the mess in my blond head

מאבדת את עצמי...

תקופה קשה ובודדה...למרות שאני מוקפת סביבי באנשים וחברים אני מרגישה בודדה,מרגישה לבד.

אמרתי לחייל שאני לא רוצה להמשיך את מה שהתחלנו.זה פשוט לא מתאים.

ככה גם אמרתי למאבטח.לסיים כל תקשורת,אחרת הוא סתם יישאר בתקוות שווא,אבל יוני..יוני שלי

הוא התקשר אלי היום ובכה,כלכך בכה. פעם אחרונה שראיתי אותו בוכה זה בהלוויה של האקסית שלו לפני 5 שנים.

הוא אמר לי שכואב לו שאנחנו לא חוזרים והוא אוהב אותי עד כאב.אני כלכך אוהבת אותו גם ולא מסוגלת לחזור אחורה אבל בו זמנית לא מסוגלת

להתנתק  ממנו...

אני מכאיבה בו ופוגעת בו ומתנהגת בצורה סוציומטית ואגואיסטית כשאני חושבת רק על האינטרסים שלי כי בזמן שאני ניפגשת איתו אני פנויה להיכרות

ויוצאת לדייטים ומכירה גברים.אם הוא היה יודע היה שונא אותי.אבל אני לא מסוגלת להשאיר אותו בעבר.

הייתי במועדון בחמישי ובשישי..נהנתי כלכך עם הידידים שלי שהם כמו אחים נהיו בשבילי.

הכרתי ברמן,הוא מדהים באמת גבר מדהים ביופיו.

הוא מדריך ג'ודו וברייקדאנס וכולו אתלט עם גוף של אליל... אתמול הוא הגיע לאסוף אותי ויצאנו לפאב וכשראינו שהם סוגרים ואנחנו בבירה הראשונה

ביקשנו חשבון וחיפשנו מקום להיות בו.

לקחתי אותו לשכונה שלי לנדנדות וסיפרתי לו על האבן שבה שיחקתי אמת או חובה וגדלתי בה והלכנו לשבת עליה, היא נימצאת בהר בוואדי

וזה היה קצת מפחיד באמצע הלילה להיות בוואדי אבל נהנתי מאוד... הוא מתוק... ולא הפסקתי לחשוב על יוני.

קשה לי להיות לבד אני מנסה להתרגל לזה אבל לא מסוגלת.

אני ממשיכה לעבוד בגריפ בנתיים עד שאמצא עבודה שתתאים לי יותר=בה אני יוכל לשבת ולא לעשות כלום.
אני משתחררת בחמישי,ואין לי חפשש +ממשיכים לטחון לי את הצורה... שהשבוע הזה ייגמר כבר ואני ארגיש את החופש ואולי יהיה לי קל יותר למצוא את עצמי

עוד שבועיים וחצי אני משתחררת,מצד אחד אני מתרגשת וסופרת שעות ומצד שני אני עדיין לא מעכלת.

לפני כ3 חודשים אחרי כנס המשתחררים הייתי במוטיבציה ללימודים,תיכננתי הכל וככל שהתקרבתי לתאריך השחרור עבר לי.

אני פשוט מחפשת עבודה,אני יודעת שככל שאני אדחה את הלימודים יגדלו הסיכויים שיעבור לי החשק והכוח ללימודים.

אני רוצה לטוס ולעבוד בחול ובאותו זמן אני רוצה להיות קרובה לבית ולחסוך כסף כי אני יודעת שבחול זה יהיה הרבה יותר קשה.

מתלבטת וחושבת מה לעשות ואין זמן...

בימים האחרונים נורא קשה לי,האנשים שאני אוהבת השתחררו ונותרו רק החדשים ואנשי הקבע שממררים לי את החיים.

לא נשארו לי ימי חופש,ככה שחפש"ש לא יהיה לי... כרגע גם להדממה אני לא יכולה לצאת כי אני ב-2.5 ימים.

זאת אומרת שאני מגיעה לבסיס,אומרת שלום והולכת :-\

אפילו לעשות שתיית שחרור אני לא כלכך רוצה,זו פשוט צביעות להיפרד עם מתנות מאנשים שאני רק מחכה לא לראות...

חתכתי מהמאבטח סופית. אני כבר לא מסוגלת לשחק אותה מעוניינת.

יום חמישי אני אצא קצת למועדון ויעכל את העובדה שאני פנויה, ואשאר כזו לתקופה הקרובה...

יום:חמישי

שעה:23:45

שיחת טלפון יוצאת מהנייד שלי אל הנייד של יוני

אני:"היי,מה קורה?"

הוא:"בסדר"

אני:"עובד חזק?"

הוא:"לא,סיימנו,מחכה להסעה"

אני:"אמממ,רוצה שאני אקפוץ?"

הוא:"למה?"

אני:"לא יודעת..ככה"

הוא:"כן,אני רוצה"

הוא:"אני אתקשר כשאהיה ליד הבית"

אני:"אוקי,ביי"

קליק,קלאק (כאילו הניתוק שלי ושלו.)

באתי אליו,לא היתה נשיקת שלום.הוא הכין תה

אני הבאתי שוקולד מהבית,כי ציפיתי לתה הזה.

נשכבתי במיטה,סיימתי את התה.

הוא התחיל לספר לי משהו על העבודה ששמעתי במטושטש כי כבר התחלתי לנקר ולהירדם.

הוא נכנס למיטה ושם עליי את הראש.

מהראש שלו עלה ריח מתוק של שמפו. כמה התגעגעתי.

הוא התחיל ללטף אותי.

הוא:"היד שלי הולכת למטה"

אני:"אתה מודיע לי?"

הוא:"לא,אני מזהיר,כי אם את לא רוצה תגידי."

אני:"תמשיך..."

הוא ירד לי..ואז היה לנו סקס מדהים!

אין כמו makeup sex

בנתיים אני באופוריה..אבל אולי עם הזמן הכל יחזור לעצמו? באמת הגיע הזמן לעבוד על הקשר הזה.

אני רוצה לצאת איתו היום למועדון וללבוש את הבגדים החדשים שהוא קנה לי בשבוע שעבר..

ועכשיו סתם לעולם של פנטזיות....

אני רוצה להיות סטודנטית,כוסית כזאת עם לפטופ שחורשת על לימודים.

ואז להיות אשת עסקים מצליחה. אישה חזקה,עמידה,שלא תלויה באף אחד.

להיות מטופחת תמיד ולא מוזנחת.

כזאת שחושבים עליה,איך היא מצליחה כלכך ושומרת על עצמה וניראת ככה.

אני רוצה לעשות סיליקון ומתיחת עור אחרי הריון.אני רוצה להראות טוב בגיל מבוגר.

אני רוצה להריח טוב ולהיות מושקעת כמו המוכרות במשביר ובסופר פארם.

אני רואה יותר מדי שידורים חוזרים של סקס והעיר הגדולה כניראה.

ואת הפרקים החדשים של lipstick jungle

ככה אני רוצה שיהיה...