RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
הגיגים בשעת לילה מאוחרת
אז עבר עליי שבוע.. הממ.. אנסח במילה נפוצה מלקסיקונו של מר אמיתי- "מעניין...".
עבר עליי שבוע לא רגוע בעליל, במהלכו החלטתי בהחלטה אמיצה לנטוש קצת את הארץ לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
אך זה בהמשך.
בסופ"ש האחרון החלטנו לעשות מפגש מד"א (מסוממי/מובטלי/משוחררי דרום אמריקה- אנא מחק את המיותר) והפעם על המפה- קיבוץ שדות ים.
בשביל בחורה כמוני, שגרה בפאקינג חור אי שם בדרום הארץ זה מקביל לנסיעה לחו"ל.
נסעתי בתחילה לעזראילי בת"א ושם היה.. ממ.. מה המילה?... כן, מעניין. שוב.
למען האמת כבר השכלתי להבין על מה מדבר הביטוי "הבועה התלאביבית" אך כל פעם כשאני מגיעה אני נתקפת בתדהמה מחדש.
עשרות אנשים תמהוניים ותמהוניים פחות, אופנה מוזרה ומעודכנת מאיין כמוה, וכניראה שמשה דיין נחשב אייקון אופנתי מוביל, אחרת אני לא מבינה את הרטרו הזה שפוקד מאות ילדים שמסתובבים עם פוני שמכסה להם עיין אחת לפחות.
ומה זה הרזון הזה? לא אוכלים שם במרכז?
אכן מראות קשים.
משם נסעתי לעיר מובילת תרבות לא פחות, ולא, אני לא מדברת על פריז אם כי על חדרה.
ומשם לגולת הכותרת- לקיבוץ שדות ים.
הייתי רוצה לגולל סאגה מלאה בהומור על מה שהתרחש שם, על כמה כיף היה לראות את כולם, ואילו שיחות ברומו של עולם דיברנו, מה כולם עושים מאז החזרה ומי כבר סאחי.
אך האמת שמהרגע שנידלק הג'ויינט הראשון הזיכרון פרח לי לחלוטין.
אני זוכרת במעורפל המון המון כיף, רגעים קטנים של אושר, אווירה נפלאה עם יותר מידי אנשים שאני אוהבת קצת יותר מידי והרבה אוכל שניגמר בזמן קצר מידי.
וגיטרה.. נדמה שהייתה שם גיטרה ומישהו ניגן עליה.
אולי זו הייתי אני?
יום למחרת כבר הייתי בדרכי הביתה לסופ"ש.
יום שישי יצאתי למסיבה בקיבוץ הסמוך והפעם נקטתי בשיטת התמסטלות אחרת, ולא, אני מצטערת אך אינני היי בנטורל.
אוסיף ואומר שאני לא מאמינה שיש מישהו היי בנטורל, אלא אם כן נדמה לו שלעשן גראס נקי נחשב נטורל.
אז שתיתי למוות.
ורקדתי, והשתחררתי, ועשיתי עוד כל מיני דברים שאני מונעת מעצמי בדרך כלל.
ויום ראשון קמתי והזמנתי כרטיס טיסה לארצות הברית.
ככה.
בלי הכנות או חשיבה מוקדמת.
פשוט פעלתי עם האינטואיציות שלי שכל הזמן מהדהדות לי בראש "בן אדם לא נשאר היכן שלא טוב לו".
ולא טוב לי.
עם כל הצער שבדבר, אני בת 22 ולא מרגישה שעשיתי כלום.
אז נכון, עבדתי במטרה לממן את טיול חלומותיי, והגשמתי אותו והוא היה יותר טוב פי אלף מכל חלום שחלמתי.
אבל מאז החזרה אני חשה ניתוק מכולם ובעיקר מעצמי, חוסר סיפוק וחוסר מזל והכי עצוב- חוסר עניין.
נהייתי אפאתית להכל בצורה לא נורמאלית.
תמיד הייתה בי מן המיזנטרופיות, זה לא משהו שנפל עליי כרעם ביום בהיר,
אבל האדישות הזאת עוד תוציא אותי מדעתי.
אז אני אצא מדעתי,
אבל לפחות זה יהיה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
:)
| |
the new guy
אז יש את הבחור החדש.
מן הראויי לציין לפני כן שעד היום לא נחלתי הצלחה עם בני המין החזק.
ממרום שנותיי, עשרים ושתיים במספר, עברתי אי אלו קשרים, אך אם אהייה כנה עם עצמי (ואתכם) אוכל לומר בפה במלא (בהמשך יתברר במה) שרובן היו מושתתות על סקס, מי יותר מי פחות זה הוא כבר פרט זניח, אך אבן היסוד האיתנה פה הייתה, כאמור.. מצוות פרו ורבו.
