את הקטע הבא
כתבתי כבר מזמן(לפני שנים)
בתוך ראשי
משכתב ומשכתב אותו
ואולי אתמול אולי שלשום
הוא נכתב אצל מישהי בתגובה
ואמרתי לעצמי
אולי לכאן הוא מיועד
אבל אז ראיתי עוד מישהי שצריכה אותו ועוד אחד
ועוד אחת
אז החלטתי שאולי
רק אולי
יש עוד כמה שצריכים אותו
אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי את מוות
זה היה שהייתי בן 4
הוא בא לקחת את סבא שלי
הוא לא ממש דיבר איתי
אולי בגלל שהייתי ילד קטן
אולי
בכל מקרה ידעתי שסבא בידיים טובות
אחרי זה הוא בא עוד כמה פעמים
ומאז גיל 16 הוא בא קצת יותר בתקיפות
לפחות פעם בשנה
הוא מעולם לא אמר לי מילה
רק נתן לי הרגשה
שאלו שהולכים נמצאים בידיים טובות
העניין הוא שלא הייתי בטוח מה איתי
אז החלטתי לשאול אותו
למה הוא בא לבקר אותי כל כך הרבה
אז פניתי אליו ואמרתי:
"מוות, למה אתה חייב לבקר אותי כל כך הרבה?"
הוא חייך וענה:
"בכלל קוראים לי חיים"
אז אולי
כל מה שאת ,אני וגם אחרים צריכים זה
לתת לחיים להדליק בשבילנו את האור
שכבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
