תקציר מהפרק הקודם:
"אוקי.. אז בואי נעלה" אמרה
עלינו למעלה פתחנו את הדלת ו..............

הפלאפון שלי צלצל.
"הלו" עניתי בטיפת היסוס
"היי דנה זאת אמא של לירון, אני צריכה לדבר איתך את תוכלי להיפגש איתי?" שאלה אמו של לירון
"כן, מתי את רוצה?" עניתי בפחד
"היום את פנויה?" שאלה
"כן." עניתי
"אז אני יבוא לאזור שלך ותאמרי לי איפה ניפגש טוב?" שאלה
"אוקי. אין בעיה" עניתי
"ביי מתוקה" אמרה וניתקה
ניתקתי את הטלפון ואני ואמי התחלנו לסדר את הדברים.
סיימנו לסדר את התיקים והפלאפון שלי צלצל שוב.
"הלו" עניתי
"היי דנה זאת אמא של לירון, איפה את רוצה שניפגש? אני כבר פה באזור"
"בבית קפה אמיגו. זה ליד הקניון את יודעת איפה זה?" שאלתי
"כן אני יפגוש אותך שם" אמרה
"טוב.. אז נדבר" אמרתי
"ביי" אמרה וניתקה
התארגנתי מהר התלבשתי ויצאתי לכיוון הקניון
רצתי לשם הכי מהר שאני יכולה.
למרות שזה היה קרוב לא היה לי נעים שאני יעכב אותה.
בדרך חשבתי מה קרה ללירון, האם הוא בסדר?
הגעתי לשם והאמת. דיי חששתי חשבתי שאולי היא תכעס עליי בגלל מה שעשיתי לו.
ואולי היא בכלל תחשוב שאני זאת שגרמתי לו לקפוץ?
נכנסתי וממש פחדתי. פחדתי מהתגובה שלה פחדתי מהכל ואני אפילו חושבת שרעדתי מפחד.
ראיתי אותה יושבת בשולחן
היא ראתה אותי וסימנה לי לבוא
התיישבתי ליידה והיא אמרה לי את כל מה שקרה ושלירון נהרג.
לא האמנתי למה שהיא אמרה חשבתי שהיא עובדת עליי אבל התברר שלא.
התחלתי לבכות.
לא יכולתי שלא הרי אני אוהבת אותו!
"אל תבכי מתוקה" אמרה אמו של לירון
"אבל זאת אשמתי!" אמרתי
"לא זאת לא אשמתך את לא אמרת לו את זה" אמרה
"אבל אני כן." אמרתי
"את לא מתוקה. מחר ההלוויה שלו ורציתי להזמין אותך לבוא. הוא היה רוצה שתבואי" אמרה
"אני יבוא" אמרתי
"אוקי. אם את צריכה משהו את תמיד מוזמנת להתקשר" אמרה
"אוקי" אמרתי
"אני צריכה ללכת נתראה מחר?" אמרה
"כן" אמרתי
התחבקנו וכל אחת המשיכה לדרכה
לא ידעתי מה לעשות.
אני פשוט לא מאמינה שזה מה שקרה!
אני זאתי שאשמה וזה לא היה מגיע לו!!
חזרתי הביתה ולא יכולתי להפסיק לבכות
היה לי נורא קשה עם זה.
הגעתי הביתה ואמי ראתה אותי בוכה.
"מה קרה מותק?" שאלה אמי
"לירון התאבד!" אמרתי
"מה איך מה קרה?" שאלה
"נפרדנו בגלל שאמרתי לו שלא נוכל לשמור על קשר ממרחק ושזה לא יהיה קל
 ככה והוא אמר לי היום שאם אני לא חוזרת אליו הוא קופץ" אמרתי
"מאמי שלי אל תדאגי זה לא היה באשמתך"אמרה
"זה כן באשמתי! אני זאתי שגרמתי לו להתאבד! אני זאתי ששברתי לו את הלב!" אמרתי
"מאמי אל תדאגי זה לא באשמתך! את רוצה לאכול משהו?" שאלה
"לא תודה.. אני יעלה לחדר שלי" אמרתי
עליתי במדרגות והרגשתי נורא.
אף פעם לא הרגשתי ככה.
פתחתי את הדלת ומצאתי שם מכתב.
היה כתוב על המעטפה
לכבוד דנה מ...................

אוקי אז כפי ששמתם לב אני לא עידכנתי הרבה זמן.

לא היה לי כ"כ זמן וגם יש לחץ בלימודים וכו'

אז אני חזרתי לעדכן ואני ישתדל לעדכן לפחות כל שבוע (:

אז מקווה שתאהבו (:

♥ ♥

הכותבת (: