לא תמיד חשוך עמוק בפנים

One man show present: one man show

האיש הלך כמדי יום שלישי בערב לאולם הקולנוע הקרוב לביתו. השעה הייתה שבע בערב ההקרנה תחל עוד כחצי שעה. הוא ניגש לקופה לקנות כרטיס כמדי שבוע. הקופאית כבר הכירה אותו. "שלום לך, מה נשמע ?". "היום אני רוצה לראות את..." עיניו הסתובבו לאט בחוריהן מימין לשמאל ושוב לימין, עד שלבסוף נחתו על אחד הפוסטרים. "The Beastman" היה רשום באותיות אדומות, אשר נזלו כמו דם לתוך ים אדום. איברי גופות בצבצו להם פה ושם. נותנים נופף נוסף לזוועה המרומזת שבסרט. "אתה בטוח שאתה רוצה לראות את הסרט הזה?" היא הסתכלה עליו וכאשר הוא הפנה את מבטו אליה הוסיפה. " זה סרט אימה לא מומלץ במיוחד".

"כן" חד והחלטתי יצא מבין שפתיו. היא הדפיסה עבורו חמישים כרטיסים, עבור חמישים מקומות ישיבה. אשר ביחד נקראים אולם מספר חמש. הוא הוציא את הסכום המבוקש והחליק מתחת לזכוכית אשר מפרידה בינו לקופאית. "שבוע הבא כרגיל" ומבלי לחכות לתשובה הוא הלך. הלך לראות סרט.

[one man show present: it's show time]

הוא היה כותב את הסרט אחרת. אם זה היה תלוי רק בו. אבל זה לא היה תלוי רק בו. שחקן זה לא בובה על חוטים. מישהו צריך לעמוד מאחורי המצלמה, לסדר את התאורה, לערוך את המוסיקה, לבנות תפאורה, לביים, מישהו היה צריך להפיק, אחר למכור, לפרסם וכל זה באדם אחד זה קצת יותר מדי. בייחוד שאם זה היה תלוי בו. הוא גם היה משמש בתור קהל.

הוא התיישב בשורה השביעית באמצע השורה. מביט אל המסך. כאילו הוא מביט אל האתמול,כאילו הוא מביט אל מחר.  

[one man show present: the land]

המסך עלה. הסרט התחיל. האיש התאפק. דמעות מלאו את עיניו ואז צעקה סדוקה יצאה אל האולם הריק.

I was already dead when I hit the water. I was dead even before I left the ladder bar.

 I thought that I will go to heaven because I’m just a child, and children are pure. 

התרוממתי מהמים והבטתי סביב. מולי נפרש לו אופק אדום ואינסופי. המים שהגיעו לי עד למותניים היו סמיכים כדם.  בעצם הם היו דם. במים צפו להם גופות חסרות פנים. דם ביעבע מהם החוצה. ממלא את הים המת בעוד נוזל חיים.

רשרוש נשמע מאחורי. הסתובבתי ושם חיכתה לה פיסת יבשה אדומה-שחורה. גדמי עץ שרופים עמדו בין הסלעים אדומים וענקים, אשר חסמו את טווח ראייתי. הרשרוש נשמע שוב. מוביל אותי, מפתה אותי לעבור את אותו מחסום סלעי. זוועות נגלו מול עיניי. גופות היו פזורות בכל עבר. חלקן היו תלויות על העצים השרופים, אחדות שכבו מרוסקות על נטיפי אבן אכזריים והיו גם כמה כאלה שסתם הרקיבו להנאתן על הרצפה המיובשת.

מאחד העצים תלוי מרגלו מטה. התנענע נער לאט לאט מצד לצד. הוא הביט בי בעיניו הריקנות. הוא הבחין בי וניצוץ נדלק בעיניו. הוא רצה לומר לי דבר מה. אבל אז פחד תקף אותו. הוא סימן לי בעיניו המפוחדות להסתתר, לברוח.