זהירות מזעזע
ניסיתי להגיד לעצמי בשעת לילה מאוחרת, אבל הייתי רחוק מהקשבה, הדמעות זלגו מתוך ארובות העיניים הריקות מתוכן, הישר לתוך פי המדמם ממילים הרסניות, אשר פוגעות פעם אחר פעם בליבי הרחב לעולם, אבל צר מדי בשבילי, בייסורים תמימים של כוח המחשבה, על מה שלא היה ולא יהיה ולא יכול היה להיות, על עוצמת החלטה השגויה הנעשית באופן מכוון במטרה אחת, להרוג את התקווה שמבקשת את רחמיו של אדון עולם, שמתאכזר אליה באופן לא מוסבר, אבל תמיד משאיר לה קצת כוח כדי לנשום עוד נשימה של סבל.
נתפסתי בקללתי בעודי עסוק במעשה האימים שלי, מבט שואל על פשר מעשי ובאין תשובה באה תשובה מפי אותו שואל, תשובה שקל להסתדר איתה ולכן אני מהנהן להסכמה, אחרי הכל האמת היא בעיני המתבונן ומכיוון השאלה זאת אמת ככל אחת אחרת.
זה נגמר שוב, בצריחותיה של התקווה, בבקשה להקל על הכאב ואם אפשר קצת אור, אבל השעה שעת לילה מאוחרת, והיפים הלכו לישון שנת יופיים, חסרת חלומות או סיוטים, חסרת שאלות או תשובות אשר אינן נגלות לעין אדם בלכתו בשביליי יומו האפרורי, מבלי לתהות על כוחו הנסתר מעיניו שלו.
זריחה שקיעה וחוזר חלילה,תבונה חוכמה ומרמה ישבו ביחד לשיחת עמיתים, לדון בעתידו של זה, אשר הכל יודע ובו בזמן אינו יודע כלום, על זה שעתיד אצלו הוא גם עבר ולהפך, כל אחד מהם שולח רעיון אשר יוביל אותו לכיוון אחר, והם אינם מגיעים למסקנה שכן המניעים שלהם אינם טהורים כמו שהם היו רוצים לחשוב.
ייאוש אחז אותה, בתחתית הבור מושך אותה אפילו עמוק יותר, אבל היא בצעקותיה, העירה את שכנתה לתא, שמחה שהדליקה נר למציאת אותו בקבוק שישכיח לה את הצעקות של האבדון הנמצא בתוך ליבה של אימא אדמה, אבוי, הטיפה המרה שוב נגמרה לה, ויש לצאת החוצה אל החום הנוגע במקומות השמורים ביותר של אברי גופה, חום מרחיק, שמטרתו היא רק לקרב, אבל בעוצמתו המבלבלת, ועצם העובדה שיהא שייכת לחשכה, היא נסוגה לאחור, בעקבות צעקותיה של חברתה תקווה.
זה מסוכן להתעסק בגבולות שלך עצמך
למתוח אותם עוד ועוד עד לטירוף חושים
אשר אמור היה לתת לכם מין סוג של הארה
ובמקום זה גורם לך להתהפך בתוך קברכם
שעודכם בחיים
וכן אני עוד חי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
