לא תמיד חשוך עמוק בפנים

לקריאת הצד שלי חלקים קודמים: חלק א , חלק ב, חלק ג

לקריאת הצד של מיטל : חלק א, חלק ב

לקריאת הצד של רביט : חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד

הערת עריכה מומלץ לקרוא את חלק ד של רביט לסיפור כדי להשלים פרטים חסרים

היפני הניף את חרבו האהובה בפעם האחרונה, נכון שהיא לא נמצאת איתו הרבה זמן, אבל הגיע הזמן להיפרד, הוא הניח אותה במקומה על הקיר, יודע שהוא לא ירים אותה שוב לעולם.

ניערתי את הראש, יוצא מהזיה על איזה יפני, הראש כואב, כאילו דופקים עליו בפטיש, כנראה אחת הבחורות הכניסה לי משהו למשקה, בתקווה לנצל את המצב מאוחר יותר, טוב הייתה לי תוכנית, עכשיו רק צריך להכין לבצע אותה.

היפני הרים מהקיר את חרב החרקירי, התיישב בישיבה מזרחית והניח אותה לפניו, הוא היה מוכן להתחיל בטקס.

ניערתי את ראשי שוב, יוצא מהזיה, זה בא לי ממש לא בזמן טוב, ניגשתי אל הבר וביקשתי איזה משהו לראש, הברמנית חייכה אלי חיוך שובב ומזגה לי איזה קוקטיל, ואז ראיתי את מיטל מגיעה מרחוק, בזריזות הרמתי את הסלולארי שלי והתקשרתי לזיו, אמרתי לו "שתקבל ממני הודעה עוד כמה שניות תגרום למעלית להיתקע ולא אכפת לי איך". לקחתי שלוק זריז מהמשקה שראיתי שמיטל זיהתה אותי והחלה לנוע לכיווני, לקחתי שלוק נוסף.

 היפני החל בטקס, דמעות מילאו את עיניו, הוא אמר את תפילתו בקול חרישי ושלף את החרב מנדנה השלב האחרון הגיע, היפני רעד, מחפש מוצא אחרון, הוא הרגיע את עצמו, הרי כבר ממזמן הוא החליט שזו הדרך הטובה ביותר.

הברמנית הזאת, אני אטפל בה מאוחר יותר, מיטל הופיעה לידי "אתה בסדר?"

"כן אני בסדר" שידרתי כאילו הכול כרגיל, הסלולארי צלצל זה היה זיו, הצלצול אמר לי שהוא מוכן, ידעתי שכל מה שאני צריך לעשות זה להכניס את מיטל למעלית עכשיו, למרות שאפשרות להכניס אותה למיטה יותר קסמה לי, אבל כבר מזמן החלטתי, שהמעלית זאת האפשרות הטובה ביותר, "מיטל, את מוכנה ללכת לחדר להביא כדור לראש?"

מיטל הסתכלה אלי במבט מודאג "אתה בטוח שאתה בסדר, אתה נראה חוור?"

חייכתי אליה "סתם כאב ראש קטן שכדור יעלים אותו במהרה", מיטל קמה וניגשה אל המעלית "אני תיכף חוזרת, תחכה לי פה". המעלית נפתחה ומיטל נבלעה בתוכה.

היפני הניף את חרב החרקירי באוויר תוך כדי שהוא זוקף את גבו, מחזיק ביד אחת את ידית החרב ובידו השני מכוון את חודה למרכז ביטנו.

הרמתי את הסלולארי תוך כדי שקמתי ונעמדתי מול המעלית, לחצתי על כפתור השלח (SEND), "בצע" אמרתי וניתקתי את השיחה. צלצול נשמע מהמעלית, צלצול שאמר שהמעלית תקועה, אחרי מספר רגעים זיו הופיע לידי שואל "כמה זמן אתה חושב שהם צריכים להיות בפנים?"

היפני היה מוכן, זיעה קרה נזלה על מצחו, מרמזת על מצבו, ידו השמאלית שעד כה אחזה בחוד החרב נעה לאיטה לכיוון יד ימין במטרה לעזור לחברתה, היפני כבר לא שלט בגופו, גופו עבד על אוטומט מתעלם ממצוקת נפשו, שני הידיים נפגשו לבסוף בידית החרב, דוחפים את החרב בחוזקה לתוך מרכז בטנו של היפני, דם החל לצאת, מתפשט על החולצה הלבנה, כמו מגפה. היפני התקרב אל קיצו.

זיו דיבר אלי, אבל אני כבר לא שמעתי, היד שלי אוטומטית  התרוממה לאוויר בתנועה של חכה חכה ואז ירדה למטה, זיו שאל "עכשיו?" הראש שלי זז מטה מעלה כתגובה, זיו חייג "תודה רבה , אתה יכול להחזיר את המעלית לתנועה", המעלית הרעישה את רעש החזרה לחיים, והדלת נפתחה, ממנה יצאו רביט ומיטל, היו חילופי מילים בין רביט לזיו שחייך מאוזן לאוזן שמח מתפקידו בכל הפרשה, מיטל אמרה משהו אבל לא הבנתי מה, כנראה שגם רביט לא הבין כי אמר יחד איתי "מה?".

היפני כבר עזב את העולם, גופו צנח על הצד, טקס החרקירי הסתיים.

אני לא יודע איך הצלחתי לעמוד, אני רק זוכר שראיתי את שפתיה של מיטל נעות ברגש רב, ושרביט הסתובב במהירות ועזב את המקום, ואת מיטל מביטה עלי מחכה שאגיד משהו שאעשה משהו, אז נפלתי.

הסוף

אבל כל סוף הוא התחלה של משהו אחר

ואני אני בהחלט לא יפני;-)