לא תמיד חשוך עמוק בפנים

ישבתי קשור לכסא, ראשי היה מכוסה בשק, אבל לא יכולתי שלא לצחוק, הצחוק שלי כאילו ביקש אגרוף ישר לצלעות, אבל כמו הצחוק שלי, השיעול שלי גם הוא צחק, אם לדייק הוא התגלגל מצחוק.

"My name gaziz"(עזיז)

מספר מילים בערבית , שלא הבנתי, והשק ירד מעל ראשי, ניסתי לכבוש, את צחוקי המתגלגל, ולהשרות מבט קצת יותר רציני, ואם לא רציני אז מפוחד, אחרי הכל באמת הייתי מפוחד, הצלחתי להתאפק ולהוציא חיוך, עזיז סטר לפני בחוזקה, דם החל לרדת משפתי התחתונה, וזה הצחיק אותי כל כך.

"Stop laughing, I said stop laughing or I will make u stop."

הוא צעק עלי, הבעת כעס שבפניו התחלפה בזעם, כף ידו הפתוחה התחלפה באגרוף קמוץ, ואני, אני המשכתי לצחוק.