
מה אני מעריך? יש לא מעט תכונות שאני מעריך, חלקן כבר לא ממש מתקיימות היום לצערי... תכונות, לא אנשים.
אפשר להגיד שאני מעריך עזרה לאחרים, אני מעריך מאוד כאלה שמתחשבים באחרים לא פחות מהם עצמם (כאלו כמעט ואין, בטח לא היום שהאגו משחק תפקיד אצל כולם), יש לי גם הערכה כלפי תכונות שלי, כמו פרפקטיצוניזם (לא מוגזם).
אני מעריך גם תכונות כמו יכולת מתן תשומת לב לפרטים (אני לא מסוגל לשמוע את המשפט "מה זה משנה? הרי הכל אותו דבר-השלם את החסר/"הכל מיוצר בסין").
כנ"ל כל אותם אנשים עם המון שכל, באמת אותם אנשים חכמים, שלרגע לא חושבים להתנשא קצת מעל אחרים ולהרים את האף שלהם.
אני חושב שפה אפשר להפסיק...מפה זה כבר יהיה מה אני לא מעריך.
מה גורם לי לצחוק? האמת, הרבה דברים שמצחיקים אחרים ממש לא גורמים לי לצחוק, ולהפך. הומור גס נניח, בדרך כלל לא מצחיק אותי בכלל. כנ"ל בדיחות שואה כאלו ואחרות שבדרך כלל לא מצחיקות יותר מאשר שהן לא במקום בכלל. יש דברים שלא צוחקים עליהם. אם מדברים על סטנדאפ, אז השלישיה של אורי חזקיה, שחר חסון (מתי שהוא לא ממחזר בדיחות) ואורי חזקיה טובים מאוד לדעתי, שלום אסייג כבר די מת אבל לא ראיתי מופע יותר מצחיק מהמופע(ים) שלו. גם הומור בריטי שנון ועוקצני זה טוב במידה מסויימת, על אף שאין למי לספר אותו אחר כך.
שנעבור לדברים השליליים?
מה מוציא אותי מדעתי? ילדים קטנים. להיות עם כאלה באותו בית זה נורא. אני לא יכול לסבול את זה, צעקות, מריבות, הכל מלווה בהרבה מאוד טמטום אופייני או לא, לגיל.
כנ"ל תינוקות, רק עם תוספת ע-נ-ק-י-ת ברעש, האלה שבאמצע תור לקופת חולים צריכים לבכות עד שישמעו אותם ברחוב בחוץ. האלה שכשכולם ישנים צריכים לצרוח בגלל סיבה לא ברורה (לא שאני מאשים אותם, כן? אני בטוח שהייתי גרוע לא פחות). ואם הרעש לא מספיק, יש את הקטע שצריך לראות אותם אוכלים, ובכלל תינוק זה דבר די דוחה לטעמי (כמו שכבר הבנתם אני לא רוצה ילדים).
אני שונא, אבל שונא, לכלוך. זה נושא משונה קצת, אני מוכן לא להתקלח רק בשביל לא להתלכלך כמה שעות אחרי. אין לי בעיה עם לאכול בחדר, לחיות עם ארונות מלאים באבק ופח מפוצץ שלא פינו אותו שבועיים, אבל כשזה מגיע אלי אני פשוט שונא לכלוך. ושלא תתפסו ממני איזה אחד שמתקלח 3 פעמים ביום כן? רחוק מזה. אני גם שונא להזיע, ואם זה בא אחרי מקלחת אז בכלל אני מתעצבן.
אני גם שונא אנשים שלא יודעים לעשות כלום כמו שצריך. אבל כלום. אותם חסרי תועלת שחיים בעולם משלהם בו לא צריך לדאוג לכלום חוץ מלעבודה שלך והכל פשוט יסתדר איכשהו מעצמו, ולא לומדים איך להסתדר.
מכעיס אותי - אנשים חסרי התחשבות. בעיקר. אלה שחייבים אבל חייבים לדחוף אותך קילומטר מהתור של האוטובוס רק כדי שיהיה להם מקום, אלה שחייבים לחתוך את כ-ו-ל-ם רק כדי להיות ראשונים ברמזור, וכל אלה שחייבים מסיבה לא ברורה פשוט להשמיע לכל העולם בשעת צהריים את המוסיקה המדהימה שלהם...באמת לא ברור לי אם זה נובע מתוך רוע או רק התחננות לתשומת לב.
כל אותם מקרי ה"ישראלי המכוער" ששוב השאירו סיגריות בבריכה, שרפו איזה וילון ועישנו גראס בשירותים.
אני מתעב התנהגות עבריינית מכל סוג, ועוד יותר את האלה שמתגאים בזה. זה פשוט מעורר בי גועל ורצון להרביץ לאותו אחד.
אני מתעב את כל עושי הפוזות האלה, כל המחפשי צרות שמסתובבים בחבורות עם סכין ואגרופן ואולי איזה רובה אוויר קטן רק כדי שיוכלו לצפצף על כולם תוך כדי, ואז כמובן להוכיח שהם גברים (או ללכת מכות).
אז כמו שכתבתי, כל אותם נחמדים שעושים הכל רק כדי לאמלל לאנשים אחרים את החייים וחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אלה שחושבים שאפשר לשפץ את הבית בכל יום במשך כל שעות היום והלילה למשך חודש, ומספיק שנבקש מהם להיות קצת בשקט כדי שיהפכו למאפיה סוג ד' ויבואו באיומים. וכמובן שהמסכנים אחר כך מאוד סובלים שאנחנו הורסים להם את שנת היופי ב11 בלילה, (וכמובן שאם הם יתקשרו למשטרה, המשטרה תבוא מיד).
מה שלא הצלחתי להכניס תחת כותרת מוגדרת-
אותם אנשים שמעירים לכולם על עצמם, אבל הם גרועים מהם פי כמה.
האלה שחייבים לצחוק על כולם כדי להעלות לעצמם את הביטחון. והאלה שדואגים גם "לשמר" את האותם "קורבנות" ("מה זה הכל היה בצחוק!" "מה אתה נעלב?").
האלה שחיים בגישה שהם חושבים משהו אחד, ותנסה עד מחרתיים להגיד להם שזה לא נכון, הם לא ישתכנעו. נעולים כאלה, סתם. וכל מי שחושב אחרת הוא טיפש/מפגר/מופרע. הכל שטויות.
ועוד ועוד. וכבר נמאס לכם לקרוא ממילא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
