לא תמיד חשוך עמוק בפנים

אורי ישב ליד השולחן הריק, דפדפת הייתה מונחת לפניו וסט של עטים חדשים, הסדר הפריע לו אז הוא הוציא מספר חולצות מהארון וזרק לכל עבר, הוא גם קפץ על המיטה מספר פעמים אבל זה היה יותר משעמום, אין ברירה חייבים לשבת ולכתוב.

זה היה לילה יפה. הוא הביט עליה. אורה הלבן הפנט אותו. אילו יכול היה  לגעת בה, רק לרגע. יללה מקפיאת דם נשמעה באוויר הלילה/יללה קרובה מאוד. הוא הביט בחשש לכל עבר ואז הוא ראה אותו עומד מולו. יצור שעיר המתנשא לגובה של כשני מטרים וחצי עומד על שתי רגליו כמו אדם רגיל אבל ראשו. הוא ראש של מפלצת, שיניים חדות ואף מאורך. "אדם זאב" חשב לעצמו בפחד. " אבל זה לא יכול להיות ...." מלמל לעצמו בזמן שהמפלצת התנפלה עליו ופירקה אותו לחתיכות.

אורי קימט את הנייר לכדור וזרק לסל אשפה, "למה הסיפור היה חייב להיגמר ברע, למה???" .

לואי הביט באדונו מתוך הכלוב. "לואי רוצה קרקר, לואי רוצה קרקר". הוא ידע שהוא צריך למשוך את תשומת ליבו של אורי. אם הוא לעזור לו. אורי הסתובב אל התוכי שלו. הוא ידע שהתוכי הזה ממזר גדול. אבל הוא אהב אותו בכל זאת. "מה אתה רוצה ממזר". "לואי רוצה קרקר, לואי רוצה קרקר". אורי קם מהכסא ולקח קרקר ניגש ונתן אותו ללואי. לואי לא לקח את הקרקר. אלא הביט אל תחתית הכלוב שלו, על חתיכת העיתון שהיתה שם, פרסומת לבושם, אשה יפה אשר מחבקת בקבוק ממש גדול. הוא חייך לעצמו ,"לואי אתה גאון".