Another winter
אפעם לא באמת הייתי אופטימית לגבי דברים,
בשביל מה,
אני אומרת הכל לטובה, ואז מה ?! הכל ממשיך להתנהל אותו דבר.
אבל את האמת,
אולי אם שנה שעברה הייתי קצת יותר אופטימית הייתי רואה יותר ורוד, במקום שחור.
ולא דיברתי על זה כמעט עם אף אחד,
על הרגשות שלי.
אני חייבת לפרוק את זה החוצה, אחרת אני ישאר עצבנית.
איזה כייף,
החורף הגיע!
והפעם, אני לא מדלגת בגשם לבד.
גשם יכול להיות דבר מדכא כל כך,
שאת לבד, מסתכלת על הגשם ומזדהה איתו.
כבר הרבה זמן,
שלא הסתכלתי על הגשם בחיוך.
אני מנסה להסתיר את הרגשות עם חיוך גדול,
לרוב זה עוזר כי לא שמים לב מה מסתתר מאחורי החיוך הקטן הזה.
את האמת,
הכל התחיל התחיל בחורף, שפתאום התחילו להתרחק ממני.
אוווף,
אני נשמעת כל כך ריגשי,
אני שונאת ריגשי.
בגלל זה אני כותבת את הדברים בבלוג, ואני לא צריכה להתמודד עם שאלות, סקרנויות, ולא להיות מובכת.
אני לא סובלת שיחות של לדבר על רגשות,
תמיד אמרו לי שאני מיסתורית,
שאני לא משתפת דברים.
אני שונאת לבכות ליד אנשים.
בטח כנראה בגלל שבכל פעם שבכיתי, צחקו עלי.
זהו,
החלטה,
השנה אני אופטימית !
החורף הזה, אני לא לבד (:
(אני מקווה)
take good care(:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
