לא תמיד חשוך עמוק בפנים

"מהיום אני מחפש כלה"

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת שהאיכר עזב את אחיו ואחיותיו בצורה מפתיעה.

הוא עזב עם כל רכושו, מקל, חמור, והבגדים שלגופו, הוא הביט בהם מבט אחרון

חצי מסביר חצי מתנצל וצעק בגאווה "תוך יום יומיים אני חוזר נשוי ומאושר".

הלך הוא אל העיר לחפש  אישה, הרי בעיר נשים יפות, לבושות בשמלות מלאות פאר, אבל אלו הנשים, לא רוצות גברים אשר לבושים בסמרטוטים, אלא יותר כאלה שלבושים בשריונות, כאלה אמיצים שבידם אוחזים בנשק, וסיפורי גבורה בפיהם על הפסדת אויב אכזר בידם חשופות.

למזלו של אותו איכר(או שנאמר לחוסר מזלו), על הממלכה הכריזו מלחמה, מי שרק רצה יכול להתגייס למאבק, האיכר חשב שנייה חשב גם שתיים, "הן רוצות חייל אמיץ, בבקשה". ואל הקרב התגייס הוא בלי בושה.

מאיכר פשוט נהייה הוא לחייל, עם מקל,חמור והסמרטוטים שעל גופו, בלי שום ניסיון בלחימה בלי אימון, בלי הדרכה. הם אמרו לו בשדה הקרב תלמד הכל ומהר מאוד.

וכך היה, איכר חייל הגיע אל הקרב, וליבו פעם בו בחוזקה, "אתה עושה את בשביל אישה", ובאותה שנייה על החמור זינק, ופתח בדהרה לתוך ההמולה, מכה בהוא מכה בזה מכה מכה מכה, והמקל נשבר, ובליית ברירה תפס הוא ביד מין הנמצא, חרב אדומה שלף מהרצפה, נלחם כמו משוגע קוטל מן האויב בלי להניד עפעף, בלי למצמץ. הגיעה השעה והקרב נגמר והבזיזה החלה, החיילים אמרו לו איכר אתה רוצה להיות חייל, אתה חייב לאסוף לעצמך ציוד, אז הוא אסף מזה ומההוא, לא נשאר זכר לאיכר, חייל היה עתה עם שריון חרב וחמור.