לא תמיד חשוך עמוק בפנים

המשך ל

היא הסתכלה במורד המדרגות, נאנחה לעצמה "על החיים ועל המוות" והחלה לרדת במדרגות, לאחר כאלף מדרגות, קרן-אור סופסוף הגיעה לתחתית המדרגות, היא הסתכלה מולה וראתה אולם ענקי, שורות של עמודים תמכו בתקרה הגבוהה שהייתה מלאה בציורים ובנברשות מדהימות, מלאות ביהלומים שהקרינו אור מתוכם, הקירות והרצפה היו לבנים ומבריקים כל כך, שהציורים מהתקרה השתקפו בהם, קול שירה נשמע ממרכז האולם, במרכז האולם, מסביב למזרקה מדהימה שזרמו בה מים משונים, ישבו קבוצה של לוחמים ושרו ושתו, שהיא התקרבה לעבר המזרקה והלוחמים, שהיא מתפלאת מיופיים המדהים של המים ששינו את צבעם כל שנייה, בלי לשים לב היא הגיעה עד ללוחמים שבינתיים הפסיקו את שירתם ונעמדו מחכים בסבלנות לתשומת ליבה של האורחת, קרן-אור יצאה מהפנוט וראתה מולה את קבוצה הלוחמים קדה לה קידה, אבל אלו לא היו לוחמים רגילים, אומנם היא הבינה שהעולם הזה לא מתקדם מבחינת טכנולוגיה, אבל היא לא ציפתה לראות לוחמים כל כך יפים, לכל אחד מהם היה שריון מפואר שעיטר את חזו, חרב או כלי נשק אחר מחובר לחגורתו מוכן לשימוש בעת הצורך, נשקים שזהרו מיופי, אבל יותר מכך פניהם של הלוחמים, חלקות, תמימות, כמו של מלאכים, ואז כאילו קראו את מחשבותיה הלוחמים פרסו כנפיים, אחד מהם, אחד שנראה מבוגר יותר מהאחרים ניגש אליה, אחז את ידה ונשק קלות, "שמי הוא המלאך יוחנן, ואני שומר הראשי של באר האור, אנחנו ציפינו לך, הוא אמר לנו שתגיעי", בעודו מדבר יוחנן הסתכל אל אחת הפינות הרחוקות של האולם, פינה חשוכה, יוחנן הצביע על הפינה "קדימה, אחרי זה תוכלי לשבת ליד הבאר ולנוח".

קרן-אור הסתכלה על פני המלאכים, הם הנהנו לעברה שזה בסדר, היא הרגישה רוע בא מהפינה, היא הרגישה אותו בכל איברי גופה חודר אפילו לעצמות, היא רעדה, המלאכים מאחור עודדו אותה להמשיך, היא חשבה לעצמה "אני מקווה שאלו מלאכים אמיתיים, כאלה שמגנים", היא זקפה גבה והמשיכה לעבר הפינה החשוכה, לאט לאט הרוע נעלם, לבסוף היא הגיע לפינה, האור היה חלש אבל היא הבחינה בכסא, לא סתם כסא, אלא כסא מלוכה או לפחות היה כזה, על הכסא יש לו שלד, עטוף בשריון שחור, ולראשו היה כתר יפיפה, העיניים של השלד האירו את החשכה באור אדום, והשלד נעמד, היה נדמה לה שהוא מחייך אליה, "חיכיתי לך יותר מאלף שנים, שבי בבקשה" ומשום מקום הופיע כסא, קרן-אור התיישבה, ובחשש מסוים שאלה "לי?", "לך, הקרן-אור שתאיר לי את החשכה".

אחרי שיחה ארוכה עם אותו שלד, שקרא לעצמו המלך ארתור מאורותיה ממלכת האורות האבודה, הוא סיפר לה על הרוע שבו, על איך הרוע הזה חיסל את נשמתו והפך אותו למה שהוא היום, איך אותו רוע חיסל את הממלכה שלו והפך אותה לממלכה של חושך, ואיך אותו הרוע חיסל את אהובתו היחידה, את האור של חייו את אוריאן, הוא סיפר לה איך הוא הוביל צבאות של אופל, כדי לכבוש את העולם לפני יותר מאלף שנים, ואיך דרקון הצבעים עצר אותו, וסילק את הרוע מתוך גופו עד שהוא הגיע למקום הטהור ביותר על פני הכוכב הזה, ואיך הבאר בגלל טוהרה הרב משאירה אותו בשליטה על גופו, עד לרגע שתגיע אותה אחת שתאיר את נשמתו, ותשלח אותו למנוחתו.

קרן-אור וארתור שוחחו ארוכות הוא הסביר רבות על העולם הזה, על הכוכב הזה ואיך הכוכב הזה שונה משאר היקום, על קסם, ועל יצורי אגדות, על טוב נגד רוע, אבל הדבר הדהים אותה מכל, שהוא האמין שהיא, קרן-אור, עד לאחרונה חברת צוות של חללית מחקר קטנה, ששייכת לאיחוד העולמות הגדול של שביל החלב, היא תקבע את גורלו של הקסם.