לא תמיד חשוך עמוק בפנים

If it was a movie it would start with shooting but it isn’t a movie. It’s a story of one man called Henry Baldwin junior.

הנרי הוא השם שרשום בתעודת הלידה שהושמדה לפני הרבה שנים. האמת שהיא הושמדה ימים ספורים לפני שהסיפור שלנו מתחיל. בחמישי למרץ 1974 בשעת ערב מוקדמת מונח בעריסת תינוק נמצא הנר התינוק על מפתן ביתם של דניאל ושרה הירשברג. זוג בשנות השלושים לחייהם אשר מנסים להביא ילד משלהם לעולם בלא הצלחה ורק לפני מספר חודשים החלו בתהליך האימוץ המיגע אחרי שהתיאשו מלהביא ילד משלהם. צלצול פעמון הזעיק את שרה אל הדלת. הגברת ממשרד האימוץ בתוספת של גבר לבוש בחליפה יקרה עמדו בפתח ואיתם עריסת תינוק. "יש לנו תינוק בשבילכם" אמרה העובדת הרווחה וחייכה.

יותר מאוחר אחרי שהעובדת כבר עזבה את הבית, האיש בחליפה חזר. "משהו קרה?" שאל דניאל בדאגה שמה הייתה איזו שהיא טעות. האיש בחליפה הושיט כרטיס של לוטו. "קח  את הזכייה ותעזבו את הארץ" דניאל הסתכל עליו בחוסר הבנה.  "הילד חייב להיות בטוח". האיש בחליפה חייך " אני סומך עליך" והניף את ידו לשלום ונעלם לתוך מכונית לינקולן שחורה בעלת חלונות שחורים.

למחרת בבוקר שדניאל פתח את החדשות הוא ראה את אותה המכונית הפוכה בתוך תעלה לצידי הדרך. הוא זיהה את התמונה של הנהג, האיש בחליפה, שלפי החדשות היה סוכן CIA . אבל מה שהטריד אותו יותר מכל היו המספרים הזוכים של הלוטו שהקריאו בסוף המהדורה.

ההרגשה שיש לו ילד הייתה כמו זכייה בלוטו, אבל הפעם נראה לו שה20 מיליון דולר האלה יעלו לו ביותר.

If it was a movie it would start with the dead man in a suit but it isn’t a movie. It’s only a prologue