לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לא תמיד חשוך עמוק בפנים

לחייך,להזיל דמעה להבין משמעות נסתרת או פשוט לקרוא על זוית ראיה אחרת


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2005

משמרות המוות חלק א - צבא השם


 

  בצבא השם או משמרות המוות          פרק 1

 

בשמיים גם יש ארצות, יש מלאכים של אמריקה יש מלאכים של אירופה ויש מלאכים של ישראל, אז בתור מלאך ישראלי גאה, גם אני בהגיעי לגיל 100 חובה לשרת בצבא שמיים, וכמו כל מלאך אחר ניגשתי גם אני עם קבלת הצו להתגייס, התייצבתי ביום המיועד בלשכת הגיוס, ומלאך משלח הודיע לי שאני הולך למשמרות המוות, בתור מלאך צעיר לא ידעתי מה לחשוב, מצד אחד ידוע שלהיות מלאך מוות זה אחד התפקידים היותר מאתגרים ונחשבים אבל מצד שני זה תפקיד מסוכן ורוב מי שחוזר ממנו אם חוזר לא חוזר אותו מלאך שהוא היה פעם, האמת שלא שאלו אותי יותר מדי, והעמיסו אותי על ענן שלקח אותי לבסיס אימונים, אני לא אספר לכם יותר מדי על האימונים רק שבסיומם כבר לא הייתי מלאך רגיל יותר אלא מלאך מוות או באנגלית death angel.

 

נשלחנו לחזית, מצוידים בשני זוגות מדים, חליפה אפורה בשלושה חלקים כדי להוביל את המתים וברדס שחור בנוסף למגל הטקסית כדי להוביל את המתים שמסרבים למות.

כמובן שלמלאך טירון כמוני נותנים בהתחלה רק את המתים הקלים, אבל עם הזמן גם התחלתי להוביל את המתים היותר קשיים, כאלה שסירבו לעזוב את החיים. התפקיד לא היה קשה במיוחד כל מה שהייתי צריך זה להוביל את המתים אל נהר המתים, שם לעלות אותם על הרפסודה, לשלם שני גרוש למוביל הרפסודה ולהיפרד מהם, בארץ המתים מצידו השני של הנהר כבר יקבל אותם מלאך מוות אחר.

 

למרות שהייתי במשמרות המוות כשלוש שנים, כמעט אף פעם לא היה לי צורך ממש לקחת חיים מאדם המסרב למות, ככה שלא הייתי צריך ללבוש את הברדס, את האמת אחרי שלבשתי אותו פעם אחת ממש לא רציתי ללבוש אותו שוב, למרות כל הקסם שטמון בו, והיכולות שהוא מעניק, כוח יוצא דופן וכדומה, הסיבה היא בגלל שלהוביל מישהו לנהר המפריד בין עולם החיים לעולם המוות זה לא כל כך רציני, אבל לקחת חיים ממישהו ולראות אותו נשאב לעולם הבא זה כבר משהו יותר טראומתי.

 

יום אחד נקראתי למשרדו של הבוס הגדול, מלאך המוות, הוא אמר לי שהוא מרוצה ממני, ושהוא רוצה שאני אחתום קבע, את האמת ממש לא רציתי, אבל הדברים שהוא הציע לי היו ממש מפתיים, כמעט אמרתי כן, אבל אז הוא אמר שהתפקיד שלי יהיה בארץ המתים, הדבר זעזע אותי קשות, זה היה ידוע שהמוביל רפסודה בנהר המתים לוקח 2 גרוש לכל נסיעה, וזה רק לכיוון אחד, והוא מעולם לא לוקח אנשים לכיוון השני, כמובן שבתור מלאך עם כנפיים לא צריכה להיות בעיה כי אתה פשוט יכול לעוף לאזורים היותר טובים של ארץ המתים כמו גן עדן ומשם אתה יכול רגלית לעבור לגן עדן של החיים, אבל בשביל זה אתה צריך אישורים מיוחדים, עדיין להיות בארץ המתים זה מפחיד, אמרתי לו שאני מוכן לעשות אצלו מילואים אבל  רק אחרי שאני מקבל שם משל עצמי, הוא הסכים , הוא שלח אותי לקורס מקוצר ולשבוע בארץ המתים  כאשר ביום האחרון שלי הייתי בארץ המתים התחתונה, הגיהנום.

 

הגיע הזמן לעשות מילואים, ואני כמו שהבטחתי, שמבטיחים צריכים לקיים בייחוד שמבטיחים את זה למלאך המוות, עיקר תפקידם של מילואימניקים או להתעסק עם סוג מסוים של מתים לדוגמא, היה פיגוע

אז לדאוג שכל המתים מהפיגוע יגיעו למשפט הוגן וישלחו למקום המתאים להם, גן עדן או גיהנום, ולפעמים רק לפעמים יש איזה תקלה ואיזה מלאך מוות צעיר שכח או פספס לקחת מת מסוים או יותר גרוע יש איזה מישהו שמותו נקבע בבית דין העליון אבל המוות לא הגיע אילו והוא בחיים, אז צריך לצאת ולהרוג אותו.

 

 

פרק 2 

נכתב על ידי , 4/5/2005 21:50   בקטגוריות משמרות המוות  
170 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 44

תמונה




36,635
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdangelo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dangelo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)