לא תמיד חשוך עמוק בפנים

אתם הולכים לקרוא עכשיו

את מה שאני מכנה

היצירה של אומנות הקריאה שבין השורות

של היצירה הריקה

כמו כל אומן חתמתי את שמי בתחתית היצירה

אבל המילים, המילים היו נסתרות מעינכם

אני אנסה להסביר לכם לאן הן נעלמו

אפשרות ראשונה

לפני מספר שנים, בבית של חבר יקר, ילדה קטנה כבת חמש שכבה במיטתה

ואמה האוהבת הייתה לידה, מספרת לה את הסיפור של הנסיך הקטן

משפט אחד נחקק בזיכרונה "צייר לי כבשה" , למחרת בבוקר הילדה ציירה כבשה ועוד כבשה ועוד כבשה, אבל את האמת היא רצתה למישהו יצייר לה כבשה, קרה המקרה ואני הגעתי לשם ואותה ילדה שכל כך רצתה למישהו יצייר לה כבשה, ביקשה ממני, שאני אצייר לה כבשה,

 ואני, תאמינו לי צייר ממש לא, אז לקחתי את הדף הלבן וחתמתי את שמי עליו, ואמרתי לה "הנה ציירתי לך כבשה", והילדה בת חמש אבל לא טיפשה, אחרי הכול אין כבשה ואין נעליים, "איפה הכבשה ?" שאלה בתמימות, עניתי "היא ברחה מהזאב הנורא", טוב ברחה ברחה מה כבר אפשר לעשות, אפשר לבקש שאני אצייר לה פיל, אז מאותו היום, כל פעם שבאתי לבקר היא הייתה מבקשת ממני לצייר לה כל מיני דברים, במטרה אחת ברורה שאני אספר לה עוד סיפור.

אפשרות שנייה

אי שם בבית דין של החיים שאחרי, ישנו ספר, ספר אחד ומיוחד, הספר שלי,

ובספר שלי כתובים כל החיים שלי, והדף הריק הזה הוא רק אחד מאותם דפים ריקים שמציינים את העתיד שלי, עתיד שעוד לא נכתב.

אפשרות שלישית

יש אחד קוראים לו  רביט, והוא פעם נתן לי מחמאה, והמחמאה אמרה שאני כותב מדהים ויפה ואפילו אם הייתי כותב רק מילה אחת בודדה היא הייתה כתובה יפה רק בגלל שאני כתבתי אותה, אז  זו בעצם הדרך שלי להגיד לכל מי שאי פעם נתן לי מחמאה או העריך את הכתיבה שלי, להגיד לו להגיד לה תודה רבה.

אפשרות רביעית

גם אני עצלן לפעמים

J

ולסיום

אני יכול למצוא עוד כמה דברים ביצירה הזאת

זאת יצירה פילוסופית

זאת יצירה שהייתי רוצה לתלות על הקיר

וזאת יצריה פלצנית אבל היא מספקת לי הרבה דמיון וחוש הומור

תודה שהייתם חלק מהיצירה שלי