הבחור האחרון שלי הייה אוסטרלי טיפוסי, אחד כזה ששותה מבוקר עד ערב, הוא אומנם גילגל ג'ויינטים מצויין אך שניינו היינו בעלי טמפרמנט שונה לחלוטין זה מזו.
למעשה, לא הייתה לנו יותר מידי תקשורת מלבד שיחות שטחיות כגון
אני: מארק, נו דיי (מוחה על שידול לקינקיות יתר)
מארק: why are you telling me to die all the time??
אכן, שיחות ברומו של עולם.
מארק ואני טיילנו יחדיו במדינות האנדיות (ולמי שאינו בוגר דרום אמריקה- פרו ובוליביה), היינו מחזיקים ידיים בשווקים הפתלתלים, מידי פעם יושבים לאכול, רואים סרט ובעיקר משתגלים.
זו אגב, הפעם הראשונה שראיתי/חשתי בולבול ערל, אבל היי- אם זה נובח וניראה כמו כלב- כניראה שזה כלב. כלב גוי, אבל עדיין, כלב.
אחרי פרידה דרמטית (או שלא) היה אורי.
אורי, המושבניק המתוק הזה, פשוט ללקק אותו (לשם שינוי- מטאפורית) הוא היה הכי יפה בכל ברזיל, ובכלל בכל דרום אמריקה.
הוא היה מתולתל, יחף, מחליף בגדים בתדירות גבוהה עד גבוהה מאוד ואחראי סיפוק חומר בתום כל יום קשה שכלל בחובו שיזוף בים ורביצה שגובלת בעבירה על החוק.
בין שאכטה לשאכטה היינו מנהלים שיחות, ממנצ'זים כל הנקרא בדרכנו, מחליפים מבטים נוגים וזוממים לסירוגין, ובכל פינאלה כזו שם יום, קצת לפני שהשמש זורחת שוב היינו יושבים עם הגיטרה ומזמרים, וכשהוא היה פורט את "ילדי הלילה" או "מיכאל" הנוסטלגי היה מתעורר בי חשק עז לקרוע לו את הבגדים ולעשות לו כל מיני דברים לא יאים.
כמובן שבסוף, בסיומו של לילה מעניין שכלל בתוכו בהייה בתיקרה בשעה קשה (תגיד, זה רק אני או שיש שם מלא פרצופים שמוציאים לי לשון???) התנשקנו ומימשנו את תשוקתנו.
יום למחרת עזבתי את הייבשת.
כבר אמרתי שלא נחלתי יותר מידי הצלחה, לא?
ועכשיו יש את הבחור החדש.
אמיתי שמו, הוא קיבוצניק טיפוסי בן 26, ברמת העיקרון הוא לא עושה יותר מידי, הדוניסט במלוא מובן המילה, רוב היום יושב בחדר.. ומעשן.
אם הוא ניתקף באקטיביזם אז הוא יוצא החוצה לטייל בקיבוץ.
ומעשן.
כבר בשיחותיינו הראשונות הבנתי שאין לי פה עסק עם בן אדן קונבנציונאלי. הוא אמנם גדל ממשפחה נורמטיבית לחלוטין, אך גדל להיות עוף מוזר עם לא מעט תיסבוכים.
ואהם יש מישהו שאוהב להכניס ראש בריא למיטה חולה? אוהו.. עבדתכם הנאמנה ניזונה מכך.
זה מדליק אותי יותר מנשיקות באוזן, יותר מליקוקים בצוואר, יותר מישראל בראון בגמר כוכב נולד.
טוב ניסחפתי.
בכנות, אני לא בטוחה שהוא הבחור הנכון בשבילי. אמנם בודדים האנשים שיאמרו שאני בחורה מן היישוב.
גם לי יש את המוזרויות שלי, דיכאונות תכופים ובלתי מוסברים, תסבוכים בנסיון להבין את הוויתי ועוד מטעמים.
מן הסתם הייתי אמורה להתחבר לבחור שיאזן אותי, שייתן לי בוסט של מיינסטרים, אך כמובן שהצד המזוכיסטי שבי עולה על כל מציאות וגורם לי לעשות דברים שייגרמו לי להצטער על הרגע בו הגחתי לאוויר העולם.
רטרואקטיבית כמובן.
הייתי אצלו סך הכל פעם אחת, קצת התגפפנו, מה שגם לו לו נורא להתפלא,
וגם לי להתפלא-על מה לעזעזל אתה מתפלא?
אכן, בחור הזויי.
ובנתיים אני ממשיכה איתו. לא יודעת למה.
