נראה לי שעברתי את כל ההרגשה הרעה הזאת שהרגשתי כבר המון זמן. נראה לי שהאופטימיות חזרה והתחלתי להסתכל על הדברים החיוביים שיש. אבל עדיין לא הכל טוב, יש אנשים שגורמים לך להרגיש כל כך רע עם עצמך. אנשים שכל הזמן עסוקים בעצמם ובמה שקורה להם והם לא מעוניינים במה שקורה לך, אנשים שאת חושבת שהם חברים טובים שלך אבל את לא בטוחה עד כמה זה באמת.
נמאס לי כבר לחיות בצל שלך ולשמוע כל הזמן על כמה חושבים שאת מהממת ומדהימה. לידך אני מרגישה פשוט אפס, כאילו אני לא שווה כלום, כאילו לאף אחד לא אכפת ממני, ולמרות שאני יודעת שזה לא נכון איכשהו תמיד כשאת לידי אני מרגישה את זה.
למה כל מה שאני רוצה קורה דוקא לך, כל החלומות שלי מגיעים אלי. נכון שאני קצת מקנאה, הרי זה אנושי אבל זה כל כך מעצבן.
זה כאילו ששכחת מי היית פעם, נהיית מאף אחת שאף אחד אף פעם לא שם עליה למשהו, ככה סתם פתאום, ועכשיו לא אכפת לך מהחברים האמיתיים שלך, רק מעצמך וממה שטוב לך ובא לך.
כל יום אני מבינה יותר ויותר כמה קשה לסמוך על אנשים ולסמוך על זה שהם יהיו לצדך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kt