לכל אחד מאיתנו יש דפוסי התנהגות
לחלק מהם אני מודעת ונוח לי איתם
חלק מהם אני לא מודעת בכלל
והשבוע גיליתי שמחלק מהם אני פשוט בוחרת להתעלם
אני לא ממש מבינה אם זה במחירה אני מתעלמת או שזה שוב דפוס להתעלם מהדברים שלא נוחים לי
לפני שבועיים לא הלכתי לאימון , היו לי את כל התירוצים האפשריים (אז זה לא נראה תירוץ )
העבודה קדמה לאימון ,התחושות קדמו לאימון , הכל כדי לא ללכת לאימון ....
למה ???
השבוע שהלכתי לאימון ,המאמנת היקרה שלי ,העמידה מולי את המארה הוירטואלית שלי וגרמה לי לחשוב
גרמה לי לחשוב למה בעצם לא הגעתי לאימון , ולאחר שיחה קצרה הבנתי שזהו דפוס מאוד דומיננטי אצלי
אני בורחת מדברים , אני מוצאת את כל התירוצים לא לעשות אותם ,והתירוצים האלה נראים לי רלוונטים לחלוטין
אמיתים באותו רגע ממש ,אבל בעצם אני גורמת לעצמי לברוח מהמטרה שהצבתי לעצמי .
אני מחליטה על מטרה .... שקשורה רק לי
מתחילה לבצע אותה בשקדנות ,מתמקדת בה בחירוף
מחוייבת אליה .....
ואז אני מוצאת את כל הסיבות .... שלא לקרות , שלא להגיע לנקודת הסיום .
כמה דיאטות התחלתי ולא סיימתי .... היו כאלה של שנה ,חצי שנה ,שלושה חודשים
כמה פגישות עיוורות קבעתי ... ולא הוצאתי לפועל ,כי השתפנתי , כי ברחתי , כי השתמשתי בדפוס בלי להרגיש
כל מה שקשור אלי , אני מתחילה ....ולא מסיימת
ואז בא השיפוט , שהוא הכי גרוע
אז אני מתוסכלת ,לא מאמינה בעצמי ,ולא מקבלת שום דבר בעצמי
פעם ראשונה שאני מסתכלת על הדפוס הזה בפנים , ישר בעיניים ....
ומחליטה לא לתת לו להשתלט לי על החיים
זה לא פשוט ,ולא בטוח שתמיד אשים לב ,אבל הדרך עוד ארוכה
מה שעוד לא ממש הבנתי , למה אני עושה את זה לעצמי
למה אני לא מגיעה למטרה אף פעם
למה אני משאירה דברים כאלה ,שכל כך חשובים לי
כמעט ....גמורים
חג שמח אנשים :))
משהו קטן וטוב :
פרחים יפים לחג שקיבלתי בהפתעה גמורה מאדם מיוחד (החיים כל הזמן מפתיעים )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
