המין האנושי בנוי ככה שכל דבר שיש לנו,לא יספיק לנו.
אבל אצלנו הנשים זה גרוע יותר.
כמה פעמים ראיתם שבחורה תמיד תתאהב בגבר הלא נכון?
יותר מדי.
אני מאז ומתמיד לא ידעתי להעריך יחס טוב.
ולא רק לא להעריך אלא ממש לקחת מובן מאליו.
אבל כל מיקרה היה שונה מהשני.
למשל,האקס שלי אהב אותי נורא. הוא היה מוכן לעשות הכל למעני.
ואני לא הערכתי.
אבל לא רק שלא הערכתי,לא נמשכתי אליו,לא אהבתי אותו ותאמת די נגעלתי ממנו.
אני יודעת שבטח כולם ישאלו אז איך הייתי איתו?,לא יכולתי להיפרד ממנו,הבנאדם היה פסיכופט ודי ריחמתי עליו אפילו.
נהייתי איתו אחרי מערכת יחסים של שנה וחצי שיצאתי ממנה די פגועה ואולי במובן מסויים רציתי לנקום.
אז האקס שלי התייחס אליי יותר מדי טוב,עד כדי כך שהוא היה הסמרטוט שלי,היתי משפילה אותו.
ואני לא גאה בזה,אבל לא יכולתי לשלוט בזה,לא כיבדתי אותו בכלל.
הוא עשה כל מה שאמרתי לו ולא היתה לו דיעה משל עצמו.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אחרי יומיים שהיינו יחד,דבר שהוא לא הגיוני בכלל ואני לא אוהבת שמשתמשים במשפט הזה סתם.
כל החברות שלי שאלו אותי, איך זה שאני כלכך כפוית טובה ושאני צריכה להגיד תודה על מה שיש לי,אבל אותי זה לא משך.
כשהתחלתי לצאת עם יוני ידעתי שאיתו זה לא יהיה ככה.
יוני הוא גבר,הוא בחיים לא יהיה מושפל,הוא בחיים לא יסתום את הפה כשיהיה לו מה להגיד והוא יידע לשים אותי במקום
אם אני יעיז להשפיל אותו.
יוני אמר לי שהוא אוהב אותו אחרי 8 חודשים ואף פעם לא הראה לי שיהיה לו יותר מדי קשה בלעדיי, הוא משך אותי כלכך מההתחלה.
יש לי נטיה להפוך גבר לסמרטוט כשאני רואה שהוא ממש מאוהב בי,וזה לא בשליטתי.
כרגע אחרי המילואים יוני חזר מאוהב,אובססיבי וכפייתי לגבי,הוא אף פעם לא התנהג ככה.
הוא מתקשר בלי סוף ואומר לי שהוא אוהב אותי (דבר שלא מתאים לו בכלל ד"א)
הוא שואל אותי כל היום אם גם אני אוהבת אותו ואומר לי שהוא מרגיש שאני הפסקתי לאהוב אותו.
הוא מספר לי שהוא כל לילה חולם שאני בוגדת בו.
הוא לא עזב אותי לדקה בסופ"ש,שנינו בבית בלי עבודה ובלי צבא והוא לא נתן לי להתרחק ממנו לשניה.
וזה מרחיק אותי,לא רק זה שהוא מתנהג בצורה אבססיבית ומוגזמת אלא זה שהוא מראה לי שהוא יותר מדי אוהב אותי
וזה שהוא מתייחס אלי יותר מדי טוב ומפחד להגיד מילה לא במקום.
זה שכשאמרתי לו בשישי אצלו בבית שלא יעצבן אותי אחרת אני יילך הביתה אז הוא ענה לי:"לא אל תלכי"
זה משהו שתמיד רציתי ממנו,להרגיש אהבה חזקה כמו שיש לי אליו.
כי אף פעם לא ראיתי ממנו חשיפת רגשות אמיתית.
אבל אני מתרחקת ומרגישה איך הרגשות אצלי כבים בימים האחרונים.
למה אנחנו עם כזה דפוק ואנחנו לא יודעות להעריך מה שיש לנו?!
האם זה נכון שלא צריך להתנהג לנשים טוב מדי כדי שלא "יתפסו תחת"
תמיד שנאתי כשגברים אמרו את זה,אבל אני מתחילה להאמין בזה.

כלכך רוצה לצאת למועדון,לא יצא לי לצאת בשישי שעבר.