כמה מוזר שוב לחזור.
כבר שכחתי. נשכחתי. לא זכרתי כמה זה היה מגן עלי.

עוטף אותי ושומר עלי.
מאיר אור במקומות שלא נראו מעולם.

חזרתי לומר שנזכרתי
ותהיתי והתפכחתי.

את מתקרבת רק לאנשים
שצריכים עזרה. שתוכלי להציל אותם מעצמם. ומתבייתת.

ככה הוא אמר.

וככה הוא צדק.

את רואה בהם נקודה
חשוכה.

פחד. אומללות.
תלותיות. בדידות. ניכור. בושה. תסכול. עצבות. בלבול. כמיהה ל...

והנה את באה. מגיחה
מן האור הלבן. מלאך שומר אבל עם חור בלב.

מחפש למלא אותו בחושך
של אחרים.

ואחרי שתרפאי אותם הם
יישארו איתך כמו שרצית. ירצו אותך. יזדקקו לך.

ומה את עושה כשאת
פוגשת אדם שאיננו צריך הצלה? שנמצא לידך ומטיל עליך צל של

ביטחון ושלמות.

את בורחת. את מסתתרת. נעלמת.

חובשת את החורים.

וחוזרת לצוד.