הידיים האלה שלך.
אלוהים שלח את המגע החם הזה ש
נוגע לי בגוף ומחמם לי את האיברים חזק.
וכל יום שעובר, רק רוצה יותר שתבין
מה קורה שם בשמאל שמאלה של מכונת הרובוט.
לחלום אותך בכל שעת שמש בהירה ש
קורנת ומחייכת אליי מבעד לעננים האפורים. הגדולים. היפים שלי.
הם הרי מבינים אותי.
כולם הפכו זרים בעיר המנוקרת הזאת.
הכל חדש לי כאילו לא הייתי פה מעולם בעצם,
אבל 7 חודשים זה נצח בחיים מסוימים.
ואם באופן מסוים תרצה ש
אשלח יד מנחמת.
נושכת שפה.
ונהיה כואב וחלוד והגשם עשה אותי מלנכולית
ואיפה אתה?
סופרת זאבים אחרי זאבים, הכל לא טוב ואולי אפילו רע-
אתה בטח נכנס ומדליק, העשן נכנס
והאישונים פתאום
ובתוך החדר מדליק את האור,
ואחרי שניות של זמן- דפיקה.
על המיטה.
וכשאתה סוגר עיניים, אין זאבים.
אז אתה ישן בשקט.
וגם לי בא שקט.
אז אני לוחשת ש
בא לי שקט איתך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
mrs cobain