לא תמיד חשוך עמוק בפנים

טראחחחחח  השמיעה דלת הכניסה שנשברה בעוצמה,

משה התותח עמד בפתח שנפער, שיערו היה פרוע, היה לו מבט של רצח בעיניים, העיניים אשר שוטטו לכל הכיוונים עד שהן נחתו עלי, שאם שכחתי לציין הייתי מבוהל מאוד ברגע זה מכל ההמולה, "אתה!!!!!" צעק אלי משה, "אתה חייב לי חצי נקניקיה" חיוך שובב עלה על פניו, אני כמובן עדיין הייתי בהלם, חשבתי לעצמי אם לצבוט את עצמי או לא, בסוף החלטתי שלא אחרי הכל גם בחלום הייתי מרגיש את הצביטה לא?, משה שלף כרטיס טיסה ונתן לי אותו "קח, עוד 4 שעות הטיסה יוצאת" , הסתכלתי על הכרטיס היעד היה איי שם בשום מקום, "שבועיים בסבבה על חשבוני, אוכל, שינה ושקט" הסתכלתי עליו בפה פעור, "אתה רציני?!?!" הוא חייך אלי שוב את חיוכו המעצבן "ברור שלא, זה אני שנוסע, אתה, אתה הולך למילואים".