לא תמיד חשוך עמוק בפנים

בארץ המתים או החיים שאחרי המוות, אני לא ממש יכול להסביר לכם איך זה שם, אבל אלו חיים אחרים שונים וגם להם יש סוף.

גם אני נדהמתי שגיליתי את העובדה הזאת, אפשר למות גם בארץ המתים, ואז בא מלאך ממקום אחר ולוקח אותך לעולם הבא, בתור מלאך ואפילו בתור מלאך מוות, המוות נראה לי קצת מרוחק כי הוא היה שייך לבני האדם, לפחות עד שהם עוברים לעולם הבא העולם שלי, עולם של מלאכים, אז ברגע שגיליתי שיש עולם גם אחרי, התחילו להתעורר בי ספקות, התחלתי לחקור, אף אחד לא ידע כלום והם אמרו לי שאני סתם משוגע (משוגע אני???), עד ליום שהמהומות החלו.

זה לא קרה ביום אחד, השדים, לאט לאט מצאו דרכים להגיע לעולם של בני האדם, ליצור הרס וחורבן,

והרג כמובן, אבל מלאכים לא יכולים למות לפחות לא בעולם החיים, אחרי לחימה שבא היה קורבן מלאך  הקורבן היה מתעורר בחזרה בגן עדן, ואם זה היה שד הוא היה מתעורר בגיהנום.

אז זה קרה ששד צעיר הבין, שבגיהינום שדים יכולים למות אחרי הכול זה קורה שם כל הזמן זה חלק מצורת החיים שם צורת השליטה החזק שורד, אז אותו שד צעיר הבין, שאם שדים מתים בגיהנום, מלאכים מתים בגן עדן, לרוב השדים אין כנפיים או יכולת לעוף, וככה אותו שד צעיר וקבוצה של שדים מאמינים מצאו דרכים להגיע למעלה לגן עדן.

מלאכי המוות ואני בתוכם נקראנו בצו שמונה, גיוס כללי, לעמוד בחזית ולהלחם בשדים,

אני יכול להגיד לכם שהצלחנו לעצור אותם, אבל מדי פעם יש עוד איזה שד שמנסה להגיע, והוא פוגש אותנו ואנחנו פוגשים אותו,עוד מלאך מוות מת, עוד שד מת, וזה אף פעם לא נגמר.

רציתי לספר איזה סיפור מהחזית, על כדור אש שיצא מידו של שד וחיסל מלאך מוות צעיר על משמרתו,

על איך בקבוק קסמים של אחר שרף את גלימתו של אחר, או אולי על טיפת הרעל שהשפרצה מדמו של אחר בזמן שגסס על אחד יותר ותיקים אותה טיפה שחיסלה גם אותו למרות הניסיון הרב שלו. אבל את הסיפורים האלה אני אשמור לעצמי.