הריי הוא חמוד, ומצחיק בדרכו הייחודית אך אני חושבת שהסיבה העיקרית היא הרצון הקמאי הזה להיות חלק ממשהו.
וכי נימאס לי קצת מעצמי אז אני מנסה להעביר את המעמסה למישהו אחר.
הריי בסך הכל, לא רציתי הרבה, מישהו שילטף לי את השיער במקום דברים אחרים, שיגיד לי לילה טוב ויתכוון לזה, שיגיד לי שיש לי ריח טוב בשיער ושיגרום לי להבין שלקנות סט הלבשה תחתונה בשלוש מאות שקלים זו הוצאה משתלמת.
אחרי הכל, מגיע לי,
לא?
| |
אז ככה...
אז זה מתחיל איפה שהוא בין שלהי השירות הצבאי לכמה חודשי אזרחות מאלפים. כולנו היינו רוצים או מקווים שהא' תהפוך באורח פלא לע' אך מה רבה ההפתעה- זה לא קורה.
מה שכן, דבר אחר קורה- התודעה מכה בי כ"כ חזק ואני מתחילה להבין שאיפה שהוא בדרך איבדתי את עצמי.
החיים הרי מצפים מבחורה בת 20 ו.. שתגיע לגיל הזה עם פחות קפריזות ויותר תובנות לגבי משמעות החיים. אולי כמה פניני חכמה, מספר טיפים לאורח חיים בריא יותר, או לפחות תשובה לשאלה איך בחור מממ.. ורסטילי כגון מר בובליל מגיח לעולמי בפריים טיים בדרך להיות כוכב תרבות.
אז ציפיתם.
בהסרה מהירה של לוט הגלובליזציה נגלה שלמעשה בגיל 20 1... אין יותר תשובות- ההיפכא מסתברא- רק יותר שאלות הנופלות על אזניים ערלות.
ולמעשה, העובדה שהתחלתי לשים לב לצלוליטיס ביריכיים והשאלה- "האם אני באמת מידה SMALL?" מהדהדת בראשי לא פעם לא מעידה שאני בן אדם בוגר,נבון או פיקח יותר אלא רק שגנטיקה איננה מילה גסה.
בגיל 20 ו.. אני מוצאת את עצמי נפלטת לחור השחור הזה, שלימים ייקרא חיי הבוגרים, בלי יכולת או כלים להתמודד עם הכאוס הזה שנכפה עליי, והריי כבר סיים לטמון בחובו מורות טרחניות שמטרתן המוסוות היא להקנות לנו ערכים בעוד מטרתן העיקרית היא להפוך את גיל ההתבגרות לסיוט (לא שגיל ההתבגרות כשלעצמו הוא חביב, הריי שחצ'קונים, גשר, ניצני שדיים וצמיחת שפם בר מצווה מעולם לא הייטיבו עם חייו של איש) אם כן- יחי האזרחות?
ואז אני מגלה לדאבוני שחיי האזרחות הבוגרים אינם זוהרים בטוש ורוד זרחני כמו בסיפורים.
במקום סקס סמים ורוקנרול אני זוכה בסיגריות סוג ז' (והריי ביניינו- אחרי שירות צבאי מי יכול להרשות לעצמו משהו?) את דליק ווליניץ מגיש חדשות בוקר בפאקינג 6 לפנות בוקר שהינשופים חוגגים באפטר פארטי, וסקס?.. הממ.. סייג לחכמה שתיקה. או שתוקה, תלוי כמה אתם חובבי ריאליטי.
אך גדלתי על ערכים מסויימים, ואני מתרגלת לסטטוס קוו הזה, כמה שהוא שואתי, אני בולעת את הגלולה המרה בתקווה לבלוע עוד כמה דברים בסוף הדרך.
ובנתיים חווה דברים, אהבות, ויחד עם זאת כמובן אכזבות, עליות ומורדות, "הטיול הגדול" שמשנה לי פרספקטיבה על כל העולם ואישתו, ומשננת את המנטרה "לא חשובה המטרה אלא הדרך" ומבינה סוף סוף ש.. אלו החיים.
ואין שחור או לבן. יש המון המון אפור באמצע, והאמת? אפור דיי מחמיא לי.
אז זהו, זה הקטע הראשון שלי שנכתב ככה במשיכת מכחול או איך שלא קוראים לזה,
אני לא יודעת מה ההליך הפרוצדורלי אבל אציג את עצמי לשם הנימוס- אני ניצן (וזה מספיק לעת עתה).
אני לא רוצה להיכנס להגדרות של מי ומה אני, בייחוד כי טרם גיליתי זאת.
מקווה שנהנתם לקרוא אותי, עד הפעם הבאה- לילה טוב וחג שמח.
| |
| כינוי:
random sin
בת: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
