לא תמיד חשוך עמוק בפנים

אני מנסה לכתוב איזה סיפור פנטזיה כזה

מקווה שיצליח לי

אין לי עוד שם לסיפור.

מקווה שתהנו.

אני אשמח אם תכתבו

לאיזה כיוון הייתם רוצים שזה יוביל

או לאן אתם חושבים שזה יוביל.

פרולוג

רעש נוראי העיר את טלירה.. החושים שלה זעקו "זהירות". קירות הבית אמרו "סערת בירלוף".  היא חייכה לעצמה. היא ידעה, שהסכנה היא לא משהו שמעבר לכוחותיה.  רק בירלוף משתולל. יצור ענקי עם שמונה ידיים ורמת משכל של ילד בן... בן 3 מאקרמיה, אבל זה קצת מטעה כי הילדים של אקרמיה מאוד חכמים. הבית רעד מהמכות , אבל היא ידעה שהוא יחזיק מעמד אחרי הכול קסם מגן. הקירות שינו את מילותיהם. "עשרים סערות בירלוף". קמט של דאגה הופיע במצחה של טלירה. זה לא שהיא יכלה להתמודד עם עשרים בירלופים, אין להם סיכוי נגדה. אלא העובדה שהם היו עשרים, לוחמים של שבט שלם.

היא יצאה החוצה. הבירלופים זיהו אותה והפסיקו. הם הביטו לאחור מחכים לפקודות. טלירה יכלה לראות שזה לא רק הלוחמים של השבט אלא כל השבט כולו היה על מפתן בייתה. אחד מהם פנה אלי, אחד זקן, ראש השבט. "בנו לבקש את עזרתך".