לא תמיד חשוך עמוק בפנים

התעוררתי וכמו כל בוקר יוסי עמד על הראש, רגליו היו מחובקות באוויר, במין ישיבה מזרחית מוזרה שכזאת, עיניו היו עצומות, אבל בניגוד לבקרים אחרים שבהם הדממה שלטה, שפתיו נעו ברכות ממלמלות מילים בשפה מוזרה, שפה אשר נגעה באוזניי בהרמוניה מושלמת, שפה אשר הדהדה בחלל אוזני עד אשר גלי הקול החלו לתופף בהתרגשות מרובה על עור התוף, עיני נעצמו, נותנות לכל חושי הגוף לנוח, הרגשתי שאני נמצא בעולם אחר, עולם שהסתובב סביבי, בוחן אותי, מתפלא על הופעתי המיוחדת, הופעתי השונה כל כך מכל מה שהכיר לפני, הרגשתי מאות אם לא אלפי עיניים מביטות עלי, השלווה שעטפה אותי בשניות האחרונות התחלפה בבהלה, פקחתי את עיניי ולשבריר שנייה היה נדמה לי שראיתי יצורים כחולים, שלמרות שהיו להם שתי רגליים הם לא היו דומים כלל וכלל לבני אדם, אבל בעצם כל מה שראיתי מולי זאת הייתה קטייה, המלאך שלי, בשמלה ערב כחולה אשר נצנצה לאור נורת הפלורוסנט, ההשתקפות שלה עצמה הייתה בכל אחד מאותם החרוזים אשר היו מפוזרים על שמלתה.

הלכתי על חבל דק מאוד, חוט אם לדייק, לא חשוב מה היה מתחתיי, תהום או רשת ביטחון, הרי גם ככה מבטי אמור להיות קדימה, מרוכז במטרה, לסיים את ההליכה על חבל דק, חוט, אסור לתת להסחות להשפיע עלי, חייב להיות ממוקד,חייב לשמור על שיווי משקל, החוט נקרע...