לא תמיד חשוך עמוק בפנים

התעוררתי...

הייתי בתוך נוזל כלשהוא אשר משום מה לא הפריע לי לנשום.את העיניים לא יכולתי לפקוח. הייתי מכווץ כולי ושניסיתי להתמתח נתקלתי בגוף אורגני כלשהו מכל עבר. הייתי בתוף מין קוקון חי שכזה. מבחוץ שמעתי כל מיני קולות לא מובנים. צינור היה מחובר מאחת הדפנות אל בטני, כנראה דרך מתוחכמת להחדיר לי חמצן ומזון אבל לשם מה?

מבחוץ מר קו ישב וצייר אותי.

ידיים קטנות

רגליים קטנות

ראש גדול אולי גדול מדי

ולב קטנטן, קטנטן אבל פועם.

הרגשת קלאוסטרופוביה נוראית תקפה. בדחף בלתי נשלט התחלתי לבעוט כדי לצאת החוצה. דחפתי עם הידיים. ואז זיהיתי פתח. התחלתי להתקדם אליו. הוא היה צר אבל הוא היה הדרך שלי החוצה. לקח לי זמן עד שהצלחתי להרחיב אותו. הרבה זמן.

עד שלבסוף. הגיע הסוף.

ואיתו התחלה חדשה.