לא תמיד חשוך עמוק בפנים

הרבה דברים מטרידים אותי בזמן האחרון

סוף הלימודים, תקופת בחינות

המילואים שתקועים באמצע

והחיים בכלל

שבוע הבא מילואים

הנה כמה דברים

שלא ראיתי ולא שמעתי ולא ידעתי

דויד(יש לבטא עם מבטא צרפתי) הוא עולה ישן מצרפת, כמעט ואין לו מבטא אחרי הכל הוא בא לפה בגיל 9 ומאז עברו יותר מעשרים שנה, דויד עובד בחנות פרחים זה לא ממש מכניס אבל זה מעניק לו אושר, אישתו של דויד היא מוכרת באיזה בוטיק בגדים ויש לו שני ילדים קטנים, יום אחד דויד ראה אתה מוות מול העיניים שלו והוא לא פחד בשביל עצמו הוא פחד בשביל הילדים שלו, אחרי הכל הוא הבטיח להם שהוא יחזור שלם מהמילואים, האצבע שלו כל הזמן על ההדק, רעד בקולו, הוא לא ישן, הוא לא אוכל, כזהו דויד ציוני, לעשות מילואים זה זכות אבל הפחד, הפחד משתק.

עמית הוא בחור טוב, כמו רוב הישראלים אחרי הצבא הוא נסע לטיול במזרח, אחרי כמה זמן הוא חזר והתחיל בחייו הבוגרים- עבודה, לימודים וכן מילואים, כמובן שזה לא בא מתאים כמו לכולנו זה לא בא מתאים, אבל שמדינה קוראת אנחנו הפראיירים באים, אז זאת כבר השנה החמישית שהוא בא, אבל הפעם משהו נשבר אצלו בפנים, לא נראה לי שהוא יחזור עוד פעם.

אלכס הוא רווק בן 36  החיים קשים המילואים בשבילו הם סוג של מפלט. גם ה5.56 שהוא טעם היה סוג של מפלט.