היא הביאה את המילים ....אני את התמונות
תתפנקו :))
היא הבריזה לי ביום שישי, מסכנה הייתה חולה כל כך, אז היא החליטה לפצות אותי ביום שני.
רק מה, שתינו שכחנו שחג האהבה.
אזי הקדמנו לקבוע.
באוטובוס בדרך לשם, כל מיני נשים התנודדו עם זרי פרחים בגדלים שונים.
בטעות הגעתי למקום מוקדם מדי, וכבר הזמנתי קרפצ'יו קלאסי, וצ'ייסר של AALBORG (אל תשאלו אותי מה זה, הריח מצא חן בעיניי). כמובן שישבתי לכתוב – עוד מחברת נגמרת, וזה אומר עבורי סיומה של עוד תקופה. אחרי שכמעט חיסלתי לבדי את רובה של המנה והלחם המרוקאי, תוך כדי כתיבה, היא הגיעה.
לבושה בחולצה אדומה.
גמני.
לא שמנו לב, עד ששאלו אותנו פעמיים אם זה לכבוד חג האהבה.
כן, בוודאי, מזותומרת? תיאמנו בינינו מראש לפני שיצאנו.
שוגר ואני לא מדברות כמעט בין הפגישות שלנו, או לא מדברות כמעט.
גם לא נפגשות כמעט, אחת לחודשיים שלושה, חמישה, לפעמים עוברת שנה, עד שאנחנו נפגשות.
ואז, אנחנו עושות את זה ביג טיים, ותמיד זה מרגיש הכי נכון שאפשר.
חנויות הפרחים והשוקולדים היו מפוצצות.
טוב שיש חג שכזה, שמכריח את כולם לשקוד על הזוגיות שלהם באופן מלאכותי.
זה מקדם מכירות מעולה.
אז ישבנו ואכלנו, ושתינו.
קוראי הבלוג שלי יודעים שאני מתה על הקרפצ'יו של הדיקסי, למרות שבפעם האחרונה שאכלתי שם, זה היה עם האיש שבינתיים נפרדתי ממנו, אני חייבת להודות שהקרפצ'יו היה אפעס, טיפטיפה, מממ...איך לאמר בעדינות- לא שמר על רמתו.
נחזור לקרפצ'יו-בר, אכלנו את הקלאסי, שהיה טעים באופן קלאסי.
אח"כ הזמנו את ההוא עם הגבינה הכחולה שהיה טעים גם כן, והגבינה עם האגוזים, שכחתי איזה אגוזים אלו היו, נתנה טוויסט בלשון.
בהמשך קיבלנו טעימה למנה שעתידה להכנס לתפריט- סביצ'ה דג אנטיאס, שהייתה טעימה מאוד, ולגראנד פינאלה הזמנו- שוגר מה הזמנו? אני כבר שכחתי.... אבל היה שם עוד משהו טעים, עם ריבת עגבניות וחרדל ששרף לה את כל החיך, אבל לא את החיוך.
המשכנו לשבת ולקשקש, על מצלמות, ותמונות, שוגר מצלמת מעולה שחבל על הזמן, ושאר מיני תחביבים, בינתיים החל המקום הקטן להתמלא.
חבורה של ארבע נשים, ועוד שתיים אחרות, התיישבו לשולחנות בחוץ, הטלפון המה בהזמנות טייק אווי, מי מזמין קרפצ'יו צימחוני בטייק אווי?
למה בלי בשר? איזה מין עונש זה?
השולחנות הגבוהים מאחורינו (שניים) יושבו בשני זוגות גברים, שלא נעצתי בהם מבט, ולא שמתי לב אם היו שני זוגות, או שני זוגות, לצידי על הבר ישב זוג של גבר ואישה.
המוזיקה נעימה, השתדלו להקפיד על שירי אהבה, במיוחד ישראלים.
מתי כספי שר- "לא חשבתי שתלכי ממני" איך שיר פרידה יכולה להיות שיר אהבה, מי עוד מכיר שירי אהבה ישראלים?
כשהמוזיקה התחלפה לדרום אמריקאית, קובני, סלסה, או משו בסיגנון זה היה הקיו שלנו לפרוש באלגנטיות, החשבון היה נמוך באופן מפתיע, אך לא לא צפוי, כי לא קיבלנו הנחה, זה פשוט משום שהמקום לא יקר.
איבן גבירול בעשר בלילה, שוקק אנשים, הלכתי לאורכו עד לתחנת האוטובוס.
חברה שלי, נהניתי עד למאוד.
זה היה בדיוק במקום בכדי להרים את רוחי שמשתופפת בערבים, לנוכח הנסיבות.
צמח בר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
