
איפה האנשים האלה?
האנשים שכולם כל היום מדברים עליהם.
~
איפה החברות האמיתיות ?
איפה האהבת אמת , האחד?
איפה המשפחה התומכת?
איפה האיש ששינה לי את העולם?
איפה זאת שתמכה בי לאורך כל הפאקינג 4 שנים המחורבנות האלה?
איפה כולם ?
~
רוצה לדעת מזאת אהבה,
תחושה טובה,
חיוך בלי סיבה,
תמיכה.
למה כל מי שיודע,
נבהל.
למה אני צריכה לחיות בשקר?
כל הזמן אני רק צריכה להוכיח לכולם,
הנה שחר הגיבורה, היחידה שיכולה לשמור על כולם.
רק רוצה להיות ילדה.
להנות מהחיים,
להיות מאושרת.
איפה כל אלה שאמרו, מעכשיו הכל יהיה יותר טוב.
הכל יותר רע.
אני צריכה לחיות בסימן שאלה,
לא לדעת מה צופה.
אני עוברת לשם, נשארת פה, החיים שלי תלוים באחרים.
משתדלת שלא לתת לזה לקראת.
ועם אני יבכה,
מי ירחם ?
אני שונאת רחמים, אני אוהבת יחס.
שונאת לבכות לבד.
-
מה יעזור להגיד שהכל לטובה?
זה לא יעשה טוב.