לא תמיד חשוך עמוק בפנים

המים הקפואים פגעו בי, מעירים אותי מהעילפון שהייתי שרוע בו, מנקים קצת את גופי המזוהם.

"We could be friend, just tall me what I want to know, just tall me what I'm already know, and its all be over"

לא יכולתי לפתוח את עיני השמאלית, ואת הימנית פתחתי בקושי, העובדה שהייתי תלוי הפוך מהתקרה לא עזרה בכלל, שכן הדם שבכוח המשיכה ירד למטה והתרכז בתוך ראשי, אותו ראש שהסתחרר ואיבד את ההכרה יותר מפעם אחת, קצה הגוף השני לא היה במצב טוב יותר, סיבי החבל הגסים חדרו לבשרי, יוצרים חתכים נוראיים בחיבור שבין השוקיים לקרסוליים, אבל כל אלה היו פצעים קטנים, פרצופי הנפוח וסימנים כחולים אשר עיטרו בגאווה את חלקי גופי השונים, סיפרו כל אחד בדרכו שלו על חוויה לא נעימה, וזה בלשון המעטה.

 "Put him down, you see I can take care of you"

לבחור שדיבר קראו עזיז, האנגלית שהייתה בפיו הייתה טובה, אבל אי אפשר היה לפספס את המבט הערבי שלו, הוא היה לבוש ירוק, ירוק בגוונים שונים משולב עם כתמים חומים ושחורים, בוץ וסתם לכלוך, עזיז לא היה טיפש אבל הוא היה צעיר ויומרני.

"מה שלא הולך בכוח.... הולך ביותר כוח" כמו שאבא שלי תמיד אומר, אבל כולנו יודעים שבסוף המוח הוא זה שקובע, וזה גם מה שעזיז הבין, וחבל עוד קצת כוח ואפילו אני הייתי נשבר.