זה היה ביום שהשתחררתי, מאותו הרגע שהתחילו בתהליך השחרור יוסי נעלם, ולא יכולתי ללכת(או להתגלגל) בלי להיפרד ממנו, בלי לקום ולתת כבוד כמו שהוא היה אומר,הוא נתן לי הרבה, בעיקר סיפורים, הסיפור האחרון שהוא סיפר לי היה על בחור בשם ניסים, שהתעקש ללבוש כל הזמן כותנת של פסים, כולם חשבו שהוא משוגע, ניסים בעל הפסים, כך הם קראו לו, אבל לניסים היה מגע של קסם, כל מה שהוא נגע בו גדל, כל דבר שבור היה כמו חדש, ששאלו אותו ניסים מה הסוד שלך, הוא תמיד היה עונה, גישה חיובית וחיוך, לא כל כך הבנתי למה יוסי סיפר לי על ניסים, אבל הבנתי למה תמיד יש לו גישה חיובית, חיוך, וכותונת פסים.
זה יכול לקרות בכל רגע, סחיפה מיותרת, הורידים התנפחו, עד שתגיע הטעות הקטלנית, טעות שמושרשת בגנים שלנו, טעות שנסיבות מסוימות מאלצות אותנו לטעות, הדם עולה לנו לראש, מערפל את המחשבה ואנחנו נופלים לעולם אחר, חולים בראש, פשוט חולים בראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
