לא תמיד חשוך עמוק בפנים

ראשי פעם מכאב ועיניי נפקחו אך בקושי. אור לבן מסנוור היה. ברקע שמעתי את קולו של מר קו. "לאט, לאט, אתה תתרגל", ואכן כך היה הדבר. האור נהפך לנקודה ועוד נקודה ונקודה עד אשר מר קו עמד לפני במלואו הדרו. ועם כל נקודת אור שנגלתה הופיעה גם נקודה של חושך ועוד נקודה ונקודה. צילו של מר קו הביט כמו אחד אשר מנסה לומר משהו אך אינו מסוגל להוציא צליל מפיו.

העולם זרח. העולם זהר. היה יופי מדהים בכל מקום. נשמות תוהות נמשכו אלי. כמו עש לאש. כאילו הייתי מקור של חום.

ראשי פעם מכאב. עמדתי מול המראה. שום השתקפות לא הופיעה בה. גופתי שכבה על הרצפה מחוסרת רוח חיים.  "האם ככה נראה המוות?".